pretending

קסי המשיכה ללכת במהירות, אך שניה לפני שהגיעה למועדון, פרופסור סנייפ קרא בשמה.

"פרופסור אני-" היא ניסתה להגיד אך הוא השתיק אותה בקלילות והורה לה ללכת אחריו.

כאשר הגיעו השניים אל משרדו של סנייפ, המסכה כאילו התנדפה ממנו, וקסי יכלה לראות את דאגתו בעיניו של המורה.

"קסנדרה יקירתי, האם את בסדר?" הוא שאל והחזיק בידה של הנערה.

קסי ידעה שרק לצידה, ורק כאשר הוא לבד, סוורוס יכול להוריד את כל המסכות ולדאוג לה. סוורוס היה הדבר הקרוב ביותר לדוד שהיה לה.

"אני בסדר, פרופסור" היא אמרה וחיוך חם הופיע על פניו של סנייפ. היא גם ידעה, שהיא הייתה הדבר הקרוב ביותר לבת שהייתה אי פעם לסנייפ.

"את יכולה לקרוא לי סוורוס יקירתי, אין כאן אף אחד" הוא אמר והושיב אותה על הכיסא, "קסנדרה, את בהחלט חייבת להפסיק לטפל במר מאלפוי הצעיר ולהתחיל לטפל בך"

"אני לא יכולה סוורוס" היא אמרה.

"כמובן שאת יכולה" סנייפ נופף בידו בביטול, "זה התפקיד שלי לדאוג לו, זוכרת?"

כמובן שקסי זכרה. סנייפ נשבע את השבועה הכובלת, איך יכלה לשכוח דבר שכזה?

"סוורוס, אתה הדבר הקרוב ביותר לאבא שיש לי כשאני כאן" חיוך עלה על פניו של סנייפ, "ולוציוס הוא הדבר הכי קרוב לאבא שיש לי בחוץ" סנייפ נאנח, "דראקו הוא כמו אח בשבילי, הוא חשוב יותר ממני" היא הסבירה לו וסנייפ רק הנהן.

"רק תשמרי על עצמך, בסדר?" הוא ליטף את שיערה. אם יאבד גם אותה, הוא לא ידע מה יעשה.

את אמלי האמתית הוא איבד לפני שנים רבות, כאשר סיריוס נלקח לאזקאבן. ואז איבד שוב את חברתו היחידה, כאשר אהבת חייה נרצחה בידי בלטריקס.

על אהבת חיו שלו, סוורוס לא אהב לדבר, אך גם היא נלקחה ממנו, צעירה מדי.

קסי הנהנה ויצאה מן החדר.

היא כבר הייתה ממש בתוך המועדון, שניות לפני שעלתה במדרגות אל חדרו של דראקו, פנסי עצרה אותה.

"מה?!" קסי צווחה, "מה?! אני בסדר! תפסיקו כולכם לדאוג לי כל כך!" פנסי ידעה שקסי לא מתפרצת כל כך מהר, ושאם היא עשתה זאת, ישנה סיבה מוצדקת לכך.

"מי עוד הציק לך היום?" שאלה פנסי את חברתה הטובה.

"קודם פוטר עם הדאגה המוזרה שלו, ואחר כך פרופסור סנייפ ו-"

"פוטר?!" קטעה פנסי את דבריה הבאים של קסי, "פוטר תפס אותך לשיחה מודאגת??"

במחשבה שניה, קסי חשבה, אולי לא הייתה צריכה להזכיר את ירוק העיניים.

"עזבי את זה פנסי" קסי נאנחה, "אני צריכה להגיע אל דראקו"

"לעזאזל עם דראקו!" פנסי צרחה, "את צריכה לדאוג לעצמך! את נראת נורא קסי, אני לא מסוגלת לראות אותך ככה יותר!"

"גם אני לא" בלייז זאביני נעמד לצידה, "את מטפלת כל כך קשה בבלונדיני הזה ו.. לפעמים אני מעדיף שתהיי שוב עם פוטר, לפחות היית נראת חיה יותר איתו"

לצידו, פנסי הנהנה לכך שהיא מסכימה איתו.

"אני בסדר" היה כל מה שקסי אמרה לפני שעלתה לחדרו של דראקו.

היא מצאה אותו שוכב על הצד, עיניו עצומות וזרועו הימנית ניצבת מולו. היא ידעה שלבטח שוב בהה בקעקוע האפל עד שנרדם.

הוא תמיד היה בטוח כל כך שהוא רוצה להצטרף לוולדמורט, עד שלא חשב על המשימה הנוראית שלבטח יטיל עליו. דראקו היה צריך להרוג את המנהל שלהם.

קסי נאנחה ופשטה את גלימתה, לאחר מכן הורידה את נעליה ונכנסה למיטה יחד עם דראקו. היא נישקה את העור הנגוע ולאחר מכן את מצחו הלבן של דראקו.

"דראקו..?" היא ליטפה את שיערו, נזכרת לרגע בשנה שעברה בה הייתה מנסה להעיר את פוטר מסיוט. היא הייתה מלטפת את שיערו עד שהיה מתעורר, וממשיכה ללטף את שיערו עד שהיה נרגע וחוזר לישון.

היא ניערה את ראשה והמחשבות על פוטר התנדפו הרחק ממנה.

היא הביטה בדראקו ושאלה את עצמה בפעם האלף לפחות, למה לא יכלה להתאהב בבלונדיני?

זה היה לבטח הרבה יותר קל, הרי השניים מיועדים להתחתן בכל מקרה, הכול היה פשוט הרבה יותר אילו השניים היו מתאהבים אחד בשנייה. אך קסי ידעה ששניהם עומדים להיות אומללים בנישואים הללו.

דראקו היה מאוהב בפנסי, והיא.. ובכן, קסי לא ידעה אם היא מאוהבת. עד לפני שנה, היא הייתה בטוחה שהיא מאוהבת עד כלות נשמתה בבלייז. ואז פוטר נכנס לחייה, והיא כבר לא ידעה כלום.

"תפסיקי לחשוב ככה" דראקו הפריע למחשבותיה, "אני לא מאוהב בפנסי אני אוהב אותך. אני רוצה אותך. למה את חושבת שכל כך קינאתי בפוטר בשנה שעברה?"

קסי נאנחה, הם כבר עשו את השיחה הזאת במשך אלפי פעמים בזמן האחרון.

"אתה אוהב את פנסי, דראקו. תפסיק להכחיש. אתה משקר לעצמך לא לי" היא אמרה ודראקו התעצבן.

הוא עליה מעליה, ממסמר אותה למיטתו ומנשק אותה. מנסה להוכיח גם לו וגם לה שהוא לא מאוהב בפנסי.

קסי לא הפסיקה את הנשיקה, שניהם ניסו נואשות לאבד את עצמם בנשיקה הזאת, ניסו קשות להוכיח שזה כן יצליח, שהם מתאימים למרות הכול.

היא הריצה את ידיה בשיערו, בזמן שידיו ירדו לאחוז במותניה, מצמידות אותה אף יותר אליו.

לאחר דקה ארוכה, דראקו התנתק משפתיה של קסי והביט באימה לתוך עיניה. "פאק" הוא אמר, "אני מאוהב בפנסי" הוא ירד ממנה והתיישב לצידה.

קסי צחקקה והתיישבה גם היא, מחבקת אותו ומלטפת את גבו. "מה רע בזה יקירי? גם היא טהורת דם, אני לא חושבת שלוציוס או נרקיסה יכעסו אם תרצה להתחתן איתה"

"זה לא זה" הוא קבר את ראשו בין ידיו, "מה איתך? תישארי לבד בסוף כמו סנייפ?" קסי צחקה, הצחוק האמיתי הראשון שהיה לה מזה שנה.

"מה? אתה לא חושב שאני יפה מספיק בשביל שמישהו ירצה אותי?" היא עקצה, מרימה את גבתה הימנית.

"את כן" דראקו אמר בכנות, "קסי את מדהימה, את הבחורה הכי יפה בשכבה שלנו ולפי דעתי גם בכל בית הספר, וזה לא רק אני אומר" הוא ליטף את לחייה המסמיקות, "אבל לא זאת הבעיה, עם כל אחד שתתחתני את תהיי אומללה חוץ מ.." ואז האסימון של דראקו נפל, הוא התאפק לא להשתולל, "חוץ מפוטר"

"פוטר?!" קסי צווחה, "אתה חושב שאני רוצה את ראש הצלקת המכוער הזה?!"

"קסי תודי בזה!" דראקו מסמר אותה שוב למיטתו, "אני לא מאמין שרק עכשיו שמתי לב לזה.." הוא הביט לתוך עיניה, "רק כשהיית איתו העיניים שלך נצצו אחרי מה שקרה לסיריוס" קסי התכווצה כאשר דראקו אמר את שמו של אביה, "אפילו כשאת איתי.. פעם אני הייתי היחיד שיכול לנחם אותך, לגרום לעיניים שלך לזהור. טוב, אני ובלייז" קסי צחקקה, "ואז התחלת להסתובב עם פוטר בגלל אבא שלך, ואת.. את התאהבת בו נכון?"

"אני לא.. זה לא.." היא גמגמה, "אל תגיד את זה ככה, הוא פשוט עזר לי להתגבר על המוות של אבא שלי"

"למה הפסקת קסי?" הוא שאל, "למה הפסקת ללכת אליו בלילות?" הוא היה מודע לכך שאם ישחרר אותה, ולו לשנייה אחת, היא תמציא לו איזה תירוץ ותברח מהחדר. הוא רצה לדעת את האמת. הוא רצה שהיא תבין את האמת.

אומנם דראקו שנא בכל מאודו את פוטר, אך קסי הייתה חשובה לו בהרבה יותר. ואם היא הייתה מאוהבת בממושקף המצולק, הוא יהיה שם לצידה, גם אילו הייתה מאוהבת באיזה וויזלי מכוער או בבן מוגלגים, הוא עדיין היה שם לצידה.

"אתה היית צריך אותי" היא אמרה כמובן מאליו, "אתה היית צריך אותי לידך ואתה הרבה יותר חשוב מפוטר, או ממני"

"שקרנית" הוא אמר ברוגע, "את הורגת את עצמך בשבילי, אני לא הייתי צריך אותך עד כדי כך. אני יכולתי להסתפק בכמה ימים בשבוע, את יכולת להמשיך להיפגש איתו, להבריא את הפצע הזה שאבא שלך השאיר לך" הוא ליטף את לחיה, "עכשיו אני מבין למה כולם חושבים שאני ממזר אגואיסט. לא שאיכפת לי בדרך כלל, אבל לא כלפייך. אני לא יכול להיות אגואיסט כלפייך" והמילים הללו היו מה ששבר את קסי, היא החלה לבכות בעוד דראקו נשכב לידה וחיבק אותה.

"אני לא רוצה להיות מאוהבת בו דראקו. אני לא רוצה!" היא יבבה, ודראקו שוב הרגיש חסר אונים מול דמעותיה.

"יהיה בסדר.." הוא אמר וליטף את לחיה. הוא ידע שיספר זאת לפנסי, היא תדע מה לעשות בעניין.

הפרק הקודם		הפרק הבא