הארי פוטר - סיפורים שקרו מאחורי הקלעים

פרק 4 חלק 2

אור חזק פרץ מהדלת הנפתחת, וסינוור את דמבלדור. הוא ראה שם צורת גוף גבוהה וצרה.
הדמות נשמה מבין שיניה והחלה להתקדם "שנים, חיכיתי שנים... חיכתי להזדמנות הוגנת, הזדמנות להראות את כל הזעם שהצטבר".
הדמות עצרה וראייתו של דמבלדור החלה להתבהר.
"אני מבין.."השיב "אבל לפעמים הזמן והמקום מחייבים לנקוט בצעדים קיצוניים, ולפעמים בקיצוניים מאוד, ובמצב כמו שלך..." דמבלדור מצמץ בעיניו מספר פעמים וראייתו חזרה במלואה "היה צורך לסגור הכל אחת ולתמיד. לי היה הרושם שקיבלת בהבנה את כך שנשלחת לאזקבן".
"אתה מתכוון לכלא מנטורק"
דמבלדור מיצמץ שוב ולפתע הבחין "רגע, סליחה חשבתי שאתה מישהו אחר... לא, לא, לא, תשכח את מה שאמרתי, עיני כבר לא יעילות כמו פעם. ותסלח לי גם שאשאל אותך לשמך...".
"קולופם" תיקן אותו וצחק "אני אחי מורגנה".
"אה!" דמבלדור ספק כפיו "אז אנחנו קרובי משפחה! לא ידעתי שיש לי בן דוד...".
"לא ממש" השיב "נולדתי מנישואי אביה השניים, אני והיא חצי אחים".
"הבנתי.. ואקווה שלא תעלב על הבורות שלי - מתי גרמתי לך עוול כלשהו?"
קולופם לא חייך "בולגריה, שנת 1932, הקרב על טירת לרגוס.."
"מעולם לא הייתי שם.."
"אז או שזיכרונך נמחק, או שהפחד מוציא מפיך שקרים.."
"למען האמת איני מפחד, אך ספק בליבי שתאמין. וייתכן שאתה מתבלבל ביני לבין אבפורת'"
האיש הוכה תדהמה "מי אתה?"
"אלבוס, אני אחיו הגדול".
קולופם הניף את שרביטו "מעולם לא שמעתי על שום אח.."
"גם אני מעולם לא שמעתי עליך, ובכל זאת הנה אתה כאן", ענה דמבלדור.
קולופם לא העז להוריד את שרביטו, מוחו התחבט קשות.
"והייתה לנו אחות, אני מניח שגם עליה לא שמעת", המשיך דמבלדור.
קולופם לא הגיב.
"אתה יודע מה, איש יקר, אשמח להביא אותך אל אבפורת', כיום הוא בעל פונדק" דמבלדור קיווה שקולופם תמים מספיק "ואניח לכם לסגור את העסק...".
קול חבטות וצעקות נשמעו מהמסדרון מחוץ לתא, אחר גם כמה קללות שחלקם עברו ליד הדלת.
קולופם רץ החוצה בדיוק ברגע בו הגיעה מורגנה.
"הם פרצו פנימה!" היא הסבירה. בעיניה הגדולות היה פחד רב, והוא הוקפא ברגע שקללה פגעה לה בראש.
קולופם רץ לתוך התא וסגר מאחוריו את הדלת.
"לא תדאג לאחותך?".
"שקט!" היסה אותו קולופם.
בחוץ נשמעו צעדים מהירים וקולות עמומים.
קולופם הכין את שרביטו בידו, מוכן למי שלא יגיע, וספר בליבו עד שלוש.
טראח!
אגרוף חזק הכה בצד ראשו והוא נפל על הרצפה. במהירות מפתיעה לגילו חטף לו דמבלדור את השרביט.
"תשאר שם" אמר ופסע קדימה לפתוח את הדלת.
אבפורת' וספיירוס כמעט ירו בו כשיצא.
"איך הצלחת..?"
"חבל שבאתם עכשיו, התכוונתי לשלוח אותם אליכם להוגסמיד" אמר דמבלדור.
"זה בסדר, לא הסתבכנו הרבה בדרך לפה" השיב אבפורת' "אבל בכל מקרה נשמח לשתות משהו, לא חשבנו שתגיע עד איסלנד"
"ואכן לא תיכננתי זאת. נשתה עוד מעט, קודם אשמח שתעזרו לי לחפש את השרביט שלי, אני אלרגי למחטים והשרביט שהזכרתי נראה עשוי מעץ אלון".
. . . תם ונשלם הקונדס.

מעוניינים בעוד פרקים בסדרה? תעדכנו אותי..

הפרק הקודם		הפרק הבא