משימה בלתי אפשרית- גן השעשועים

אני ממש מתרגשת כי לא כתבתי כבר מיליון שנה פה ואני קודם כל מודה על האלף פלוס צפיות כי בהתחלה לא היו צפיות ולא מנויים אז אני עכשיו ממש שמחהההה

הפרק הזה יצא דיי רציני כזה ודרמטי אבל אני כותבת כתיבה חופשית,מה שיוצא יוצא ואני לא משנה. יהיו הרבה אזכורים למערכות היחסים הקודמות של הרמיוני ורון (רוניל ווזליב. זה תמיד מצחיק אותי) אז שיהיה פרק טיל ואל תשכחו להגיב!

משפחת וויזלי תמיד סבלה מקשיים בחניות, המכונית הגדולה,זה שרון אף לא שם לב אם חנו בחנייה (אני דיי בטוחה שהוא יכחיש) והתסכול אחר כך לצאת מן החנייה,כי רון,שהיה באמת בן אדם נפלא ונחמד מעולם לא הצליח לצאת מהחנייה בלי להתנגש באוטו אחר.

"טוב,משפחה," אמר רון וויזלי ברגש, "אנחנו עכשיו במצב קריטי,כמעט כל החניות תפוסות ואנחנו חייבים למצוא חנייה גדולה,"

"ושלא חנו בה לפני," אמרה הרמיוני ונעצה בו מבט מלא תוכחה.

"זה לא קשור אליי! האוטו היה ירוק והיה מעליו עץ,איך אני אמור לדעת שזה לא חלק מהעץ?!" הצטדק רון.

"נכון מאוד," אמר אוסטן.

"רואה?" אמר רון, "זה מה שאני מדבר עליו!".

"דיברתי בצינ," אמר אוסטן ונקטע על ידי רון, שדחף לפיו תפוצ'יפס ונתן בו מבט מזהיר.

"איפה הייתי?,אה,כן. ילדים,כולכם לחפש חניות נורמליות כי הרמיוני לא רואה טוב כמו פעם"

"זה לא נכון!" אמרה במחאה.

"תתעלמו ממנה,היא בהכחשה לזה שהיא מזדקנת" לחש רון לילדיו הצוחקים.

"להזכיר לך,רונלד,שאנחנו באותו גיל?" 

"בהוגוורטס תמיד התנהגת מבוגר יותר ממה שהיית באמת" אמר רון.

"אההה,נכון!, בגלל זה יצאת עם ויקטור קרום! בגלל שהייתם באותו גיל מנטלי!" אמר הוגו בהבנה מפציעה.

הוגו תמיד היה דומה לרון מכל שלושת ילדיהם, רוז הייתה יותר מוצלחת חברתית משני הוריה אך ירשה את השכל של אימה,אוסטן נולד גם הוא עם מוח חריף במיוחד (וזדוני) ועם כמות ציניות מפתיעה לילד בן 7 והיה מעין שילוב עקום במיוחד של פרד וג'ורג',דראקו מאלפוי (רון השתדל להתעלם מהחלק הזה) והרמיוני גריינג'ר.

אך הוגו היה דומה לרון,גם מבחינה פיזית וגם מבחינת האופי, הוא היה חסר טאקט בצורה מזעזעת (אפילו יותר מרון בשעתו) וגם לו היו בעיות של חוסר ביטחון (שטופחו בהקפדה ובאהבה על ידי אימה של הרמיוני).

(הערת הכותבת: סורי על הקטע החופר פשוט רציתי שתראו אותם כמו שאני רואה אותם)

"חנייה! אבא,חנייה!" צעקה רוז 

רון קלט מיד את החנייכ,וחנה בקלילות מפתיעה בלי להוציא מילה מפיו.

"אל תזכיר את השם הזה באוזניי" אמר רון בשקט.

הרמיוני דפקה בייאוש על מצחה.

"אני מצטערת הוגו,אבל אבא שלך יכול להיות ניאנדרתל כשמדובר במחזרים הקודמים שלי"

"מה זה ניא-משהו הזה?! ואני לא אחד כזה! ויקטור קרום הוא בן אדם נורא!"

"ולא,לבנדר הייתה הרבה יותר טובה" אמרה בזלזול אימם.

רוז,הוגו ואוסטן היו רגילים כבר לריבי האקסים של ההורים שלהם,הזוגיות שלהם הייתה מצוינת אך כשהעזו להזכיר את האקסים שלהם היה מתחיל עד מהרה ריב.

גם לא לאחר ארבעה ילדים משותפים (להזכיר לכם,הרמיוני בהיריון) הם לא הצליחו להחלים מצלקות העבר הרומנטיות שלהם.

אולי זה היה קשור לחיבה הנסתרת שלהם שהייתה יכולה להתממש הרבה לפני או שמא לכאבים ולקנאה שניסו לעורר אחד בשני במשך ארבע שנים.

בכל אופן,לא הייתה לאף אחד תשובה,גם לא להארי,שהיה חברם הטוב ביותר וגם המסכן ששני חבריו שנאו/אהבו זה את זה ונהגו לרכל באוזניו על כמה שהשני נורא בעת הריבים שלהם. (להלן,קרוקשנקס ולבנדר.)

במהרה הוויכוח הפך לריב רועש וילדותי במיוחד, ולאחר שנות זוגיות וחברות רבות כל כך,הם הכירו טוב מאוד את נקודות השבירה שלהם.

"וכשאני גיליתי שהתנשקת עם ויקטור,את לא חושבת שבגלל שהיית בבון מטומטם לא רציתי להשיג נקמה?! ולא חשבת שרציתי להוכיח לך ולג'יני שאני כבר בוגר?"

"כי זה היה ממש מעשה של בגרות!" צווחה הרמיוני.

"זה שבר לי את הלב!" צעק

"וכשאתה התנשקת לך עם לבנדר וידעת שהלב מתרסק לא היה לך אכפת! לא,רק רצית להשיג את הנקמה המטופשת הזאת על ויקטור!" צעקה הרמיוני על סף דמעות.

הריב הזה הפך להיות אינטימי הרבה יותר מידיי,אך לרוע מזלם של הוגו,רוז ואוסטן, הם היו במכונית והם לא יכלו החוצה מהמכונית ולחפש טרמפ שיחזיר אותם הביתה.

"באמת?" שאל רון ונימת הטון שלו מפגועה וכועסת השתנה למלטפת ואוהבת.

"כן,כן,באמת." אמרה הרמיוני,שכבר בכתה בגלוי.

עכשיו,רוז,הוגו ואוסטן ממש הצטערו שלא נשארו בבית.

רון רכן לעברה ונישק את הרמיוני הדומעת.

שלושת הילדים שלהם היו רגילים לתהפוכות רגשיות עצומות בבית שלי ולרגעים מסוימים הם היו בטוחים שהם חיים בטלונבלה ורק חיכו שויקטור קרום ייכנס מהדלת ויציע לאימם לברוח איתו לאיים הקנריים במבטא ספרדי בעודו חבוש סומבררו.

"את זוכרת שאמרת לי שיש לי מנעד רגשי של כפית?" שאל אביהם.

"בשנה החמישית?" ציחקקה.

"כן" 

"אם כך,אני מניחה שטעיתי."

"אני בטוח עכשיו שיש לי מנעד רגשי של סט כלים"

הרמיוני צחקה ונישקה את רון.שוב.

"ילדים,צאו מהאוטו" אמר רון בקול רציני.

"מה?!" אמר הוגו

"אתם לא יכולים לגרש אותנו ככה!" מחאה רוז, "יש לנו זכויות!"

"וחובות,ואחת מהן זה לצאת מהאוטו כשאומרים לכם." אמר רון.

"אני מוחה!" צעק אוסטן.

"אתה יכול למחות בדיוק באותה מידה של הצלחה בחוץ." אמרה הרמיוני בקשיחות.

במקהלה של קולות טרוניה ומרמור,ילדי הוויזלים יצאו מהאוטו, ברגע שהם יצאו,הוריהם הטילו לחש נעילה והשתקה.

"החיים שלנו הזויים" אמר הוגו.

"ההורים שלנו הזויים" תיקן אותו אוסטן.

"למה הם לא יכולים להיות הורים נורמליים? כמו הארי וג'יני?" התלוננה רוז.

"לא כאלה נורמליים. את זוכרת שבטיול לצרפת הארי היה בטוח שהשבלול זה שוקולד ואכל אותו ואחר כך שהוא גילה שזה שבלול,הוא אכל שקית שלמה של ממתקיא והקיא עד ארבע בבוקר?" אמר הוגו בגיחוך.

"איך אפשר לשכוח?" אמרה רוז.

"אם כבר מדברים עליהם, הנה הם!" 

הפוטרים רצו אל עבר שלושת ילדי הוויזלים במהירות ונופפו להם לשלום.

"שלום חמודים," אמרה ג'יני וחיבקה את האחיינים שלה, "איפה אחי האידיוט והרמיוני?" שאלה..

"רוז!" קראה לילי, ורוז מיד התכופפה לחבק אותה, "מוכנה לשחק מחבואים?" שאלה בחיבה את בת דודה הקטנה.

אלבוס וג'יימס מיד פתחו בשיחה נרגשת עם הוגו ואוסטן על משחק הקווידיץ' האחרון.

"רוז,איפה רון והרמיוני?" שאל הארי בדאגה,"הלכו לקנות חטיף בחנות הנוחות הקרובה?"

"יקירי,אני חושבת שאתה היחיד שקורא למכולת 'חנות נוחות'." אמרה ג'יני,מבודחת.

"הם במכונית" אמרה רוז כקוצר רוח, "עושים כל מיני דברים שם."

"עושים כל מיני דברים שם?" שאלה ג'יני וצימצמה את עיניה.

"הם בטח מסדרים את התיק או משהו כזה." אמר הארי בנאיביות

"אין מצב", אמרה ג'יני, "זוכר מה קרה במסעדה?,שהכרחת אותי לבדוק מה רון והרמיוני עושים בשירותים כי היא היית בטוח שהם נחטפו ומה גילינו? שהם עושים-"

הארי החווה אל הילדים בראשו ונתן לג'יני מבט אזהרה.

"מה שהם לא עשו שם ואחר כך לא הצלחתי לישון שבועיים!"

"אני רציני שזה יותר גרוע מכל הסיוטי וולדמורט האלה."

"אני מניחה שאי אפשר לברוח מזה,או שאין לך התנגדות לאמץ את רוז,הוגו ואוסטן."

הארי נאנח," אני לא יודע מה יותר מפחיד לראות אותם באמצע או להשמיד הורקרוקס."

"אני אומרת שהם. זה אח שלי והחברה הכי טובה שלי!"

הארי ניגש אח הדלת והתיר בלחש אילם את הלחש האוטם והטיח מחדש את לחש ההשתקה, כי בריאות נפשית קודמת לכל,כמובן שמיד אחרי צ'יפס. 

הארי לא ציפה למשהו אחר אך עדיין הזדעזע עמוקות והרגיש שג'יני עומדת להתפקע מצחוק לידו.

רון והרמיוני נראו כל כך מופתעים שזה היה כמעט קומי,לולא היו אלה חבריו הטובים ביותר. 

הרמיוני נראתה מובכת וחעומתה רון היה משועשע למדיי.

"אני חושבת שזה יהיה כדאי אם נתלבש." מלמלה הרמיוני לעצמה.

"רעיון אחד הטובים שלך" אמר הארי.

ג'יני סגרה את הדלת והטילה לחש אוטם.

"מזעזע" היא לחשה.

"לחלוטין"

"אני מרגישה שאני עומדת להקיא"

"אני צריך מכשיר שימחק לי את זה מהראש"

הוגו הסתכל על דודו בעיני עגל כחולות וגדולות, "יש כזה בגרוויטי פולס"

"כן," הוסיף אוסטן, "שמקאגט המציא.שמוחק לך את הזיכרון אבל גורם לך לשכוח הכל ולהתשגע אם אתה משתמש בו יותר מדיי"

"מה זה גרוויטי פולס?" תהה הארי.

'"סוג של תוכנית מוגלגית בטלוויזיה"

"טלוויזיה?" שאל ג'יימס.

"נו," אמרה רוז, "הקופסה הצבעונית שיש לנו בבית"

"אההה,זה!" אמר ברגע של הברקה נדירה.

"שם שמעתי את השיר הזה. קריינג אין דה קלאב" אמר בעליזות.

"בMTV." הוסיף אלבוס.

"אתם מכירים? אם לא אני אשיר את זה. יש לי קול ערב להפליא" אמר ג'יימס.

עיניה רוז נפערו בבעתה והוגו מיד קפץ ואמר "אני חושב שפיתחתי חירשות קלה לשעה לכן אני לא אוכל לשמוע את זה"

"אל תדאג," אמר ג'יימס בחיוך רחב, "אני אשיר חזק בשביל שתוכל לשמוע."

"אני לא חושבת שצריך. תשמור את הכוחות שלך לקווידיץ'" אמרה ג'יני.

"אווו. אני יכולה לשחק גם?" התלהבה רוז.

"לפי הכישורים של ההורים שלך בקווידיץ' ועל סמך זה שאת בת-"

ג'יני נעצה בו מבט כל כך מפחיד שלרגע הזכיר להארי את הבסיליסק.

"אני לא חושב שתהיה בעיה" השלים ג'יימס בפחד ובלע את רוקו.

"או! נפלא! אני כל כך אוהבת קווידיץ'!" 

נשמע קול טריקה חזק והרמיוני ורון יצאו מהאוטו,הרמיוני חייכה לעברם חיוך ביישני בעוד שרון חייך חיוך מלא גאווה.

"אם זה לא היה אחי הייתי מבקשת פרטים" אמרה ג'יני בחלחלה.

"בואו לא נדבר על זה יותר בחיים,סבבה?" אמר הארי.

"עשינו עסק" אמרה הרמיוני בהקלה.

"פוטרים,וויזלים,הולכים עכשיו לגן השעשועים אז שיהיה לנו-"

הארי הניח את כף ידו במרכז מעגל מדומיין,ג'יני הניחה את כף ידה על שלו,וכן הלאה והלאה.

"ב-ה-צ-ל-ח-ה-!!" קראו שתי המשפחות הצוהלות שמיד פתחו בדרכן לעבר גן השעשועים הנשגב,שבגללו הם הקריבו כל כך הרבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא