לילה רידל מרס

זה היה היום הגדול, טוב לא עבורי, אבל ללא ספק עבור ג'ון, היה בנינו הסכם (שג'ון החליט אליו) פעמים בשבוע אני כותבת מכתב מפורט, הוא מכתב אחד בשבוע שבו הוא יפרט מה קורה עם אמא. בנוסף אמר לי לומר שהוא בן זוגה של אמא "אם תגידי משהו אחר אני אדאג לכך שלא תראי אותה יותר"  

ג'ון אפשר לי לראות את אמא לפני שאני הולכת, הוא דרש שלא אומר לה דבר על הנסיעה הוגוורטס

"זה סתם יגרום לה להרגיש רע"

נכנסתי לחדר שלה, היא הייתה ערה וישבה על המיטה, היא בכתה

"את בסדר?" שאלה בקול חנוק

"כן אמא" אמרתי וחיבקתי אותה, הרגשתי שהגוף שלה רועד וראיתי שהיא רזתה

"את לא אוכלת מספיק" אמרתי, היא לא התייחסה ופשוט חיבקה אותי

"הכי חשוב שאת בטוחה, רחוק ממנו" היא אמרה

"כן אמא, אבל את לא אוכלת, את צריכה לאכול, ג'ון מביא לך מספיק אוכל?"

"בבקשה על תלכי, הוא מחפש אותך"

"אמא, אמא, את שומעת אותי?, אכלת היום?"

"קצת" היא אמרה, התיישבתי על המיטה לידה

"מה אכלת?"

"תפוז"

"אחד?" היד שלי ליטפה את השיער שלה

"אני חושבת" היא אמרה

"אני אדבר איתו והוא יביא לך עוד אוכל, טוב אמא? את תוכלי נכון?"

"בסדר, רק אל, הם לא מצאו אותנו? נכון?"

"מי אמא?"

"אף אחד מתוקה שלי, כאן את בטוחה, זה מה שחשוב"

"אני הולכת להביא לך אוכל, טוב?"

"בסדר, רק אל תצאי מהבית, אולי הם יראו אותך, אולי הוא ידע" היא נראתה מודאגת ולחוצה, כמעט בפניקה, או אולי כבר בפניקה, אבל היא הייתה חלשה, לא היה לה מה לעשות

"הכל יהיה בסדר אמא, אני שומרת על עצמי" אמרתי, חייכתי עליה ויצאתי מהחדר, ג'ון סגר את החדר ונעל, הוא חיקה בכניסה לחדר בשביל לנעול אותו

"היא זקוקה לאוכל" אמרתי, הוא הלך למטבח וקח משם כיכר לחם וממרח שוקולד

"זה לא מספיק, זה לא בריא בשבילה, היא צריכה אוכל מזין" אמרתי בלחץ, רציתי לצרוח את זה, אבל פחדתי שאז הוא לא יתן לה גם את זה, הוא אניח הסקית עם כיכר הלחם והשוקולד על הרצפה, ניגש עלי וליטף את שערי, לא זזתי, עצרתי את הנשימה.

"תסתכלי עלי" הוא אמר, הרמתי את הראש והסתכלתי בעיניים שלו, לא רציתי לראות אותם, זה היה כואב

"אוי די, על תביטי בי ככה, אני רוצה אותך שמחה יקירה" הוא דגדג את צווארי, גופי התכווץ

"אני אתן לה אוכל אחרי זה, עכשיו צריך לזוז יקירה, שלא נאחר" הסתכלתי אליו, מקווה שהוא באמת יעשה את זה, אבל לא יכולתי לעשות דבר חוץ מלקוות

"תני לי נשיקה מתוקה, ונזוז, ככה אני יחזור לפה מהר"

"תודה" אמרתי, הרמתי את ראשי ונתתי לו נשיקה בלחי

"את יפה" הוא אמר, פתח את הדלת לחדר והכניס את כיכר הלחם, הוא נעל בחזרה את הדלת, לאחר מכן הלך ופתח את דלת ביתנו, יצאנו מהבית, וכבר התחלתי לדאוג, כבר התחלתי להתגעגע לאמא, מתי אני אחזור? מתי אני אראה אותה?

הפרק הקודם		הפרק הבא