מכשפה חדשה-ישנה

כשגאיה התעוררה למחרת, שותפותיה לחדר לא היו שם. היא הביטה בשעון וראתה שהשעה עשר בבוקר. אלוהים, היא לא הגיעה לשיעור שינויי צורה!

היא קפצה מהמיטה בבהלה. "לאן את ממהרת, גאיה? חופש חג המולד היום" נשמע קול קטן. גאיה חשבה וקלטה שזה באמת חופש חג המולד, ושהיא ביקשה להישאר בחופש בבית הספר.

היא ניגשה למיטה ממנה נמע הקול וראתה את הרמיוני מכונסת בעצמה ומייבבת. "הרמ!" קראה גאיה בהפתעה ומיהרה לחבק אותה. "מה קרה? מי עשה לך את זה?!" שאלה.

"רון" צפצפה הרמיוני. גאיה קפצה מהמיטה. "אני אהרוג אותו!!" אמרה להרמיוני. "לא, חכי, רגע" מלמלה הרמיוני. "אני אספר לך מה קרה". הרמיוני התחילה לספר לה על הריב שלהם בנשף,

על זה שרון טען שהיא- "מתרועעת עם האויב?!" צווחה גאיה. היא לקחה את השרביט שלה מהשידה שלה ושל הרמיוני, החליפה לגלימה שחורה וירדה למטה. היא מצאה שם את הארי ורון משחקים שח קוסמים.

היא התקרבה אליהם בשקט, ואת תפסה את רון מהגלימה וסובבה אותו אליה, והצמידה את שרביטה לבטנו. "גאיה?" הוא שאל חיוור ומפוחד, והארי נראה כיאלו הוא עומד  להתפוצץ מצחוק.

"רונלד-ביליוס-וויזלי" גאיה אמרה בקול שקט ומאיים. רון בלע את הרוק שלו בקול והארי בכה דמעות צחוק אך לא הוציא הגה מפיו.

"אתה אמרת אתמול להרמיוני שהיא מתרועעת עם האויב?". רון השתנק והנהן "רון וויזלי, חתיכת אגואיסט מטומטם!" צעקה עליו גאיה. היא הרימה את שרביטה. "אוויס!" קראה,

וחמש ציפורים צהובות-לבנות יצאו משרביטה והחלו לנקר את רון. "איי! איי! גאיה, תפסיקי!" רון ביקש וגאיה הורידה את שרביטה.

"איך אתה מעיז?!" כעסה עליו. "אתה מתנהג להרמיוני כמו זבל ואז תובע שהיא לא תלך עם מישהו שאוהב אותה?" שאלה. "איך אתה מסוגל?". רון נראה כל כך עצוב ומצטער שהיא החליטה לרחם על החבר הכי טוב שלה.

"אתה תעלה עכשיו להרמיוני ותבקש סליחה" אמרה לו. זה הנהן ומיהר לרוץ במעלה המדרגות. הן הפכו למגלשה ורון החליק למטה. הארי כבר צחק בקול וגאיה הפכה את המדרגות חזרה לרגילות.

גאיה נאנחה והתיישבה ליד הארי. "אוף, אין לי כוח עכשיו לפגוש את מריל" אמרה בדיכאון קטן והניחה את ראשה על כתפו. הוא חיבק אותה ביד אחת וצחק צחוק קצר. "הוא קרצייה, מה?" שאל.

"ממש, וגם קנאי. היית צריך לראות את המבט שלו שרקדנו אתמול" אמרה לו. "היית צריכה לראות את המבטים של כולם. זה היה די משעשע" סיפר לה ועיניו נצנצו בשובבות.

היא גיחכה וקמה בדיוק כשרון והרמיוני ירדו מחזיקים ידיים. "יופי! השלמתם!" קראה גאיה בשמחה והשניים חייכו. "ועכשיו..." אמר הארי בערמומיות. "לארוחת הבוקר!" הכריזה הרמיוני.

"אני גווע!" שאג רון. "אתה תמיד גווע" ציינה גאיה והם צחקו והלכו ביחד לאולם הגדול.

כשנכנסו, כולם הביטו בגאיה והארי במבט כזה מוזר. הם התעלמו והתיישבו בשולחן גריפינדור. באותו הרגע הגיע ינשוף ששמט את גיליון "הנביא היומי" לידיה של הרמיוני.

היא עיינה בו ואז עיניה נפערו. "גאיה... הארי..." אמרה הרמיוני בהיסוס. "אולי כדאי שתראו את זה". הרמיוני הושיטה את הנביא היומי לגאיה ורון והארי עברו לשבת לידה כדי לקרוא את הכתבה.

שוברת הלבבות של הוגוורטס

מאת: ריטה סקיטר

כולנו מודעים לעובדה שבהוגוורטס מתקיים כעת טורניר הקוסמים המשולש נכון?

וכולנו שמענו את החדשות המפתיעות שהשנה ישנם ארבעה משתתפים, ולא שלושה, יש שני נציגים להוגוורטס! (סדריק דיגורי והארי פוטר)

ובכן, רגע לפני התחלת המשימה הראשונה, העלמה גאיה טארה, שממקורות שמענו כי היא חברתו הטובה של הארי פוטר, חיבקה אותו ל'הצלחה'.

הם היו כה חמודים, והנביא התכונן לברכם, אבל אז נודע לנו שלנשף חג-המולד העלמה טארה יוצאת עם האדון מריל דיסגן (מבית רייבנקלו, שנה חמישית)

הבנו שטעינו, כנראה שהעלמה טארה והאדון פוטר אינם חברים. אבל אז נתפסה שוב העלמה טארה רוקדת עם האדון פוטר בנשף.

"ליבו של מריל נשבר לחלוטין" סיפר אחד מקרוביו של האדון דיסגן. כעת שנותר לנו לקוות הוא שהילד ששרד ימצא מישהי ראויה יותר להעניק לה את ליבו.

*מלמטה נראתה תמונה זזה של גאיה והארי מתחבקים, ומתחתיה כיתוב: "רק ידידים? האמנם?" *

"אני לא מאמינה" אמרה גאיה פעורת עיניים והמומה. "הריטה סקיטר הזאת! מה נראה לה?!" כעס הארי ורון והרמיוני נראו חוששים. "אוח, ידעתי שהיא תמצא את הזמן הכי לא מתאים לצוץ לה עם הכתבה והתמונה הזאת!" התרגזה גאיה.

ובדיוק אז, ניגש מריל לגאיה. "אפשר לדבר איתך לבד?" שאל את גאיה. היא הנהנה וקמה, שולחת לחבריה מבט אחרון והולכת אחרי מריל.

הוא לקח אותה לאחת הגומחות ליד האולם. "תגידי" התחיל. "זה נכון?" שאל. "מה?" שאלה בבלבול. "שאת משחקת בי ובפוטר" אמר. את השם פוטר בתיעוב.

"ממש לא!" אמרה במהירות. "הארי הוא החבר הכי טוב שלי!". "אז למה תפסו אתכם מתחבקים באוהל המשימה?" שאל כאוב. "הוא החבר הכי טוב שלי! איחלתי לו בהצלחה!" התקוממה גאיה.

"ואתמול בנשף?" שאל. "הוא ורון היו כל כך מבואסים ומדוכאים, הייתי חייבת להרים להם את המורל! רון לא רצה, אבל הארי דווקא זרם" סיפרה לו.

"הוא אמר לי שהוא רוקד נורא ואיום, אז לימדתי אותו קצת ובחנתי אותו בשיר, זה הכל" הסבירה. "נראתם כל כך קרובים..." הוא אמר. "הוא החבר הכי טוב שלי" גאיה ציינה שוב.

"גאיה" אמר מריל והתנער. גאיה הביטה בו בשאלה. "אנחנו לא נוכל להמשיך אם תישארי קרובה לפוטר. זה או הוא או אני" אמר מריל. לשנייה אחת ואחת בלבד, היא הייתה בהלם מהאולטימטום שהציב לה.

מי הוא חושב שהוא? היא לא היססה לשנייה. "זה ברור במי אני בוחרת" היא אמרה לו. הוא חייך חיוך רחב וחם והושיט לה את ידו.

גאיה סובבה את גבה למריל ההמום ויצאה מהגומחה בביטחון. היא חזרה לאולם והתיישבה ליד הארי, רון והרמיוני. "נו, מה קרה שם?" שאל רון בסקרנות והרמיוני חבטה בו בידו.

גאיה צחקה. "זה בסדר" אמרה. "מריל הציב לי אולטימטום. אמר לי שאו שאני מנתקת קשר עם הארי ונשארת איתו-" הארי הזדקף. "או שאני מאבדת אותו ונשארת איתכם".

"ומזה שאת פה אנחנו מסיקים ש..." אמרה הרמיוני בהיסוס וגאיה הנהנה בחיוך. "שאמרתי לו שאני בוחרת בכם והלכתי".

הארי חיבק את גאיה בחום ובדיוק אז מריל נכנס עם הבעה פגועה ועיניים מעט אדומות. "אחותי" אמר רון שנראה המום. "נראה לי שיש לנו פה עסק עם לב שבור".

"ושהוא הולך להתחיל לשנוא אותי לגמרי" הוסיף הארי. גאיה הנהנה באנחה והרמיוני ניסתה לחייך חיוך מעודד.

"אז בואו!" אמרה הרמיוני. "יש לנו את כל החופש להנות ולעזור להארי עם ביצת הדרקון הזאתי!" אמרה הרמיוני. הארי נאנח בייאוש והארבעה קמו והלכו לעבר חדר המועדון של גריפינדור.

באמצע הדרך, סדריק דיגורי משך את הארי לפינה ולחש לו משהו. הארי הנהן בתודה וחזר לחבריו.

"מה הוא רצה ממך?" שאל רון במעט תיעוב. "אה, הוא אמר לי שכדי לפתור את חידת הביצה כדאי לי להיכנס איתה לאמבטיה, אמבטיית המדריכים" סיפר הארי באגביות.

גאיה והרמיוני הרימו גבה. "אני חושב שהן תאומות שהופרדו בלידה, שתי אלה" מלמל רון. "ולמה שהוא יגיד לך את זה?" שאל גאיה את הארי, מתעלמת מדבריו של רון.

"כי סיפרתי לו על משימת הדרקונים" אמר הארי ורון פער את עיניו. "אתה עשית מה?" שאל רון המופתע. "זה היה צעד טוב לב מצדך הארי" ציינה גאיה בחיוך.

"וזה גם השתלם לך" אמרה הרמיוני בחיוך. הארי נכנס לחדר המועדון, וכעבור כמה דקות יצא משם עם הביצה. "קדימה" הוא אמר להם.

הם ירדו שתי קומות והארי נכנס לחדר האמבטיה של המדריכים.

הוא יצא משם כעבור עשר דקות, המום וסמוק לגמרי. "הארי, למה אתה כל כך מסמיק?" שאלה הרמיוני בבדיחות הדעת. "מירטל המייללת" הוא אמר כאילו זה מסביר הכל.

"הטרידה אותי לגמרי". גאיה ורון גיחכו, ואז גאיה שאלה: "נו, מה הייתה החידה?". הארי דקלם להם את השורות. "אז בקיצור" אמר רון לאט. "אתה צריך למצוא דרך לנשום מתחת למים".

הארי הנהן. "אתם יודעים מה זה אומר?" שאלה הרמיוני בחיוך. הארי ורון הביטו בה בתמיהה וגאיה הנהנה. "עטי-נוצה, גיליונות קלף, ולספרייה!" הבנים נאנחו והבנות השתיקו אותם בחבטה ידידותית.

"בואו!" הבנות זירזו אותם והבנים נגררו אחריהם. 

בזמן שהם חיפשו חומר בספרייה, גאיה לקחה שני גיליונות קלף. את הראשון היא שלחה לג'יני:

ג'ין!

את לא מבינה מה הולך פה! בטח כשקיבלת את הנביא היומי ראית. ג'ין, זה ממש לא מה שאת חושבת, אני בחיים לא הייתי פוגעת בך ואת יודעת את זה!

לפני המשימה הראשונה אני חיבקתי את הארי ואיחלתי לו בהצלחה, ואז מריל הציע לי לבוא איתו לנשף והסכמתי.

בנשף הארי ורון היו ממש מבואסים ומדוכאים, אני לא יודעת אם ראית. אח שלך (הלא זורם) לא הסכים לבוא, אז לקחתי את הארי להרים לו את המורל!

לימדתי אותו כמה צעדי ריקוד בסיסיים (בכל זאת, לחתונה העתידית שלכם! ;) ) ואז בעיקר עשינו צחוק עם השירים.

ומשנים קודמות, את בוודאי יודעת שסקיטר שקרנית איומה, ג'ין, אפילו בעולם המוגלגים שמעתי עליה מכמה קוסמי אורח שעברו פה ושם.

ג'ין, תאמיני לי, בבקשה!

אוהבת, גאיה.

היא הרגישה משום מה שקרנית בגלל מה שכתבה, אבל שלחה את המכתב לג'יני עם אחד מינשופי הספרייה, ומיהרה לשלוח גם את המכתב השני שכתבה להוריה:

אמא ואבא היקרים,

מה שלומכם? מה עם אחי הקטן?

אתם לא מבינים כמה כיף ונפלא לי בהוגוורטס! יש לי את שלושת החברים הכי טובים בעולם, הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר,

כולנו ביחד בבית גריפינדור ופשוט רביעייה בלתי נפרדת!

בטח אין לכם מושג מי זה הארי פוטר (למרות שכל עולם הקוסמים מכיר את שמו!), קחו את הספר שלי בחדר, "עשרת הקוסמים הגדולים במאה האחרונה",

ודפדפו לפרק... אם אני לא טועה, אז שש. אתם כבר תבינו לבד.

אוהבת ומתגעגעת (כן, אני אחזור בחופש הגדול), גאיה.

גאיה שלחה גם את המכתב הזה ומיהרה חזרה לחבריה. "נו מצאתם משהו?" שאלה אותם. "לא, ואת?" שאלה הרמיוני בייאוש מסויים.

"לא" אמרה גאיה ונאנחה. "לא נורא, יש לנו את כל החופש למצוא את התשובה!" אמר רון בנחישות לא-ממש-אופיינית-לו.

הם הנהנו, וחזרו למעונות.

הפרק הקודם		הפרק הבא