כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 9:

"נחמד, לא?" רון שאל כשהם נכנסו לחדר שלו אבל קמילה לא בזבזה זמן, ברגע שהדלת נסגרה מאחוריהם היא ריסקה את פיה על פיו, בנשיקה קשה, לוהטת ותובענית. רון מצדו לא נשאר חייב ונישק אותה בלהיטות.

החדר הקר התחמם המהירות. הוא ליקק את שפתיה עם לשונו וכשהיא פתחה את שפתיה הוא החדיר את לשונו לתוך פיה, מצליף בלשונה. היא פשטה את השמלה, מגלה זוג שדיים שופעים כלואים בחזיית תחרה שחורה ותחתון חוטיני מתאים. רון העביר את אצבעו על הקעקוע בשיפולי בטנה בצד ימין, בדיוק מעל קו התחתונים. פרפר בצבע תכלת וירוק. "חמוד".

"כאב כמו לא יודעת מה" אמרה והפסיקה את דיבורו ע"י הצמדת שפתותיהם שוב.

'אוקיי, לא לדבר' רון חשב בזמן שהעמיק את הנשיקה, פותח את קרסי חזייתה וחופן את שדיה בשתי ידיו הגדולות, פטמותיה מתקשות למגעו.

הוא הפשיל את חולצתו, זורק אותה הצידה. היא העבירה את ידיו על חזהו, מלטפת את העור, אך כשהגיעה לכתפיים נעצרה והסתכלה עליו. בכתף שמאל שלו הייתה חסרה חתיכה מהבשר, העור מעליה מצולק קשות. תוצאה של הגיזרור שלו בשנה השביעית. היא העבירה את אצבעותיה על הצלקות הדקות שבזרועותיו, הודות למוחות שתקפו אותו בשנה החמישית. העור לא גבשושי ולכן לא ניתן להרגיש אותם בעיניים עצומות, בניגוד לכתף.

"איך זה קרה לך?" שאלה.

"תאונת דרכים מלפני כמה שנים" שיקר בקלילות.

"זה בטח היה כואב ממש".

"אולי קצת יותר כואב מהקעקוע שלך" אמר והופתע כשראה שהיא מנשקת את זרועותיו, מעל הצלקות הבהירות הדקות. מסתבר שאפילו בחורות מוגלגיות אוהבות צלקות, לא משנה מה המקור שלהם. מי היה מאמין?

היא העבירה את שפתיה על חזהו, מלקקת מעט את פטמותיו לפני שהמשיכה הלאה, מנשקת את בטנו לפני שירדה על ברכיה והחלה לפתוח את החגורה שלו. היא שלפה את איברו הזקור למחצה, מעבירה את ידיה בעדינות בסבך התלתלים מעל איברו, חיוך על פניה ואמרה "אז אתה ג'ינג'י אמיתי" לפני שהכניסה אותו לפיה.

פיה היה מיומן, לשונה גם כן. איברו נעמד במהירות לדום. הוא נהנה להסתכל עליה מלמעלה, נותנת לו תצפית טובה להסתכל על ישבנה החשוף כמעט לחלוטין.

היא הכניסה את כולו לתוך פיה והוציאה אותו באיטיות, מעבירה את לשונה תוך כדי, עד שהוציאה אותו לגמרי. "אמרתי שלא תשמע ממני את המילה 'לא', אז מה אתה רוצה שאני אעשה לך עכשיו?" אמרה בקול נמוך.

"אני רוצה שתרכבי עליי" אמר ללא מחשבה, רוצה להרגיש אותה נעה מעליו.

הוא יצא מתוך מכנסיו המופשלים בזמן שהיא נפטרה מפיסת הבד האחרונה שהייתה לגופה. הוא נשכב על המיטה ואז התרומם בחזרה, יודע ששכח משהו. "יש לך אולי קונקום?" מקווה בכל מעודו.

"אתה מתכוון לקונדום?" וכשהוא הנהן היא חייכה אליו, "זה כזה חמוד שאתה מתבלבל במילים. ויש לי בתיק" היא התכופפה לתיקה, מוציאה ריבוע קטן, "בטיחות קודמת לכל".

"מסכים איתך לחלוטין" אמר והסתכל עליה בזמן שהיא עלתה למיטה, מוציאה את עיגול הגומי מהעטיפה ונותנת לו. "אולי תשימי לי את?" זוכר את הפעם הקודמת שהסתבך עם הדבר הזה.

"זו לא הפעם הראשונה שלך, נכון?" שאלה מעט בחשש.

הוא ניסה לא לגחך, "לא, זו בהחלט לא הפעם הראשונה. אני לא בתול, אל דאגה. אני פשוט מעדיף שאת תעשי את זה".

היא החליקה את חתיכת הגומי לכל אורכו ומיקמה את עצמה, כל ברך מצדו של רון.

הוא החזיק את איברו מעל פתחה, והיא ירדה באיטיות, מקבלת את כולו לתוכה בזמן ששניהם גונחים.

היא בהחלט ידעה מה היא עושה. היא הניעה את אגנה בתנועות סיבוביות, מכניסה ומוציאה אותו ממנה. שניהם החלו להיאנח בעונג, ירכיו נחבטות בעוצמה בירכיה. הוא העביר את אצבעו במפגש בניהם, מרפרף על הדגדגן שלה, מקרב אותה אל הקצה.

"כן" צעקה, "פאק, אל תפסיק,  כן! כן!" אמרה בקול, ואז הוסיפה מילים בספרדית שלא ידע את משמעותם, זורקת את ראשה אחורה בזמן שהמשיכה לרכב עליו.

הוא הרים את גופו העליון, ננעץ עמוק יותר ויותר בתוכה, נוגח את אגנו בין ירכיה בזמן שהיא צעקה. הוא הצמיד את שפתיו אליה, מכניס את לשונו לתוך פיה, מעמעם מעט את הצעקות שלה ואת הגניחות של שניהם.

היא גמרה בצעקה חדה, חזה עולה ויורד בזמן שהוא המשיך לחדור לתוכה, החוצה ופנימה למשך כמה דקות קצרות, מצטרף אליה בנהמה גרונית בזמן שגמר.

היא שמה את ידיה על חזהו, מרימה את עצמה ותוך כדי מוציאה אותו ממנה, ונשכבה לידו על המיטה הרחבה.

"יחי זקנו של מרלין" הוא אמר מתנשף, וכשראה את הבלבול על פניה חזר בו ואמר " פאק, זה היה טוב".

"אתה אומר את זה כאילו סיימנו".

"את מתכוונת גמרנו" והוא גרם לה לחייך.

"אומנם גמרנו, אבל בהחלט לא סיימנו. אני אתן לך כמה דקות לאגור כוח מחדש לסיבוב השני" היא העבירה את ידיה על חזהו המזיע.

"אני בהחלט אצטרך כמה דקות" אמר בהתרגשות, אבל כבר לא מתנשף. שמח שהריצות הרבות שעשה שיפרו את הכושר שלו משמעותית.

לאחר זמן קצר היא קמה מן המיטה ושתתה מים, מראה את גופה העירום המזיע באור החלש שהגיע מהחלון. "אולי אני יכולה לעזור לך להתאושש קצת יותר מהר". היא התמקמה בין רגליו ולקחה את איברו הרפוי בידיה, מעבירה את לשונה על כל אורכו.

רון הניח את ראשו על הכרית, חיוך על פניו והוא נהנה מן התחושה, מתכונן לסיבוב השני.

היא בהחלט הייתה בטוחה בעצמה, ידעה מה היא רוצה והייתה חסרת עכבות. זו הייתה הפעם הראשונה של רון שהוא ידע מישהי מאחורה. התחושה הייתה מדהימה.

אחרי הסיבוב השלישי שלהם, כל פעם יותר רועש ומהנה מקודמו, שניהם שכבו תוששים על הרצפה.

לאחר כמה דקות, הבחורה קמה והחלה להתלבש בזמן שרון הסתכל עליה, עדיין שכוב על הרצפה.

"אני אלך בחזרה לחדר שלי, אני לא רוצה להשאיר את חברה שלי לישון לבד" הסבירה בלי שיצטרך לשאול, לא רוצה שתחשוב שהוא מזמין אותה להישאר. הוא לא האמין על מזלו הטוב.

"אתה עדיין פה מחר בלילה?" שאלה בזמן שהוא לבש את הבוקסר שלו.

"זה יהיה הלילה האחרון שלי".

"אז אולי נהפוך גם את הלילה האחרון למשהו מיוחד. אם אתה מעוניין, אני ככל הנראה גם מחר בערב אשתה בפאב שבמלון. אתה מוזמן להצטרף".

הוא פתח את הדלת בשבילה והיא יצאה החוצה לפרוזדור, "בהחלט יכול להיות שאני אקח את ההצעה שלך" הוא נישק אותה על שפתיה, מצמיד אותה לגופו.

"לילה טוב" היא אמרה והוא צפה בישבנה זז כשהיא התרחקה ממנו.

הדלת שלידו נפתחה והרמיוני יצאה ממנה במהירות, סוגרת בשקט את הדלת אחריה. היא העבירה את עיניה על גופו של רון שהיה לבוש בבוקסר בלבד, נראית מופתעת, או מתרשמת? רון לא הצליח לקבוע. אבל אז היא התיקה את מבטה מגופו, ניערה את ראשה, משלבת את ידיה על החזה, שפתיה קמוצות לפס דק ועיניה טרוטות מעייפות. עכשיו הוא יכל לקבוע את המבט שלה. עצבנית. הוא בהחלט הכיר את המבט העצבני של הרמיוני.

"היי הרמיוני" אמר בחשש.

היא נתנה לו מבט קשה, "אתה יודע מה השעה?"

"מאוחרת?"

"בהחלט מאוחרת! שעה שאני אמורה לישון בה! במיוחד אחרי יום כזה מזעזע!" צעקה בלחש במסדרון.

"אז... אז למה את לא ישנה?" שאל וברגע שראה את המבט על פניה התחרט והוסיף במהירות "כי זה נראה שטדי כן ישן", שם לב שלא היה שום רעש מתוך החדר שלהם.

"מסתבר שטדי יכול לישון גם אם עובר לידו טרקטור" אמרה בכעס.

"טר-, מה?"

"טרקטור, לא חשוב מה זה בדיוק, הכוונה שהוא יכול לישון ברעש נוראי, אבל אני לא!"

"רעש נוראי? אני לא שמעתי כלום".

"אולי כי הרעש הגיע מהחדר שלך?! כשאתה והכיבוש האחרון שלך... ששניכם עשיתם..." סומק עולה בלחייה.

"זה נקרא סקס הרמיוני". אמר, מגחך על הילדותיות שלה.

"אני יודעת איך זה נקרא!" אמרה בכעס ואז הוסיפה בלחש, "גם אם אני לא יודעת איך זה מרגיש". היא הסתכלה עליו. "ומה זה היה היום בבוקר? הערה שלך לטדי על זה שיש לו הרבה שעות שינה כי אין לו מה לעשות או את מי לעשות?"

"אז הוא הבין שהתכוונתי לסקס?"

"היפוגריף היה מבין את זה!" ואז הצביעה באצבעה על חזהו החשוף, ממשיכה בטון של צעקה בלחש, "הוא רתח על זה שסיפרתי לך שאף פעם לא עשינו את זה. כל היום רבנו בגללך. אני לא רוצה להרוס את החופשה שלי רק בגלל שכל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו זה סקס!"

"זה לא כל מה שאני חושב עליו" הגן על עצמו, "אני אוהב סקס, כן, אבל את באמת חושבת שזה כל מה שאני מסוגל לחשוב עליו?"

 "אתה שוכב עם כל דבר שזז אז זה בהחלט נראה ככה. כאילו אתה זונה ממין זכר!"

הוא הסתכל עליה בתדהמה, לא מאמין שהרמיוני היא זאת שאומרת את המילים הללו, ואז הוא התחיל להרגיש את דמו גועש, "זה לא בעיה שלי שאת מתוסכלת מינית" אמר בארס.

היא הסמיקה ואז קפצה את אגרופיה, מתעלמת מהערה שלו, "עד מתי תמשיך לנצל את הנשים האלו? שוכב איתן פעם אחת או פעמיים וממשיך הלאה. 'הנביא היומי' כבר צוחק עלייך".

"לא אכפת לי מה כותבים עליי. הארי סבל מהצקות הרבה יותר גרועות מהעיתון הצבוע הזה".

"אבל תראה היום איך הארי הסתדר, יש לו עבודה טובה והוא בקשר עם ג'יני, בגלל זה בחורות לא מתחילות איתו, הן רואות שהוא בקשר רציני, אז הן מתחילות איתך".

"את אומרת שהן מסתפקות בי?"

"לא אמרתי את זה" צבע אדמדם בהיר עלה בלחיה.

"אבל התכוונת לזה. אולי זה נראה ככה לאחרים, אבל אני לא טיפש, הרמיוני. אני יודע שאם הייתה להן ההזדמנות הן היו מעדיפות להיות עם הארי, אבל הוא לא פנוי אז אני הדבר הטוב אחריו. את אומרת שאני זה שמנצל את הנשים האלו אבל אני לא מבטיח להם כלום מלכתחילה, אני לא משקר להן, ואם כבר הן אלו שמנצלות אותי. אני אומנם לא מתלונן על זה, אני דיי נהנה מכל התהליך, אבל אל תשכחי שאני מגשים להם פנטזיה קטנה. אם לא 'הארי פוטר הנבחר' אז לפחות החבר הכי טוב שלו. מישהו שהן ראו את התמונה שלו בעיתונים", הוא חשק את שפתו. "אין שום רע במשהו שהוא רק פיזי כשזה מה ששני הצדדים רוצים. בנוסף, תאמיני לי שהן לא סובלות כשהן אצלי במיטה, כולל המוגלגית שעכשיו יצאה מהחדר שלי ושכבה איתי לא בגלל שהיא יודעת מי אני!" הוא הסתכל עליה, "אולי סוף סוף כשתחליטי להפסיק להיות כ"כ לחוצה ובתולה מתחסדת, שאת רוצה להצטרף לעולם המבוגרים, תעשי סקס עם החבר שלך ששוכב עכשיו במיטה שלך. יש גבול לכמה גבר יכול לחכות. הוא בטח ייפרד ממך בקרוב, ואז מה? תחזרי לטבוע בעבודה שלך במשרד הקסמים??" אמר בזעם, יודע שזו הייתה מכה מתחת לחגורה אבל הכעס עיוור כל מחשבה הגיונית ממוחו.  

היא הסתכלה עליו בחוסר אמון ואז נעלה את לסתה בכעס ואמרה "לפחות אני עושה משהו עם החיים שלי!"

"מה זה אמור להביע?"

"לא משנה" היא כיווצה את פיה.

"לא הרמיוני, את בשוונג, בבקשה תמשיכי. אני סוטה מין שמנצל בחורות תמימות, מה בי עוד כזה נוראי?" אמר בקול דרוך, זוקר את סנטרו.

"אתה דורך במקום, כולם מסביבך ממשיכים הלאה, עושים את מה שהם רוצים וחלמו לעשות. אני יודעת שהתחלת לעבוד אצל ג'ורג' כדי לעזור לו בחנות וכדי לעזור לו להתגבר על המוות של פרד, אבל שנתיים אח"כ הוא כבר המשיך הלאה- הוא יוצא עם אנג'לינה, הוא מפתח מוצרים חדשים לחנות, מתקדם עם החיים שלו. אבל אתה נשארת לעבוד אצלו כי זה נוח לך, לא מצפים ממך ליותר מידי, אתה לא צריך להתאמץ, לא לעשות משהו מעבר. מקבל את מעט המשכורת שלך, ואין לך הרבה הוצאות כי אתה אפילו לא משלם שכ"ד להארי, מסתמך עליו. אתה לא יוצא מאזור הנוחות שלך. כשהיינו בבית ספר רצית להיות הילאי אבל נטשת את החלום שלך, כי חס וחלילה שתעבוד קצת, שתשקיע מעט מאמץ. אתה מבזבז את החיים שלך, תקוע באותה נקודה מאז שהמלחמה נגמרה!" היא התנשפה כמו אחרי פעילות גופנית.

אם היא הייתה נותנת לו סטירה לפרצוף הוא היה פחות מופתע. המילים שלה השאירו אותו נדהם. "אם זה מה שאת חושבת עליי אז מזל שאלו החיים שלי ולא שלך. אנחנו רואים את העולם בצורה שונה, ויש לנו סדר עדיפויות שונה. אני גם לא הייתי רוצה להחליף איתך מקומות בחיים שלנו, לא הייתי רוצה להתחלף עם ילדה קטנה ונאיבית שלא מבינה שאי אפשר ללמוד הכל מספרים". הוא הסתכל לתוך עיניה החומות שרשפו אליו אש. "וחוץ מזה, אם הפרענו לך לישון, למה לא הטלת כישוף משתיק? זה כאילו רצית לשמוע אותי ואת הבחורה המוגלגית שוכבים".

"אתה חסר תקנה" היא זרקה את ידיה באוויר בתסכול ונכנסה חדרה לתוך חדרה, טורקת את הדלת בפרצוף של רון.

אומנם הפרק הזה קצת, ובכן... נועז... לפחות ההתחלה שלו, אבל עדיין אשמח לשמוע תגובות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא