משחקי הקסם

בגרירת רגליים הלכתי אל המקום שייעד לי המורה. הייתי מאוד עצובה. אבל עכשיו זה לכ הזמן לבכות. אני צריכה לעבוד כדי שלא אהיה בתחתית כמו כל תלמידי היפוגריף שבאו לפני. הוצאתי את מחברת הלחשים שלי והתחלתי לכתוב על וויגארדיום לביאוסה. אם אני אשכח אותו מסיבה לא ברורה אוכל פשוט לבדוק במחברת. לקראת השם האחרון הכנסתי את המחברת אל תוך התיק והוצאתי את מחברת השיקויים. סידרתי את הקדרה שלי על השולחן וגם את החומרים לא רציתי שלפרופסור סנייפ יהיה על מה "לתפוס" אותי. "עכשיו ילדים וילדות." אמר סנייפ אחרי שסיים לקרוא את כולם ולהשיב אותם. "לכל המטומטמים שלא טרחו לבדוק אני פרופסור סנייפ. ובלי יותר מדי בלבלת אני אגש לעיקר. אווריקין, אם אני לוקח שמן חמניה ומורח אותו על הפצעים שלי. באיזו מחלה אני חולה?" "לוקמיה אדוני." אמרתי, טיפולים בלוקמיה לא היו נדירים מהמקום שממנו אני באתי. "וממה נגרמת הלוקמיה?" "מחסור בוויטמינים." "למה משמש הלימון בשיקוי?" "להגברת החומציות אדוני." "מה קורה שמשלבים אפדרילין ומגוקה?" "הם מעלים עשן." שתי משכחי הכאבים היחידים במחוז שלנו. אמא הייתה מזהירה אותי מזה כל הזמן. "למה יש נוזלים בשיקויים?" "כדי לשמש כמדלילים אדוני. להקטין את השפעת השיקוי ביחס לכמות." בסדר, זה כבר היה היגיון פשוט. סנייפ נראה מאוד לא מרוצה מכל העניין. ילד אחד מהשורה האחרונה הצביעה. "כן פרדיננד?" "המורה, אילו מהתשובות היו נכונות ואילו לא? אני רוצה לעתיק את הפרטים האלה למקרה שתשאל אותנו עליהם." "כל התשובות, היו, נכונות." נראה שממש כאב לו פיזית לומר את זה. כל הכיתה שלפה מחברות והתחילה להעתיק. נדמה לי שעם כל רעשי שליפת הדפים שמעתי "יש" המוני. "השיקוי שנרקח היום הוא שיקוי ריפוי, רמה אחד. עמוד אחד עשרה בספרים שלכם. אני מזהיר אתכם. בסוף השיעור אני אקח את אחד השיקויים שלכם ואנסה אותו. אני מאוד סקרן בקשר לתוצאות שלכם."

פתחתי בספר. אבל במקום לעצור בעמוד המתאים דפדפתי קצת. והגעתי מיד למסקנה שבספר מנסים להטעות אותנו. השיקוי נועד לפציעות קלות. את זה אני מבינה. אבל למה לעזאזל הם מוסיפים כנפי שפירית במקום רעמת אריה? הם רוצים שהשיקוי יעוף?! כי לפי כול שאר השיקויים רעמת אריה בבירור עושה את העבודה בפחות זמן! טיפ קטן, כשהשיקוי קשור בדם תמיד תוסיף רעמת אריה. הרכיב הזה שימושי ברמות אחרות. ואם כבר מדברים על שימושים. למה חרפושיות הם תמיד הרכיב הבסיסי לשיקויים? מה הבעיה בזחלי משי? הוצעתי את העיפרון שלי והתחלתי למלא מיד את המחברת. "מה את עושה אווריקין? כותבת איך קוראים לך למקרה שתשכחי?" הייתי קרובה בסנטימר מלהכות אותו בפנים. להעליב אותי זה בסדר. אבל על תקטע לי את חוט המחשבה! פתחתי את הנייר. בפנים היה כתוב באותיות מקושקשות "מוגלפוב." עכשיו אני מבינה למה. שלא ידאג, אני אראה לו מה זה. מיד הוספתי את המים וחיממתי אותם אל עשרים וחמש מעלות. (כי עשרים ושבע יגרום לרכיבים להתכנס יותר מדי. אתם תינוקות או מה?) מיד לאחר מכן הוספתי גרגרי-דם. (כדי שהשיקוי יקבל את היכולת להשתלב בתוך מחזור הדם בלי תופעות לוואי. איך הם לא חשבו על זה?) כעבור חמישים דקות סנייפ הכריז שהזמן נגמר. אני סיימתי לפני רבע שעה. אבל היתה לי סבלנות. לאט לאט ראיתי את כל כיתתי מקבלת גוונים שנעים מירוק כהה ועד לבן. דרך תכלת שנראית שקופה בתחתית. הגוון המדויק שהיה כתוב בספר. (האמת היא שזלדה הייתה היחידה שהצליחה לקבל את הגוון הזה בשלמות.) הסתכלתי בגאווה על השיקוי האדום כאש שלי. אין להם סיכוי. סנייפ התחיל לעבור מסוף הכיתה להתחלתה. כנראה כדי לעשות אפקט דרמטי. "יפה מאוד זלדה! דין, בפעם הבאה תוסיף יותר חרפושיות. מזל שאתה לא רופא רונלד. אוי פרים! פרים! איך בכלל הגעת לדבר הנורא הזה?!" הוא עצר מזועזע מול השיקוי שלי. "דבר ראשון, מינוס חמישי-" "רגע אדוני, לפני שאתה מוריד נקודות להפלפאף. אולי אתה רוצה לדעת אם השיקוי עובד או לא?" סנייפ נראה כמו ילד קטן שהסכימו לקנות לו גלידה. "ברור אווריקין, אם את כל כך מתעקשת. לורי, לכאן!" יצור נמוך בעל אוזניים גדולות הגיעה לכיתה. ידו מקובעת בתחבושת שעוברת לו מסביב לראש. "שב! פרימי שלנו כאן רוצה לדעת אם השיקוי שלה טוב או לא. ואני מאוד סקרן. אז פשוט-" הוא לקח כפית מהשיקוי שלי והתקרב איתה אל לורי. הוא נראה מפוחד. על תדאג, הכל יהיה בסדר. אמרתי לו בתנועות שפתיים. "התלבטויות אחרונות פרים?" נדתי בראשי, הייתי בטוחה. סנייפ טפטף את טיפה מהשיקוי שלי אל תוך ידו הפצועה של לורי. משב רוח כה חזק התחולל בכיתה עד שכולנו עצמנו את עינינו. כשפתחנו אותם לורי מיהר להוציא את התחבושת שלו. ידו השבור הייתה עכשיו בריאה ושלמה. הוא ממש קפץ מישיבתו ומיהר לחבק אותי בידיו הננסיות. "תודה גברתילי, תודה! פצע עם שיקוי ריפוי בדרך כלל מחלום-מחלים תוך שש שעות. עם שיקוי מתקדם! עכשיו לורי יכול לחזור לעבד-לעבוד תוך שניות!" תוך שניות, תוך שניות. הדהדו המילים במוחי. במחוז שתיים עשרה פציעה שכזאתי הייתה דורשת שבועות להחלמה. אולי אפילו חודשים. והינה, אני ריפיתי אותה בתוך שניות. אוכל בלתי מוגבל? רפואה אגדית? לקוסמים אפילו אין מושג מה הם יכולים לעשות עם המתנה שלהם! אבל אני כן. אני אפתח את יכולותי הקסומות עד שיאן! סנייפ ממש הפריד את לורי ממני בכוח. שראיתי אותו עם ידו הבריאה הרגשתי חום בלתי מוסבר בתוך ליבי. נשבעתי שאני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לעזור לאחרים. כדי לקבל עוד מהחום.

עכשיו אני כבר לא רוצה רק להיות מחוץ לתחתית הכיתה.

עכשיו אני רוצה להיות בראשה!

ולגרום למליוני אנשים את האושר שגרמתי ללורי היום!

הפרק הקודם		הפרק הבא