ווידויים של אהבה. ~גמור~

מצטערת שלא כתבתי מלאאאא זמן, היה מחסום כתיבה מטורף (אז קניתי אייל ניגוח).

עכשיו,  בלי חפירות מיותרות- ההמשך!

רון ישב בחדר הנחיצות,הלום, הוא לא האמין שהשלה את עצמו ככה, איך יכל להאמין שהרמיוני גריינג'ר מחבבת אותו?!

ועכשיו, היא ומאלפוי ביחד, עם אויבו האיום.

'איך?!, איך האמנתי ,אני ראוי להיות חבר שלה?!, אני סתם, עוד ג'ינג'י ממשפחת וויזלי הגדולה'.

הוא ישב שם, בודד, עם עצמו. "אשליות'.דלת חדר הנחיצות נפתחה ברעם, ומולו עמדה הרמיוני.

"רון!"

הוא העיף בה מבט וחזר לבהות ברצפה.

"רון?" היא התקרבה אליו יותר, יושבת לצידו על הרצפה, היא הסתכלה עליו, במבט דאוג.

'אהההה, עכשיו היא עושה כאילו היא לא מבינה!"

"רון, מה קרה?"

רון לא היה יכול להכיל יותר את ההעמדת הפנים הזו והתפרץ

"התנשקת שם עם מאלפוי המסריח הזה מול כולם!, זה מה שקרה!"

"רון, הוא נישק אותי, אני שונאת אותו שנאת נפש!"

"אה, כן?, אז למה המשכת להתנשק איתו שמה?" הוסיף בארסיות.

"כי הייתי בהלם, רון!" היא התחילה להתעצבן קצת.

רון היה מעט המום והרמיוני ניצלה את זה והמשיכה

"שהפלת את הספרים וברחת, יצאתי מהשוק וסטרתי לו!."

'איזה אידיוט' חשבה, 'אבל אני אוהבת את האידיוט הזה'.

"למעשה,רונלד, אני לא רק שונאת אותו,  אלא גם אוהבת מישהו אחר"

התקווה התחילה לפעום ברון, הוא נראה מעט נרגש, מקווה שהכוונה אליו.

"הוא גולם מגמגם לפעמים, אבל אני מוצאת שלא ניתן לעמוד בפניו".

הוא טיפה נעלב,  אבל עדיין היה חדור תקווה, הרמיוני לעומתו, הייתה רגועה כלפי חוץ, אך בפנים ליבה געש ופעימותיו מילאו את אוזניה.

"עיניו כחולות ו...." הרמיוני ריחפה קצת.

"תמשיכי," ביקש רון.

"שיערו ג'ינג'י והוא דיי חסר ביטחון, אך אף אחד לא ישתווה אליו"

רון נראה שמח, אבל אז נזכר באחיו, פרד, שגם הוא היה בעניין של הרמיוני. והתיאור הלם את שניהם.

"שמו רון" הוסיפה, מסיימת בדרמטיות, פעימות ליבה מילאו את אוזניה 'אוי, רק שלא ידחה אותי עכשיו!"

רון פער את פיו בתדהמה, הרמיוני גריינג'ר הגאונה והיפה אהבה אותו!  אותו!.

הוא נעמד וכך גם היא.

'הוא עומד מספיק קרוב כדי לנשק אותי!" חשבה באושר.

הוא הסתכל אל עיניה החומות והחכמות,עיניו הכחולות כמו שמי הבוקר פגשו בשלה.

הוא הרכין את ראשו כדי לנשק אותה. הוא הופתע מעצמו ותעוזתו.

הרמיוני כרכה את זרועותיה סביב צווארו, היא ראתה שהוא הופתע מהמגע, אבל הניח את ידיו על מותניה ומשך אותה עוד יותר קרוב אליו.

'עשיתי את זה!.' חשב, הרגע שדמיין מסוף שנתו הראשונה התממש.

'אני לא מאמינה שזה קורה עכשיו!' חשבה הרמיוני,  היא כל כך רצתה וחיכתה לרגע הזה שעכשיו הרגישה שזו חלום שהתגשם.

הם התנתקו ברוך, והסתכלו אחד על השנייה, כחול לחום, חום לכחול.

הם חייכו אחד לשני, אחזו ידיים ויצאו מחזר הנחיצות, הפעם,  כאוהבים.

לא, לא, זה לא הסוף! יש עוד המשך!.

תודה לאל! הם זוג סוף כל סוף!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא