זוויות שונות

עבר שבוע. דראקו לא יצר שום קשר. אסוטוריה ידעה במעמקי ליבה שהיא מחכה לשווא; הוא לא רוצה בה יותר. מעניין מה קורה איתו...

בשבוע הזה בילתה אסטוריה עם הארי פוטר, אך סרבה לצאת איתו רשמית. הוא היה לגמרי נחמד והיה לו חוש הומור די בסדר. הוא לא היה הסוג המסתורי והקשוח של דראקו, אבל הוא היה מעולה.

כן, דראקו לא יוצר איתה קשר.

למה היא מחכה בכלל? למה שלא פשוט תגיד "כן" להארי פוטר שכל יום שואל מחדש אם היא תסכים לצאת איתו? 

כן, הארי פוטר יזכה בה, ודראקו יאכל את הלב על איך שהוא פגע בה...

עבר שבוע ולוציוס מאלפוי עדיין לא הצליח להפוך את הנשמות להורוקרוקסים.

"זה תהליך ארוך," אמר לדראקו, "זה יכול לקחת כמעט שנה - לי זה יכול לקחת גג חודש."

הרמיוני גריינג'ר נכנסה לסיפור.

לאחר שדראקו מצא אותה על הגיבעה, הוא בירר מיד מה פשר מעשיה.

התברר שהיא ורון שכרו דירה קרובה להוגוורטס ולגבעות שמסביב, והרמיוני רבה עם רון ויצאה לטייל בגבעות, ואין לה כוונה לחזור אל רון, ודרשה את פשר מעשיו של דראקו. דראקו מצא את עצמו מספר לה את הכל. היא הבטיחה שלא תספר לאף אחד, בתנאי שהיא תצתרף אליהם. היא הבטיחה לעזור לדראקו, והם תכננו יחד איך לעצור את לוציוס.

כעת, הם ישבו באוהל עם ספלי תה וצחקו מבדיחה של דראקו.

דראקו הרגיש משוחרר יותר כשהרמיוני הייתה בסביבה; הוא צחק איתה הרבה וגם לה היה חוש הומור. הוא לא האמין שזאת הבוצדמית המעצבנת מהוגוורטס. 

"דראקו... ממתי אתה עם חוש הומור מפותח?" עקצה הרמיוני בחיוך ולגמה מן התה. 

"ממתי לא?" הוא אמר לה, "את לא מכירה אותי מספיק."

"סביר להניח," היא אמרה וצחקקה, "איך היינו רבים... אני לא מאמינה שעכשיו אנחנו יושבים וצוחקים - זה כזה מוזר, לא?"

דראקו חייך אך שתק.

הוא שם לב בשבוע האחרון הוא כבר לא חשב על אסטוריה כל כך בדחיפות; כן, הוא התגעגע אליה, אבל הוא הרגיש איך אהבתו אליה נמוגה מעט. 

הרמיוני חייכה אל דראקו. 

"אתה בכלל לא כזה מעצבן."

"ממתי אני מעצבן?" שאל דראקו, כביכול נעלב.

"פוץ!" אמרה לו הרמיוני בחיוך רחב.

"שקט שם!!!" צעק לוציוס מבחוץ.

הוא לא קיבל בברכה את נוכוחותה של הרמיוני, אך לא הייתה לו ברירה. 

כבר היה לילה בחוץ, אך לוציוס עדין עבד.

הרמיוני פיהקה והניחה את ספל התה. 

"עייפה?" שאל דראקו. 

"מאד," ענתה הרמיוני. 

"בוא נלך לשון," אמר דראקו ושם בחשש יד על כתפה.

היא לא התנערה ממנו. זה היה סימן טוב.

הם הלכו למיטות, ונרדמו מיד.

שנתה של אסטוריה נדדה ממנה.

לפני כשעות אחדות היא הסכימה לצאת עם הארי פוטר.

כמה שהוא שמח! 

הם יצאו ודיברו מעט אך לא יותר מכך.

אסטוריה הרגישה את אהבתה אל דראקו מאלפוי נמוגה באיטיות; היה לו רושם ראשוני: חתיך, קר, רך, חסון, ומבפנים מפחד - מה שמושך בנות. היו בו ערכים? משהו אמיתי? 

היא נסתה למצוא את הטוב במאלפוי אך התקשתה. 

מאלפוי.

לשם הזה כבר היה טעם מר.

הפרק הקודם		הפרק הבא