אילברמוני

פרק זה מוקדש לכינוי בעברית שבזכותו קראתי את כל הספרים בעברית של אנימורפס. הידד לכינוי בעברית!

חמוטל הפכה את קעקוע ה-ABC שלה לגדול וכחול עם עיטורי זהב.

היא והירושי התקדמו לעבר קניון גדול שהיה כתוב עליו בכתב מלכותי אך בצבע כתום:קניון משה לוי.

"מה הקטע של השמות המטופשים האלה?" רטנה חמוטל, "רחוב ציפורה לוי, קניון משה לוי, עוד מעט תגיד לי שגם הקוסמים קונים ברמי לוי."

"אין לי מושג מי זה רמי לוי," הזדעף ראיין, "ואני מניח שמשה וציפורה לוי היו קוסמים חשובים בתולדות ישראל."

חמוטל ניסתה לחשוב על הערה מתחכמת, אבל אז הם נכנסו לקניון, בלי שום שומר או גלאי מתכות- בטח יש אמצעים קסומים- וחמוטל הוכתה בתדהמה.

המקום היה מוצלח בהרבה מהבנק או מקניון רגיל- הקסם הופיע בכל מקום ואפילו הורגש באוויר.

הרצפה הייתה צבעונית וזזו עליה דוגמאות מורכבות ויפהפיות, וכשחמוטל הסתכלה על מרצפת מסוימת בעיון, הופיעה עליה כתובת בזהב: ברוכה הבאה לקניון משה לוי, חמוטל שחר.

השלטים לא סתם הבהבו כמו בחנויות רגילות, אלא פשטו ולבשו צורות, סגנונות ועיצובים באופן משובב עין.

כולם הסתובבו בגלימות ארוכות, והתעתקו ממקום למקום.

חמוטל ראתה חבורה של ילדים שאכלו ממתקים שגרמו להם לרחף, לירוק אש ולהחליף צבעים כמו זיקיות.

שלוש מכשפות קטנטנות רכבו על מטאטאי צעצוע ורודים מפלסטיק, וההורים שלהן רדפו אחריהן, כעוסים.

מתוך הדוכנים לממכר גלידות עלו עננים ערפיליים ונוצצים בכל צבע אפשרי, ריחות מופלאים של שיקויים ושל אוכל קסום נישאו באוויר, ומנגינות נעימות נשמעו מכל עבר.

"אוף, שכחתי לגמרי שאת ספרי הלימוד והתלבושת שלך את לא יכולה לקנות כאן בישראל, מה שמצמצם מאוד את רשימת הקניות שלך," נזכר ראיין ברטינה וליטף את הזקן הארוך והלבן שלו בעצבנות.

"טוב, את כשפומטיקה בסיסית של בני גורן אפשר לקנות כאן... לא שאני רוצה ללמוד את זה," אמרה חמוטל.

"לא," הניד ראיין את ראשו, "בנג'מין גורן הוא אמריקאי, והוא לא יודע עברית בכלל"

"זה בני גורן אחר? יש עוד בני גורן חוץ מזה שכותב ספרי מתמטיקה בישראל?"

"יש בני גורן אחד לכל מדינה," אמר ראיין, "וזו תעלומה שטובי החוקרים מנסים לפתור אותה."

"בכל מקרה, אפשר לקנות שרביט," אמרה חמוטל תוך בהיה בחלון ראווה של חנות בשם שרביטים לכל יד.

"את השרביט שלך את תקבלי באילברמוני, לאחר המיון," אמר לה ראיין.

"זה מעצבן," הזדעפה חמוטל, "אז מה נעשה עכשיו?"

"אני מציע שנלך לאכול ארוחת בוקר ונתכנן את מערכת השעות שלך," הציע ראיין.

"לאכול זה רעיון מעולה," אישרה חמוטל.

"ואז נקנה מה שאפשר ונלך לעשות לך חידוש קסם."

"הא?"

"התהליך שיאפשר לך לבצע קסמים אף על פי שאיבדת את רוב הקסם שלך בגלל העץ הלבבי."

"אה."

"טוב, איפה את רוצה לאכול? מקדונלדס?"

"זה שכאן לא כשר," הבחינה חמוטל.

"את שומרת כשרות?"

"כן. זאת תהיה בעיה באילברמוני?"

"יש לנו גם מטבח כשר, הרי יש הרבה יהודים באמריקה," ענה ראיין.

"יופי," אמרה חמוטל.

הם ישבו בסוף בבית קפה בשם "ספל של קסם"

ואכלו ארוחת בוקר עסקית.

"אני נראית כאילו אני אוכלת עם סבא שלי," רטנה חמוטל.

"אמרו לך פעם שאת מעצבנת?" התעצבן ראיין.

"אמרו לך פעם שאתה ילדותי?" השיבה לו חמוטל.

"המון פעמים, אבל אני נהנה מזה," גיחך ראיין, ואז העמיד סבר פנים רציני ואמר: "הגיע הזמן שתבחרי שיעורים לשנה הקרובה."

"מגניב," אמרה חמוטל והוציאה את המכתב מאילברמוני.

"מה זה קוודפוט?" שאלה חמוטל לאחר עיון זריז ברשימה.

"הספורט האמריקאי של הקוסמים," השיב ראיין.

"אז אני רוצה להירשם להכל חוץ מכשפומטיקה," השיבה חמוטל.

"יותר מדי," השיב ראיין.

"אבל הכל נראה כל כך אדיר!"

"עצה שלי, וותרי על אסטרונומיה," הציע ראיין, "המורה שמלמד את זה הוא קשוח ואידיוט."

אורו עיניה של חמוטל.

"אתה משחרר רכילות על המורים, אה? איך המורה לשיקויים?"

"היא ממש נחמדה, גמישה בציונים ויודעת לספר סיפורים."

"תולדות הקסם... לא, ממילא לא בא לי על זה."

"אבל אני מלמד את זה!"

"עוד סיבה למה לא! גילוי עתידות?"

"תשכחי מגילוי עתידות."

"שינוי צורה?"

"מייקל קנטארו די סבבה."

"לחשים אני אעשה בכל מקרה, וגם טיפול בחיות פלא, אמנות בקסם וקוודפוט. מה עם תורת הצמחים?"

"קשה להפוך שיעור שעוסק בצמחים שיכולים להרוג אותך למשעמם," ציין ראיין.

"והתגוננות מפני כוחות האופל?"

"זה שימושי מכדי לוותר על זה, אבל תתכונני לעבודה קשה."

"טוב."

חמוטל התבוננה בראיין כותב על פיסת קלף באמצעו עט נוצה את המקצועות הנבחרים: שיקויים, שינוי צורה, לחשים, טיפול בחיות קסומות, טיפול בצמחי פלא, אמנות בקסם, קוודפוט והתגוננות מפני כוחות האופל, והוסיף לכתוב שצריך לקנות קדירה, מערכת בקבוקים, מאזניים, כפפות מגן, עט נוצה, דיו, גליונות קלף ומטאטא.

"יש משהו שאת רוצה לדעת על אילברמוני?" שאל ראיין.

"למה מקבלים שרביטים רק כשמגיעים לאילברמוני?" תהתה חמוטל.

"זה עניין של מסורת, זה שהתלמיד מקבל שרביט רק לאחר המיון לארבעת הבתים, פעם היה אסור לתלמידים לשאת שרביטים מחוץ לבית הספר אבל היום-" השיב ראיין אך נקטע על ידי חמוטל.

"אמרת ארבעת הבתים. גם לאילברמוני יש ארבעה בתים? זו לחלוטין העתקה מהוגוורטס!"

"זו לקיחת השראה, אבל באופן משופר- ארבעת הבתים של הוגוורטס קמו מתוך חילוקי דעות, ואילו הבתים שלנו קמו מתוך אחווה משפחתית," הסביר ראיין.

"המייסדים של הבתים הם מאותה משפחה?" התפלאה חמוטל.

"כן, איסולט סייר, בעלה ג'יימס סטיוארט והבנים המאומצים שלהם, וובסטר וצ'אדוויק בוט הם ארבעת המייסדים," השיב ראיין.

חמוטל חשבה לרגע, ואמרה: "אז לבתים קוראים איסולט, ג'יימס, וובסטר וצ'אדוויק? ואני חשבתי שהשמות של הבתים בהוגוורטס מוזרים."

"המייסדים לא היו חסרי דמיון כמו המייסדים של הוגוורטס," לעג ראיין לבית הספר הבריטי, "כל אחד מהם קרא לבית שלו על שם יצור פלא אחר."

"נשמע כמו בית הספר של ניוט סלמנדרה," אמרה חמוטל.

"מי?" התעניין ראיין.

"עזוב, בדיחה פנימית של מעריצי הארי פוטר," הפטירה חמוטל.

"הבית שנחשב למכובד והמוצלח ביותר הוא נחש-קרניים*," פתח ואמר ראיין.

"אתה לא אומר את זה במקרה כי זה הבית שלך, נכון?" האשימה חמוטל.

"הלוואי. אני ראש בית וומפוס," נאנח ראיין.

"בכל אופן, התכוונתי להסביר לך על נחש-קרניים. זה הבית של המייסדת הראשית, איסולט, והוא מייצג את המוח של הקוסם. הוא כנראה מעדיף מלומדים.

בדרך כלל, אם לתלמיד יש אפשרות בחירה, הוא בוחר בבית הזה."

"אז זה כמו רייבנקלו," הבינה חמוטל, "חשבתי בהתחלה שזה כמו סלית'רין."

"אני לא יודע הרבה על הבתים של הוגוורטס," הודה ראיין, "אבל זה נשמע הגיוני.

הבית של ג'יימס נקרא פקוודג'י-"

חמוטל קטעה את ראיין, כהרגלה.

"מאוד קליט. אני מניחה שנחש-קרניים זה נחש שיש לו קרניים, אבל מה זה פקוודג'י? זה נשמע כמו משהו שצדים בפוקימון גו."

"מה?" קימט ראיין את מצחו המקומט ממילא.

"בדיחה של מוגלגים," הפטירה חמוטל.

"לא מאגים," תיקן אותה ראיין, "את אמורה להגיד לא מאגים. פקוודג'י זה יצור דמוי אדם, רק נמוך יותר ואפרורי, עם אזניים גדולות וקוצים על הגב שאוהב לירות בחץ וקשת ולקטר."

"שילוב נדיר בין גובלין לקיפוד," סיכמה חמוטל.

"אכן," הסכים ראיין, "בית פקוודג'י מייצג את הלב של הקוסם ואומרים שהוא מעדיף מרפאים."

"הפלפאף כזה," אמרה חמוטל.

"ג'יבריש כזה, " חיקה אותה ראיין, "וואמפוס זה פנתר מהיר וחזק בעל שש רגליים, זה הבית של וובסטר בוט והוא מייצג את הגוף של הקוסם ומעדיף לוחמים בדרך כלל."

"כמו גריפינדור," החליטה חמוטל.

הבית האחרון הוא עוף הרעם של צ'אדוויק בוט, ציפור גדולה המחוללת סופות בשמיים, והיא מייצגת את הנשמה של הקוסם ומעדיפה הרפתקנים."

"לא כמו סלית'רין", התאכזבה חמוטל, "והמיון הוא כמו בהוגוורטס?"

"המיון מכובד בהרבה מזה של הוגוורטס," התגאה ראיין.

"במקום מצנפת יש כובע מצחיה," לגלגה חמוטל בחיקוי גרוע של קול גברי.

"ממש לא- התלמיד עומד בין ארבעה פסלי עץ של ארבעת היצורים, והפסל של הבית שבוחר אותו נותן סימן.

אם יותר מבית אחד בוחר בתלמיד מסויים, התלמיד זכאי לבחור באיזה בית מביניהם הוא רוצה להיות."

"כמו בדה וויס," אמרה חמוטל, "אתה רוצה להגיד לי שארבעת הפסלים יושבים על כיסא ולוחצים על הכפתור האדום אם התלמיד שר יפה?"

"זה לא מה שאמרתי," מחה ראיין.

"אני רוצה את הקול שלך, תבחר בי!" צייצה חמוטל בקול שנשמע לה ציפורי, "אל תבחר בצצצצצצצציפור, ססססססססססמוך עלי, אצצצצצצצצצלי יהיה לך רק טוב," לחששה חמוטל בחיקוי של נחש מדבר.

"זה ממש לא ככה," התלונן ראיין, "ואת לא מצחיקה.

בואי נפסיק לקשקש ונלך לקנות לך ציוד."

"צודק, אני צריכה להיות מוכנה להופעה שלי בTHE VOICE   אילברמוני!" הכריזה חמוטל בדרמטיות.

*החלטתי לתרגם את  horned serpent לנחש קרניים ואת thunderbird לעוף הרעם. 

את pukwudgie ו wampus החלטתי לכתוב בעברית איך שזה נשמע באנגלית, בערך. 

הפרק הקודם		הפרק הבא