האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


לחשים ספרותיים



כותב: illy
הגולש כתב 8 פאנפיקים.
פרק מספר 9 - צפיות: 12971
4 כוכבים (3.619) 21 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: ה"פ - זאנר: הומור, רומאנס - שיפ: סיריוס בלק/דמות נשית מקורית - פורסם ב: 21.02.2010 - עודכן: 01.12.2010 המלץ! המלץ! ID : 783
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

*דרמה דרמה*

טוב, הנה ההמשך... מקווה שלא חיכתם מללא זמן ...

 

גילסD:

 

פרק 9 – הוא ביקש ממנו.

 

 

"אני? נוקם." ג'יימס מלמל, ופתח את דלת הכניסה למרפאה.

תוך מספר שניות המרפאה התמלאה בבנות צווחניות מודאגות, מכל הגילאים, שצרחו: "איפה סיריוס? מי הרביץ לו? אני אהרוג אותו! הוא יהיה בסדר??"

ג'יימס גיחך בזדוניות, השתחל דרך גדוד הבנות, ונעלם מהעין. הדבר היחידי שמדאם פומפרי הספיקה לעשות היה לסגור את הדלת של סיריוס ולנעול אותה.

"איפה הוא???" סיריוס שמע צרחות, וגיחך בהקלה. לפתע הוא שמע את קולו של ג'יימס אומר: "בתוך החדר הפרטי."

'חשבתי שהוא הלך!' סיריוס חשב בחוסר אונים, כאשר הוא היה בטוח שהוא רואה את הדלת זזה מרוב משקל הבנות.  'לעזאזל. למה הוא חייב להיות חולה בסנטיוס?'

 

~♦~

 

"עשית מה?!" רמוס כמעט והתפוצץ מצחוק. ג'יימס לקח את רמוס ואנג'ל למדשאות ושלושתם ישבו ליד העץ שליד האגם.

"מה ששמעת." ג'יימס גיחך בחזרה. "אני לא מאמין שהוא עשה לך את זה. זה היה מרושע." ג'יימס מלמל לעברה של אנג'ל, ופרע את שערו במבוכה.

"אתה מספר לי?" אנג'ל אמרה. "אבל תודה, בכל מקרה. אני בכל זאת הולכת למתוח אותו, שיהיה ברור לכם."

"את סיריוס אי אפשר למתוח בכזאת קלות!" ג'יימס ניסה להגן על כבוד חברו. אנג'ל גיחכה: "פעם גרמתי לסיריוס להתעורר מעל האגם כשהוא עירום לחלוטין."

ג'יימס ורמוס היו המומים. "זאת הייתה את??"

"הוא בדיוק זרק את חברה שלי! מה היית מצפה שאני אעשה? אתן לה לבכות בשקט כשהוא הולך אל הבאה בתור?" אנג'ל אמרה להגנתה.

"כן!" רמוס וג'יימס גיחכו. הם ראו את פיטר רץ לעברם במרוחק.

"מה הוא רוצה?"

"זה סיריוס!!!" הוא צרח, "הוא נעלם!!"

"הוא מה?" השלושה קראו יחדיו. פיטר לא הוסיף דבר עד שהוא הגיע אליהם בריצתו האיטית, מתקשה לנשום.

"סיריוס... נעלם... מהמרפאה..." פיטר אמר בין ההתנשפויות. "הוא הניח... את זה... על המיטה.... שלו במרפאה.... זה מיועד.... לאנג'ל."

אנג'ל לקחה את הפתק מידו וקראה אותו בלב.

הוא ביקש ממנו.

זה כל מה שהיה כתוב. אנג'ל בהתה בפתק הקצרצר, וניסתה להבין מה הכוונה. כשהיא לא הצליחה, היא טמנה את הפתק בכיסה ואמרה לכל השאר: "אני חייבת ללכת! יש לי… אהמ.. כמה דוחות לכתוב. אז..אהמ…ביי?" היא נופפה בידה, ורצה משם לעבר הטירה.

 

סיריוס התעופף לו במגרש הקווידיץ'.

את האמת? הוא בכלל לא ברח. למה שהוא יברח מבחורה?

אבל בכל זאת, התחשק לו להתרחק מרמוס, ובכלל מכל שאר החברים שלו.

הוא היה חייב לספר לה את האמת, שהוא לא תכנן לכלוא אותם בארון, אלא שזה היה רעיון של רמוס. אבל למה שהיא תאמין לו?

 

אנג'ל הגיעה במהירות לחדרה, ונשכבה על מיטתה לאחר שהתקלחה והחליפה את בגדיה לפיג'מה.

"זה משוגע. למה אני לובשת פיג'מה באמצע היום?" היא מלמלה לעצמה, אך ברגע שהיא קמה ממיטתה על שולחנה הופיע מכתב בסחרור להבות ירוקות. אנג'ל פתחה אותו, וקראה:

מיס ולנטיין,

נוכחותך רצויה בישיבה האפלפאפית המזורזת שתתקיים בחדר המורים כבעוד שבע דקות.

בברכה,

פרופסור ספראוט.

 

'ישיבה מזורזת?'אנג'ל חשבה בבהלה. 'מה קרה עכשיו?'

אז היא הסתובבה בזעם אל הארון, שולפת גופיה וג'ינס ארוך, ועליהם לבשה את חלוק בית הספר שלה ואת סיכת המדריכה ההאפלפאפית שלה. היא היטיבה את משקפיה, אך כאשר חיפשה את העדשות – הן לא היו במקום הקבוע שלהן.

"זה מוזר..." היא מלמלה לעצמה, וסרקה את החדר. אומנם היא לא ההגדרה המושלמת למסודרת, אבל את העדשות שלה היא תמיד ידעה איפה היא הניחה. היא חשבה לעצמה שהיא תמצא אותן מאוחר יותר.

היא יצא אל חדר המועדון החשוך, כי כולם כבר התקדמו לעבר חדר המורים. אך שנייה לפני שהיא יצאה אל מחוץ לחדר המועדון מישהו לקח את משקפיה וראייתה השחירה כמעט מיד. היא שמעה צעדי ריצה, את דיוקן הכניסה נפתח ונסגר.

היא הייתה המומה.

אחרי כמה שניות הלם, היא קלטה: היא לא רואה.

המחשבה חלחלה בכל עצם ושריר בגופה, והיא שותקה מאימה. אין לה מושג קלוש לאיפה ללכת.

'רגע... גם ג'יימס חולה בסנטיוס. לא?' למוחה של אנג'ל קפצה מחשבה אופטימית בודדת בין המון המחשבות הקודרות האחרות. 'הוא ישאיל לי את שלו עד שאני אמצע את העדשות, נכון?'

היא התקדמה בחשש עד שהיא הגיעה לדיוקן.

"הלגה..." היא לחשה. לא נשמעה תשובה. "הלגה!"

"מה....?" האישה הבלונדינית שבתמונה מלמלה. "ולנטיין, הערת אותי-מה לעזאזל קרה לך?!"

"אני צריכה שתובילי אותי לחדר המועדון של גריפינדור." אנג'ל מלמלה, שומרת בכל כוחה לא לפרוץ בבכי.

"אין בעיה, חמודה." הלגה אמרה. "תעקבי אחרי הקול שלי."

אנג'ל הלכה והלכה, אפילו לא יודעת איפה היא, עוקבת אחרי קולה של הלגה. רק אחרי מספר דקות ארוכות היא שמעה את קולה של הלגה אומר: "הגענו. אליזבת תדריך אותך מפה. אסור לי להיכנס."

"אליזבת?" אנג'ל גמגמה.

"כן, חמודה."

"אוה. אליזבת?" היא שאלה.

"אני כאן." אליזבת אמרה. אנג'ל ניחשה שזאת האישה השמנה לפי הקול שלה.

"אני מאוד רוצה להקל אלייך ולתת לך להיכנס, אבל את מכירה את הפרוטוקול."

"סיסמא..." אנג'ל נאנחה. "הדובשניירה."

"בבקשה." קולה של אליזבת נשמע מחייך. "לאיפה את רוצה להגיע?"

"לחדר הבנים בשנה השישית..." אנג'ל מלמלה, מושכת באפה.

"אחרי." אליזבת אמרה, והפעם אנג'ל עקבה אחרי קולה. היא יכלה להרגיש את המבטים של הילדים והנערים בחדר המועדון ננעצים בה. ברגע שהיא הגיעה למדרגות אליזבת אמרה: "מצטערת חומד, אבל אני לא עולה. זה בכל זאת חדר בנים."

"תודה, אליזבת." אנג'ל מלמלה. היא כמעט ויכלה להרגיש את חיוכה של אליזבת. הדבר היחיד שלאנשים בחדר המועדון היה אכפת ממנו זה: "תראו! האישה השמנה מחוץ לדיוקן שלה!"

אנג'ל עלתה בזהירות במדרגות, ודפקה על הדלת חלושות.

"מי זה?" היא שמעה את הקול שהיא הכי לא רצתה לשמוע.

"אנג'ל."

הדלת נפתחה, וקולו של סיריוס גיחך: "אז עכשיו את כן דופקת- מה קרה?" הוא שאל בבהלה, ולרגע אחד אנג'ל חשבה שבאמת אכפת לו ממנה.

"אני צריכה את ג'יימס."

"הוא לא פה." סיריוס סינן ביובש.

היא ידעה שלא אכפת לו. אבל הפיתוי לוודא היה חזק מדיי.

'אנג'ל, אנג'ל, אנג'ל... אל תנסי-'

"לקרוא את המחשבות שלי יותר בחיים!" הוא השלים את עצמו, ואנג'ל נדהמה.

"איך ידעת?"

"לא ענית לי מיד כמו שאת תמיד עושה." הוא הוסיף גיחוך. "וכמו שאמרתי, הוא לא פה."

"איפה הוא?"

"לא יודע."

"איפה הוא??" היא דרשה לדעת, שולפת את שרביטה במהירות ומכוונת אותו לצווארו. לפחות כך היה נראה לה.

"אני באמת לא יודע!" סיריוס אמר בבהלה. "ולמה את מכוות שרביט אל האוזן שלי?" אנג'ל דחפה אותו ונכנסה לחדר.

"חדר נחמד." היא עשתה את עצמה בוחנת את סביבתה. "איפה המיטה של ג'יימס?"

לא נשמע רעש. כנראה סיריוס הצביע לשם.

"אהמ-אהם."

"הו. נכון. הנה." הוא תפס את ידה והושיב אותה במרחק של כמה מיטות משם. "מה את עושה?"

"מחכה לו. זה לא ברור?"

"מחכה למי?" היא שמעה את קולו של ג'יימס מימינה.

"ג'יימס!" היא קראה, אך לא קמה.

"ולנטיין?" ג'יימס שאל בבלבול. "מה את עושה פה?"

"אני קצת... חשבתי... יש לך גם עדשות וגם משקפיים?" היא גמגמה, לא הבינה עד עכשיו כמה המצב מביך.

"איבדת את שלך?" הוא אמר, ושמעה אותו מפשפש במגירה כלשהיא.

"מישהו גנב ממני אותם. ואת העדשות שלי." היא הוסיפה כי הרגישה שלסיריוס יש משהו להוסיף.

"הנה." ג'יימס מלמל, והרכיב עליה את משקפיו. בהתחלה ראייתה הייתה מטושטשת, אבל היא הסתדרה במהרה.

"או, מה הייתי עושה בלעדייך?" אנג'ל אמרה בקול מלא הכרת תודה, ומשכה אותו לחיבוק ארוך במיוחד.

רמוס כחכח בגרונו, ורק אז אנג'ל שמה לב שהוא שם. היא הסמיקה והתנתקה מהחיבוק עם ג'יימס.

 

כעבור כמה דקות, אנג'ל מיהרה לישיבת הבית. כשפתחה את דלת חדר המורים כולם בהו בה, ורק עכשיו היא שמה לב שהיא מרכיבה את המשקפיים של ג'יימס. המשקפיים העגולים של ג'יימס.

"הו, נהדר." היא מלמלה לעצמה כשחבורת בנות שישבה במרוחק פרצה בצחקוקים.

לצערה של אנג'ל, המקום היחידי שהיה פנוי היה לידן. היא נאנחה ואז פנתה לשבת שם.

"חיכנו לך כמה דקות, מיס ולנטיין." פרופסור ספראוט הבהירה. "יש לך מה לומר להגנתך?"

"יאפ." אנג'ל גיחכה. "איימוס גנב את המשקפיים שלי." היא אמרה, תוקעת באיימוס מבט מעמיק. היא ידעה את זה בגלל שברגע שהגנב לקח את משקפיה הוא נגע טיפה בלחייה, והעור היה חם, ואולי הכי נעים שהיא אי פעם נגעה בו.

"אז...?" אחת הילדות המצחקקות שאלה.

"אז, אני לא יכולה לראות בלי המשקפיים שלי. אני עיוורת בלעדיהן." היא הוסיפה בחיוך ובקול מתקתק, והילדה בלעה רוקה.

"בכל מקרה," פרופסור ספראוט קטעה את הדיבורים. "עקבותיו של ג'סטין אבדו, כפי שאתם זוכרים. שלחנו את מקס לחפש אותו."

גם אנג'ל זכרה. היא זאת שהורתה על הפקודה, באותו היום שבו היא וסיריוס הקריאו את לחש האהבה יחד.

"לפי המצב היום, גם מקס נעלם." פרופסור ספרואט מלמלה. "הפעם נשלח משלחת שמורכבת מהמדריכים ומהסמויים שיש בכל בית."

"ומה תגידו לסמויים?" סמנדרה, המדריכה הראשית, שאלה. כמה לחשושים פרצו, ופרופסור ספראוט עצרה אותם כשאמרה: "נצטרך לגלות להם לפני הזמן. באיזה שנה הסמויים יצאו?" היא שאלה את איימוס, שהגיב כמעט מיד: "שישית."

'נהדר.' אנג'ל חשבה לעצמה בסרקסטיות.

"טוב." פרופסור ספראוט מלמלה. "אז המשלחת תהיה: קייל טולרוז, אנג'ל ולנטיין-" בשלב זה אנג'ל גלגלה את עיניה, "-איימוס דיגורי, קלסי לונגשוט, רמוס לופין-" בשלב זה אנג'ל הרימה את ראשה בציפייה, "-סיריוס בלק-" בשלב זה אנג'ל רצתה לרצוח מישהו, "-ג'יימס פוטר, פיטר פטיגרו, לילי אוואנס, נרקיסה וקולין בלק, סוורוס סנייפ, לורה ואדמונד לונגספורט, והמורים האחראיים, יהיו פרופסור ירחוני, ואני." בזאת היא סיימה.

'הו, זה ממש נהדר...' אנג'ל שוב חשבה בסרקסטיות. 'מתי יוצאים?'

"מתי יוצאים?" איימוס דיגורי שאל את השאלה שעלתה לאנג'ל לראש.

"בסוף דצמבר." היא ענתה. "אנחנו צריכים לארגן את המשלחת, ואני מניחה שתרצו להיפרד ממכרים שלכם."

'כן. הבעיה היא שרוב המכרים שלי הולכים להיות שם!!' היא חשבה בכעס. 'ומה הטעם להוציא משלחת חיפוש אחרי חודשיים שלמים?'

 

כשאנג'ל יצאה מהישיבה שהרגיזה אותה כל כך, היא הסתכלה אל מחוץ לחלון, אל השמיים הכהים. ירח מלא זרח.

'לא.' אנג'ל סיכמה בראשה. 'זה לא ירח מלא. רמוס אמר לי שהירח יהיה בדיוק בראש בנובמבר, בעוד בערך חודש.' היא חייכה לעצמה, ואז קלטה מה חשבה. חודש?! זה אומר שעוד פחות מחודש יהיה חג ליל כל הקדושים!' אנג'ל חשבה על קלסי, שלחצה עליה שוב ושוב שעליהן לקנות תחפושות. באותו הרגע איימוס דיגורי יצא מחדר המורים. בלי שישים לב, אנג'ל מרפקה אותו בחוזקה בצלעותיו, והדפה אותו אל הקיר.

"ידעתי שאת אוהבת את זה קשוח –" הוא התחיל לסנן, אך נקטע כאשר אנג'ל אמרה בקול רגוע: "המשקפיים והעדשות, בבקשה."

"מה קרה?" הוא שאל בלגלוג. "לופין לא מספיק לך-"

טראח! ברכיה מכוונת הישר אל מפשעתו של איימוס. הוא התקפל על הרצפה, ותוך כדי שהוא מחטט בכיסיו הוא שלף את משקפיה ואת הקופסא שהכילה את העדשות שלה. "שתדעי..." הוא מלמל, מחזיק את האזור הפגוע, "אלו היו הוראות מלמעלה..."

"מה יש לאנשים מלמעלה נגדי?!" היא אמרה ברוגז, לא חיכתה לתשובה והלכה לעבר חדר המועדון של גריפינדור כשהיא מחליפה את משקפיו של ג'יימס במשקפיה.

כשהגיעה, היא עלתה במהירות לחדר מעונות הבנים של השנה השישית, ודפקה על הדלת.

"מי שם?" קולו של רמוס שאל. אנג'ל חייכה וענתה: "זאת אני. הבאתי לג'יימס את המשקפיים שלו."

"הו. היי." הוא אמר בחיוך כשפתח את הדלת. "את רוצה שאני אביא לו אותן או שאת רוצה לתת לו אותן בעצמך?"

"יאפ. האופציה השנייה." היא הוסיפה עוד חיוך, מסתכלת לתוך עיניו הדבשיות והעמוקות. "אתה יודע איפה הוא?"

"הוא הלך לחפש את אוואנס כדי להציע לה לצאת איתו, שוב. אני מניח שהם במדשאות."

"תודה רמוס. נתראה?" היא נשקה לו קלות על שפתיו. הוא הנהן בחיוך רחב, ואמר: "נתראה."

כשאנג'ל התחילה לרדת במדרגות הוא קרא לעברה: "אגב, עם מי את הולכת לנשף המסכות של חג ליל כל הקדושים?"

"נראה אם תזהה אותי." אנג'ל חייכה בקריצה, ופנתה החוצה.

היא הגיעה אל המדשאות תוך כמה דקות. הרוח הקרירה נשבה ובידרה את שערה הארוך של אנג'ל, שהחליטה לאסוף אותו בקוקו גבוה, והזיזה את גלימתה. האור התכול שהירח פיזר היה כל כך חזק ובוהק שאנג'ל הייתה בטוחה שהוא היה יכול להאיר לבדו את כל המדשאות, אך האור הצהבהב של הלפידים בתוך הטירה הכתים את הדשא. היא ראתה את ג'יימס, ללא משקפיו – עם עדשות, ככול הנראה – מנסה לדבר אל ההיגיון של לילי, אך זו המשיכה לסרב.

'איזה טיפשה את, אוואנס.' אנג'ל חייכה חיוך, ממשיכה לצפות בזוג המתווכח כמו זוג נשוי. 'ג'יימס הוא דווקא ממש נחמד ונאמן.'

אז עלתה במוחה של אנג'ל תוכנית זדונית, שאנג'ל זכרה שהיא ראתה באיזה סרט מוגלגי. היא התקרבה במהירות אל ג'יימס.

"ולנטיין? מה את עושה –" אך אז אנג'ל נישקה את ג'יימס נשיקה קצרה על שפתיו, וסטרה לו בחוזקה.

"מה אני עושה פה? מה אני עושה פה??" היא צעקה אליו, בקושי מסתכלת על לילי ההמומה. "חשבתי שיש בנינו משהו! אחרי הלילה המדהים של אתמול, אתה מצפה ממני לשכוח ממך ולתת לך ללכת אל אחרות??" היא צעקה, מחכה לשמוע את תשובתו. בעיניה של לילי אוואנס נדלק אור והיא הסתכלה בג'יימס בעניין. אנג'ל ידעה שזה יקרה, כי בגלל רדיפותיו של סיריוס בלק אחריה, והעובדה שהיא יוצאת עם רמוס לופין, קבוצת בנות החליטה שכל בחור אותו אנג'ל בוחרת חייב להיות משהו מיוחד.

"אבל ולנטיין, אנחנו בכלל –"

"תחסוך ממני!" היא צעקה. ג'יימס קלט את המבט של לילי ואז חייך אל אנג'ל. "קח." אנג'ל הושיטה לו את משקפיו. "השארת אותם אצלי בחדר!" ואז היא הלכה משם.

תוכניתה עבדה.

- - - - - - - 

מקווה שאהבתם,

גילסD:

הפרק הקודם הפרק הבא
תגובות

חחחחחחחחחחחח · 25.11.2010 · פורסם על ידי :valle
ממש אהבתייי XD

יפה!!!! · 25.11.2010 · פורסם על ידי :lona lavgod
המשך :P אין את כותבת מדהים-התגעגעתי !

חחח · 25.11.2010 · פורסם על ידי :הרמי המאמי.
אהבתי את הסוף:)
חמוד, תמשיכי

מדהים! · 26.11.2010 · פורסם על ידי :נטשה שוורץ
חחחחחחחחחחחחחחחח לקחת את הרעיון מ"לא רק בלונדינית" נכון?
like מטורף!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025