קסם

הפרק מוקדש לאוריה222  שהגיבה לי

  אני ולילי הלכנו לישון היום מאוחר אחרי שעשינו שיעורי בית בגודל של הר האוורטס והגענו למסקנה שהמורים השתגעו אם

הם חושבים שנצליח לעשות את הכול. בנס סיימנו והלכנו לקרוס על המיטות שלנו. מייד כשנרדמתי הגעתי לגינה ע-נ-ק-י-ת

עם מלא דשא וורדים. היא גם הייתה מוקפת חומת אבן אפורה וגדולה, והיה בה ספסל אבן מאותו סוג מסביב לשולחן עגול. 

"שלום סוזן." קפצתי כשדייוויד דיבר. הוא יצא מתוך טירה ענקית והתיישב על הספסל וסימן לי לבוא לשבת גם. התיישבתי.

"את לא מאמינה כמה קשה היה להביא אותך לפה" דייוויד התחיל לדבר שוב. "המוח שלך חוסם חדירת מוחות זרים אליו.

אני רוצה ללמד אותך איך לשלוט בו ובשאר הכוחות שלך." וזה היה הלילה שהתחלתי להתאמן. 

*אחרי שלושה שבועות*

"יופי, את ממש משתפרת." דייוויד אמר. "תמשיכי להתאמן, ותזכרי, לא להעצבן. זה לא יעזור לך לשלוט בכוחות שלך."

ידעתי ששנינו נזכרים בפעמים שהתעצבנתי וגרמתי לכל הגן להישרף, או לכל הפרחים ולשולחן ולספסל להתפוצץ, או

שגרמתי לגלי ים עצומים להתנפץ ולהסתובב סביבנו ולהרוס את הגן עד שדייוויד הצליח להרגיע אותי. בכל יום הנזק

התחיל לשהפיע על הטירה: כל הטירה מוצפת, ירד מבול במשך יומיים וגרם לאגם לעלות על גדותיו, 

פרצו שריפות מוזרות בחממות באמצע השיעורים, ולפידים התפוצצו בפתאומיות, נברשות נפלו על ילדים, רעידות אדמה 

ומה לא? המרפאה הייתה עמוסה. לילה אחד בתחילת השבוע הרביעי, דייוויד נראה מוטרד. "למה לא גילית לי על מה שקורה 

בהוגוורטס? דברים כאלה הם בדיוק מה שאנחנו מנסים למנוע מהם לקרות!" 

התעצבנתי ושאלתי: "למה נראה לך שאני מתאמנת כל כך הרבה?" דייוויד נראה אומלל ולא השיב לי.

יום אחד הלכתי לבדי בטירה, שוקעת בהירהורים. כולם רצו להישאר בחדרי המועדון אז הטירה הייתה שקטה.

שמעתי פתאו קולות מוכרים באחת הכיתות. התקרבתי בשקט ושמעתי את דייוויד (מה לעזעזל הוא עושה פה?!) 

מדבר עם פרופסור דמבלדור. "אני לא יודע מה לעשות. הכוחות שלה מתפשטים. היא לא שולטת בהם. הם עושים פה

את כל האסונות האלה!" דמבלדור ענה לו:" אני יודע שאתה מודאג, אבל להשתלט על כוחות כאלה זה לא דבר כזה פשוט! 

היא רק בת 11! אבל זה באמת מדאיג. הכוחות שלה הרבה יותר מדיי חזקים. אוכלי המוות בטח רוצים לחטוף אותה. תמשיך 

לשמור עליה, בסדר?" ודייוויד ענה בשקט:" אני תמיד שומר עליה. מרחוק. עוקב אחריה כל הזמן. אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לה 

משהו." אחרי שתיקה קצרה דייוויד לחש "אני יכול להתוודות על משהו? בגללי היא ככה." הוא נשמע כאילו הוא הולך לפרוץ בבכי.

"בגללי יש לה יותר מדיי כוחות שמסכנים אותה ואת כולם. רק בגלל קרב אחד מטופש אחד שלא הייתי צריך לעשות." עכשיו הוא באמת פרץ 

בבכי. "האיש שנלחמתי נגדו הפסיד, ובגלל זה הוא נשבע שהוא ימצא דרך לנקום בי לכל חיי. והוא מצא. הוא השתמש באחד האנשים 

שאני הכי אוהב כדי ליצור כלי נשק רב עוצמה שיום אחד הוא ישתמש בו כדי להשתלט על העולם. זה מה שהוא כתב לי. הוא קילל את סוזן כדי 

שיהיו לה כוחות עוצמתיים שהיא לא יכולה לשלוט בהם. וזה יהרוג אותה."

***

לא הצלחתי להירדם באותו לילה.

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא