שובו_של_אוכל_המוות

פרק תשיעי:
כשהעט רטט בכיסה כרבע שעה לפני כן. זואי קפצה ממיתה בזינוק פראי ורצה להתלבש, מקללת את עצמה על שלא ישנה עם בגדיה עליה.
באותו הלילה זואי לא הצליחה להירדם. ובצדק, כמו אחיה גם אותה רדפו המחשבות על הפגישה שנקבעה בחדר המדליות. שלזואי לא היה

צל צילו של ספק שאחיה תומס ילך להשתתף בה.
והיא צדקה, רק כמה דקות אחרי שהעירה את האישה השמנה ויצאה ממגדל גריפינדור היא ראתה את תומס הולך לכיוון חדר המדליות.
היא עקבה אחריו וראתה הכול. היא ראתה את פיטר המתכסה בגלימת היעלמות ומפתיע את אחיה, היא ראתה אותו תוקף את תומס וכמעט

וקללה אותו מאחור בשלל קללות איומות שהיו משאירות אותו מרוח על הרצפה, חשוב כמת.
מוסר או לא מוסר,כדי לתקוף מאחור ממפלצת כמוהו זואי לא הייתה זקוקה להרבה התלבטויות. אבל חרדתו של תומס בשיחתם באותו הבוקר

לא נעלמה מעיניה והיא התאפקה, מסתפקת בריסוק עט הנוצה של אימה לפיסות קטנות ככל שיכלה.
כששיתק פיטר את אחיה על יד מועדון רייבנקלו. היא רצה לעזור לו ואז עקבה אחרי פיטר כל הדרך למרתפים.

וכעת היא נשענת על הדלת המובילה למועדון של סלית'רין, ומאזינה לשיחתם של השניים. ידיה מהודקת על שרביטה וליבה הולם בעז.
רוצחים היא חושבת לעצמה הם חבורה של רוצחים בדם קר רק המחשבה על כך שאחיה כעת חלק מהם הופכת את קיבתה ומעלה בה תחושת קבס.
ומי זה האדון הזה שהם מדברים עליו? זואי תוהה. אבל אין לה אפילו קצה קצהו של קצה חוט. היא לוטה בערפל.
בדבר אחד זואי בטוחה. היא חייבת להתערב, ומהר. היא פשוט לא יכולה לתת להם להמשיך ולפעול כרצונם ללא כל מעצור או פיקוח.

היא רצה ופותחת את הדלת למועדון בעזרת הסיסמא ששמעה מפיטר, היא פורצת פנימה אל מול פניהם המשתהות של פיטר ומרקו ומניפה את שרביטה

"שתק!" הקללה פוגעת בפניו של פיטר והוא נופל אחורנית משותק. על ידו מתעשת מרקו ושולף גם הוא את שרביטו

"קרושיו!" הקללה מחטיאה את זואי ומרקו משחרר את פיטר ופותח במרדף אחרי זואי הנמלטת.
ממעקב אחרי אחי לגילוי פגישה סודית של הסלית'רינים ועדות לרצח מתועב. לאן היום הזה עוד יכול להידרדר? היא שואלת את עצמה בציניות וברחמים

עצמיים כשקולו של מרקו הדולק אחריה משיב על שאלתה

"דיפינו!" חום לוהט מכה בזואי מאחור ונותרת לה רק שנייה אחת לפני שהאש תפגע בה. אבל האינסטינקטים של זואי נכנסים לפעולה והיא מניפה את

שרביטה וצועקת
"פרוטגו!" המגן הבלתי נראה עוצר את הלהבות לכמה שניות בלבד אבל בזמן זה זואי מזנקת הצידה ומכוונת את שרביטה אל פניו של מרקו

"רדוקטו!" קללת הסילוק מעיפה אותו לאורך המסדרון והוא מתרסק על הקיר הנגדי בצליל פיצוח רם.
לרגע זואי חושבת שהוא התעלף ואז מרקו מתרומם ומכוון את שרביטו עליה מהר מכדי שתוכל להגיב.

"קרושיו!" לזואי כואב. עצמותיה בוערות וסכינים בלתי נראות קורעות אותה לגזרים מכל כיוון אפשרי.
אני לא אבכה, אני לא אבכה, אני לא אבכה, אני לא אבכה! היא פוקדת על עצמה ואז היא פורצת בבכי חרישי.
כל הכאב והצער, כל המתח של היממה האחרונה מתפרקים דרך הבכי הזה. כל הפחד והציפיה, כל האימה והתקווה. הכל מתנקז לסדרת יבבות שקטות.
את חייבת להיות חזקה! היא מנסה לעודד את עצמה תעשי את זה בשביל כולם, תעשי את זה בשביל תומס!
תומס, תומס, תומס, תומס, תומס שמו מהדהד בראשה ומבטל את כל הכאב ופחד, משאיר אותה נחושה וממוקדת בלעצור את מרקו אחת ולתמיד.
מרקו עומד מעליה וחיוך מלגלג על פניו, עכשיו או לעולם לא!

"פרפטו טוטלוס!" זואי צועקת, הקללה פוגעת בחזהו של מרקו והכאב שבגופה של זואי נמוג כמעט לחלוטין ומשאיר אחריו רק זיכרון קלוש. במקומו מזדחל

אט אט הפחד אל אבריה הפנימיים ותופס אותם באחיזת ברזל ולא מרפה, לא מרפה.

פיטר מופיע בקצה המסדרון והלם עולה על פניו כשהוא מבחין בזואי הרועדת ומרקו המשותק. זואי מבחינה בו גם היא ופורצת בריצה.

"סקטומסמפרה! לויקורפוס! שתק! פרפקטו טוטלוס! אימפדימנטה! רדוקטו! אקספרליארמוס!" צועק פיטר אך לחשיו מתנפצים על הקירות ללא הועיל והוא

מזדרז לשחרר את מרקו.
"תישאר כאן ואל תעשה יותר נזק ממה שכבר נגרם הלילה. נאלץ לשנות את זיכרונותיה. שני מקרי מוות ביום אחד זה יותר מדי להסביר." פיטר מהנהן ומחדש

את המרדף אחרי זואי.
מרקו מפחד וזועם כמו שלא פחד וזעם אי פעם בכל חמש עשרה שנותיו.
הוא מפחד, כי ללא צל של ספק זואי זיהתה אותו. ואם הוא לא יביס אותה הלילה, היא בוודאי תרוץ היישר אל המנהלת גברת מאדן ותספר לה את כל השתלשלות

העניינים. וכך יבוא הקץ על סודו וחייו החופשיים. כל התדמית שכה עמל לטפח תקרוס כמו מגדל קלפים לא מוצלח.
הוא זעם. ובכן, מאותם הסיבות בדיוק.

הוא דולק אחרי זואי ואז, באמצע מסדרון ארוך מכדי שהיא רצה את כולו, מסדרון ללא דלתות או קישוטים למעט מספר חליפות שריון ושטיח קיר. זואי נעלמה.
איפה היא יכולה להיות?
מה שמרקו לא יודע, זה שמאחורי אותו שטיח קיר, מסתתר מסדרון נוסף ובו זואי מסתתרת.
היא מאזינה למרקו הרותח והמקלל בשצף קצף. ומתכננת את צעדיה הבאים.

סביר להניח שיהיה זה מהלך מסוכן היא חושבת אבל אני חייבת להראות לו שאני מסוגלת להילחם, שהוא לא יביס אותי בקלות. ואין לי ברירה, מתי שהוא הוא יגלה

את המסדרון המוסתר היא מחכה שמרקו יעמוד ממש על יד שטיח הקיר ואז היא פורצת החוצה ומרימה את שרביטה אל מול פניו הנדהמות.

"רדוקטו!" היא צועקת. אבל מרקו מתחמק ורץ אליה. נותרת לה רק שנייה אחת.

"אימפדימנטה!" קללת המכשול פוגעת בבטנו של מרקו והוא מתרסק על הרצפה בכוח. כל האוויר נפלט מראותיו ומערכות גופו מוכות בהלם מעוצמת המכה ומההפתעה.

הוא היה בטוח שהוא כבר מכיר את כל המעברים בהוגוורטס……
זואי מנצלת את רגעי ההלם של מרקו ובורחת כל עוד נפשה בה, ליבה עדיין דופק כמו מטורף בחזה. היא יודעת שלקחה סיכון גדול, ומקווה שלא טעתה ובגדול.

אז כמובן שהיא טעתה. כעבור מספר שניות בודדות היא שומעת את צעדיו של מרקו המחדש את המרדף אחריה. והוא זועם עוד יותר, ללא שמץ מן הפחד שקינן בלבו קודם לכן.
אני תמיד יכול לשלוט בה דרך אחיה הוא מבין ומחזק את נחישותו לסגור חשבון עם זואי.
מוחה של זואי פועל בקדחנות. היא בספק רב אם תצליח להרחיק עד למגדל גריפינדור לפני שמרקו ישיג אותה. ועל כן היא חייבת לפעול שוב, ומהר. עיניה תרות סביבה

בחיפוש אחר כלי עזר או נתיב מילוט אך לשווא, כל שהיא רואה הוא המסדרון הארוך וכמה חליפות שריון חסרות תועלת.
אולי לא כל כך חסרות תועלת. רעיון עולה במוחה ומצית את התקווה מחדש. זואי נאחזת בשאריותיה הקלושות של התקווה ובונה תכנית פעולה סבירה עד טובה.

"וינגארדיום לביוסה! וינגארדיום לביוסה! וינגארדיום לביוסה!" חליפות השריון שמאחורי זואי מרחפות אל תוך המסדרון וחוסמות את דרכו של מרקו הרודף אחריה.

אלא שהאחרון מבחין בכך מאוחר מדי, כפי שרצתה זואי.
בצליל ריסוק וקרקוש רם מתנגש מרקו בשריונות המתכת המרחפים ונופל לרצפה בשנית כשכל גופו חבול ופצוע.
גאוותו נפגעה קשות. בפעם הראשונה (אבל לא האחרונה…) ילדה קטנה ממנו הביסה אותו, אותו! את אמן התמרונים והפוליטיקה! אולי היה עלי לשלוח את פיטר?

הוא שואל ונאנח. שני כישלונות בערב אחד. האדון לא ישמח, הוא לא ישמח בכלל.

זואי טסה את שארית הדרך אל מגדל גריפידור ועכשיו היא עומדת מתנשמת ומתנשפת על יד דיוקנה של האישה השמנה ומנסה להיזכר בסיסמא.
"פצפוצי נרות, עוגת מייפל, עוף חול! נו באמת, אני כאן כבר ארבע שנים. את לא יכולה פשוט להכניס אותי?!" מתחננת זואי ומאמצת את מוחה כדי לזכור את הסיסמא הארורה.
לא יכול להיות שאחרי כל היום הזה אני אתקע בחוץ בגלל סיסמא מטומטמת! רוטנת לעצמה זואי בשקט כי היא יודעת כמה חשובה הסיסמא לאישה השמנה. שאגב, לא זזה מעמדתה מילימטר.

"את לא נכנסת בלי סיסמא! לא אכפת לי כמה שנים את כאן. את יודעת כמה שנים אני כאן? בשבילי ארבע שנים הם אפילו לא פרק זמן ראוי לציון. הם אין, אפס, שום דבר.

הרעיון הובן או שאת רוצה עוד הסברים?" צועקת עליה האישה השמנה. בדיוק באותה השנייה שהיא צצה על צירה וחושפת את הפתח העגול המוביל אל חדר המועדון

של בית גריפינדור. באותו הפתח נגלים גם פניה של לונה וויזלי, ביתם של הרמיוני ג'ריינג'ר ורו וויזלי וחברה במועצה העליונה.
היא פותחת את פיה, ככל הנראה לנזוף בזואי על שיצאה מחדרה בשעה כל כך מאוחרת של הלילה אבל האחרונה מקדימה אותה.
"אני אסביר הכול, באמת. רק תני לי להיכנס. זה דחוף." לונה מופתעת אבל מהנהנת ומפנה את הדרך לזואי שמזנקת פנימה. השניים מתיישבות על הכורסאות הצמודות לאח

המבוערת וזואי מתחילה להסביר.

היא מספרת את כל הסיפור. כיצד קיבלה את המכתב מאימה, כיצד דיברה עם תומס והשתילה את עט הנוצה בכיסו, כיצד עקבה אחריו אל הפגישה בחדר המדליות, כיצד עינה פיטר

את אחיה וכיצד שיתק אותו במטרה לגרום להענשתו. היא סיפרה ללונה כיצד אזינה לשיחתם של השניים, כיצד ההם רצחו מישהו וכיצד התערבה ומנע משבר חמור עוד יותר, כיצד היא

ברחה ונלחמה, כיצד הביסה את מרקו והגיעה בעור שיניה אל מגדל גריפינדור.
בשעה שהמילים זרמו מפיה זואי הרגישה כאילו הם זורמות גם מליבה ונשמתה. כמו סכר שנפרץ היא פרקה ממנה את הסיפור כולו ושיתפה בו אדם נוסף, אדם נוסף שישא בעול הכבד.

טובים השניים מין האחד ושלושה פי כמה וכמה. וכעת כשהיא תומס ולונה יודעים הכול נהיה פתאום ורוד יותר. אבל לונה מאכזבת את זואי. היא מאכזבת אותה בגדול.

"את עובדת עלי נכון? בטח מישהו שם לך פטריות הזיה באוכל שלך בארוחת הערב. מזימה של הסלית'רינים? שמרקו, התלמיד הכי טוב בשנה החמישית,ישקר לבית הספר כולו?

שהוא ירצח ילדה? תגידי לי את נורמלית?" היא פורצת בצחוק רועם "לכי לישון זואי, הפרת מספיק חוקים להיום. אני מקווה שלא יורידו לגריפינדור נקודות בגללך." לונה עולה למעלה וזואי רצה גם היא למיטתה.
היא מסיתה את הכילה שסביב מיטת האפיריון ופותחת בחשאי את הפתק שלונה הגניבה לכיסה בזמן השיחה

מישהו האזין לנו. תמיד יש מישהו שמאזין. המילים כתבו את עצמם. כנראה שהוחדרו לתוכו רעיונות ומחשבות בעזרת קסם. זואי מניחה שאם יפול לידיים הלא נכונות,

הן לא יוכלו לקרוא אותו. מחוכם מאוד, בדיוק הסגנון של לונה.

אסור היה לי להתבטא בקול, עניני פוליטיקה. אני מאמינה לך ואנסה להתייחס לנקודות שהעלית באספה הבאה של צ"ד. אבל לא אוכל לעזור לך מאופן מסיבי בגלוי.

תכיני כבר מה לומר בפגישה הבאה, אני אסדר שיעלו אותך לדבר.
לונה וויזלי

זואי מחייכת ושורפת את הקלף ליתר ביטחון. במשך מספר דקות היא סתם בוהה באוויר ואז הולכת לישון, ומוחה מלא מחשבות על האסיפה הקרובה של צ"ד.

הפרק הקודם		הפרק הבא