לילי אוואנס-סנייפ

בס"ד

הארי, הרמיוני ונוויל נכנסו לכיתת השיקויים. אבל המורה לשיקויים לא היה שם, אלא אשתו.

"שלום לכם, אני אחליף את פרופסור סנייפ היום," חייכה לילי.

"מה קורה פה?" שאל נוויל את הארי המבולבל שגם הוא לא הבין את המתרחש.

"מה שקורה זה שפרופסור סנייפ יצא למשימה יחד עם המנהל ואני אחליף אותו היום," הסבירה לילי, "ועכשיו שבו במקומותיכם."

בפועל היא לא לימדה אותם שיקויים והם בילו את השעה בדיבורים, סיפורים ובדיחות. סוורוס סנייפ בעצמו נסע יחד עם דמבלדור למחלקת המסתורין כדי למצוא דרך לחזור בזמן אל אותו לילה ששינה את חייו, בו הוא פגש את עצמו.

"לא שאני יודע מה עבר לך בראש כשעשית זאת, סוורוס," אמר לו דמבלדור, "אבל זה חסר אחריות. ככה לפגוש את עצמך מהעבר?"

"להזכירך, דמבלדור, אני לא עשיתי את זה אלא גרסה עתידית שלי, ואני מניח שאני עושה זאת משום שאתה לוקח אותי לכאן איתך ומשום שאנו יודעים כי זו הדרך היחידה להימנע מהזוועות שהיו מתרחשות אילולא הייתי פוגש אותי."

"בסדר, סוורוס, ניצחת איש זקן בוויכוח," רטן דמבלדור.

הם ירדו במעלית שהובילה אותם למחלקת המסתורין. כשהמעלית הגיעה ליעדה ודלתה נפתחה, קיבל את פניהם אדם בעל מסכה לבנה שכיסתה את פניו לחלוטין.

"שלום אנטימן," אמר דמבלדור.

"אנטימן?" שאל סנייפ המבולבל.

"זו גרסה מתקדמת ביותר של עובדי מחלקת המסתורין, או שושואיסטים כמו שנוהגים לכנותם. מדובר באנשים שוויתרו על זהותם למען המסתורין, והם אינם אנשים אלא אנטי אנשים."

האנטימן הוביל את סוורוס ודמבלדור במבוך מסדרונות ובסופו של דבר לדלת שחורה וכבדה.

<כאן תוכלו לראות את הפיתוחים האחרונים שלנו בתחום המבוקש ולהיוועץ לגבי האפשרות המתאימה ביותר>.

זה היה מוזר. סוורוס לא בדיוק שמע את המשפט הזה אלא כאילו חשב אותו, אבל זאת הייתה מחשבה שמישהו אחר השתיל שם. כמו מעין דיבור טלפתי. כך, כנראה, האנטימן מתקשר עם הסביבה.

<אחריכם,> אמר האנטימן ופתח את הדלת. דמבלדור וסוורוס נכנסו והדלת נסגרה אחריהם כשהאנטימן נשאר בחוץ. הוא הניף את ידו בקלילות והדלת ננעלה כשהם בפנים. ואז האנטימן נשם עמוקות והוריד את מסכתו. פרצוף סוהרסני התגלה מאחורי המסיכה.

<ג'יימס,> הוא קרא לג'יימס פטר שהמתין לו במערה על פסגת ההר וקפץ בבהלה כשקלט את ההודעה.

"קראוץ'! תפסת אותם?" שאל ג'יימס את חלל האוויר.

<הם במלכודת,> הייתה התשובה, <הם לא יצאו משם בחיים.>

"תודה, ברטי."

הסוהרסן, או יותר נכון נשמתו של ברטי קראוץ' הבן שהייתה בתוכו, לבשה את המסכה בחזרה כשאל המסדרון הגיע אדם שמנמן ומשופם. היה זה ברטי קראוץ' האב, וכשראה את האנטימן הבין שמשהו אינו כשורה.

"אנטימן? מה אתה עושה כאן?" התפלא האב, "מי אתה?"

<אין מה לשאול מי אני, הרי אין לי זהות,> ענה האנטימן.

"אבל אתה עדיין יכול לדבר," אמר ברטי קראוץ' האב ובתנועה מהירה שלף את שרביטו.

"אקספקטו פטרונום!" הוא קרא ופטרונוס לבנבן יצא משרביטו ותקף את הסוהרסן.

"אתה חושב שאני לא אזהה אותך? לא משנה באיזה מצב תהיה, אני כבר יכול להרגיש את עגמת הנפש מכאן. איך הגעת הנה בכלל, בן?" שאל ברטי קראוץ' האב כשהסוהרסן קרס ואיוושה חיוורת נשמעה.

"אני אדבר על זה עם קרונק," חשב לעצמו ברטי קראוץ' וניגש לפתוח את הדלת. שם הוא חילץ את סוורוס ודמבלדור מהמלכודת שהטומנה להם שם.

"ואחרי שקראוץ' הציל אותנו הוא לקח אותנו למקום בו היינו אמורים להיות, ואז חזרתי בזמן לאותו הלילה והזהרתי אותי," אמר סוורוס ללילי בסוף היום לאחר שהוא ודמבלדור שבו ממשימתם.

"אז כשיו סיימנו עם הסיוט הזה ואפשר לשוב ולחיות כרגיל?" שאלה לילי.

"הלוואי, אנחנו עדיין צריכים לגלות מי שלח לנו את הגלימה. לא יכול להיות שזה פוטר, נכון?" שאל סוורוס.

"יכול מאוד להיות," אמר דמבלדור כשנכנס למשרדם בסערה, אוחז עיתון בידו.

"הוא הערים על כל עולם הקוסמים וכשסיריוס נכנס לאזקאבאן הוא יצא. כך בריחתו לא הורגשה עד עתה. וגם כנראה הייתה לו איזושהי עזרה מבפנים..."

"רגע, ג'יימס ברח מאזקאבאן?!" צעקה לילי.

"לפי ההערכות זה קרה ביום שבו סיריוס נאסר. כלומר, הוא זה שלח את הגלימה המקוללת."

"אז מה עכשיו?" שאלה לילי.

"קודם משחררים את סיריוס," ענה דמבלדור, "ואז מנסים לתפוס את ג'יימס ולהשיב לו כגמולו."

"רגע, אמרת עזרה מבפנים?" שאל סוורוס, "יכול להיות שזה הסוהרסן שכלא אותנו?"

"כן, זה היה הסוהרסן ורוחו של ברטי קראוץ' הבן שאיכשהו נכנסה אליו מהיקום האלטרנטיבי," אמר דמבלדור, "לא שאני יודע מה עשו לו, למסכן, במציאות ההיא, אבל הוא הגיע הנה איכשהו."

גם ג'יימס המתין באותו הלילה, אך אף סוהרסן לא בא לבקרו. הוא נשאר לבדו במערה, ממתין לקראוץ' הבן שיסעד אותו ויטפל בו. היה לו קר ושלג החל לרדת. הוא שקל להתקקרב להוגוורטס ולו במעט על מנת להתחמם. האם יעשה זאת?

הפרק הקודם		הפרק הבא