נצר וולדמורט

נ.מ פרסי

עברו כבר שבועיים מאז תחילת הלימודים.
בהתחלה היה לי ממש קשה כי לא ידעתי כלום על עולם הקסמים ואני בשנה השישית.
דמבלדור לימד אותי לחש לקריאה מהירה כדי שאוכל להתקדם בחומר ולהיות בקצב של הכיתה, ולחש נוסף כדי שהדיסלקציה לא תפריע לי ללמוד.
הכרתי כמה חברים מהבית שלי כמו ג'יני,נוויל,שיימוס ודין.
רון וג'יני גם הכירו לי את האחים שלהם שלומדים בהוגוורטס.
כשהכרתי את התאומים לא יכולתי להפסיק לחשוב מה היה קורה אם הם והאחים שוד היו נפגשים.
עדיין המשכתי לחלום על המחנה בגלל הקשר הטלפתי.
בחלום האחרון גרובר ניסה לדבר איתי..אבל משהו הפריע לו.
-
ישבתי באולם הגדול בארוחת הערב לצד רון,והארי והרמיוני ישבו מלפנינו.
באמצע הארוחה נוויל קרא להארי ודיבר איתו בצד.
"על מה הם מדברים?" שאל רון.
הרמיוני הרימה את כתפייה כאות לכך שהיא לא יודעת.
הארי היסס לרגע אחרי שנוויל אמר לו את מה שרצה.
הוא הניח יד אחת על הכתף של נוויל ואמר לו "יכול להיות..אני אחזור אלייך עם תשובה" אם שמעתי נכון.
הארי חזר למקומו לצד הרמיוני ובהה בצלחת שלו,מזיז באיטיות חלק מהאוכל במזלג ואז אכל אותו.
רון בהה בהארי,כאילו מחכה שהארי יספר לו מה נוויל רצה.
"מה?" שאל הארי את רון.
- "מה מה? על מה דיברתם?"
"הוא רוצה שאני אחזיר את צ.ד" הוא לחש.
רון והרמיוני נראו מופתעים.
"מה זה צ.ד?" שאלתי.
ניסיתי לחשוב מה זה יכול להיות אבל כבר הגעתי לתאוריות מטורפות שכנראה לא יקרו (מוח של חצויים).
"צ.ד זה קיצור של 'צבא דמבלדור'. זה משהו שהקמנו שנה שעברה." הסבירה הרמיוני.
"שנה שעברה משרד הקסמים חשב שדבמלדור מקים צבא,מה שלא היה נכון. המורה שלנו להגנה מפני כוחות האופל ממש לא עזרה לנו בהגנה. אז החלטנו להקים את 'צבא דמבלדור'. אנחנו ועוד כמה תלמידים היינו מתאספים מידי פעם בחדר מסוים והארי היה מלמד אותנו איך באמת להגן על עצמנו מפני כוחות האופל." היא המשיכה את ההסבר.
"הבנתי..אבל עכשיו אין את המורה שהייתה בשנה הקודמת אז למה לפתוח את צ.ד עוד פעם?"
"נוויל אמר שזה עזר לו ולעוד כמה" הארי אמר.
"אז אולי כדאי להמשיך את זה.."
-
הלכתי למעונות הבנים והלכתי לישון.
שוב המחנה.
גרובר עמד בחדר מסוים במחנה ולצידו כירון.
"פרסי..אתה שומע?" הוא אמר לי.
יכולתי לשמוע אותו ולהבין מה הוא אומר.
הצרחות שהיו בחלומות הקודמים עדיין נשמעו ברקע אבל התעלמתי והקשבתי לגרובר.
עניתי לו "כן".
"נהדר! כירון,הוא שומע אותי!" הוא אמר לכירון שעמד לצידו בהתלהבות.
"שמעתי שאתה קוסם עכשיו.." הוא אמר לי.
-"מה? איך? אני אמור לשמור את זה בסוד!"
הוא הזיז את ראשו לכיוון של כירון והבנתי שכירון סיפר לו.
"זה בסדר. הוא סיפר לי לטובת משהו." הוא הסביר.
-"לטובת מה?"
"יש מגפה במחנה. כל החניכים נדבקו חוץ מבודדים."
גם אנבת'."
לא ידעתי מה לומר.
דאגתי לאנבת' ולשאר החניכים במחנה.
"איזה סוג של מגיפה?"
-"כולם התעלפו. ניסיתי לתת להם קצת אמבורסיה ונקטר אבל זה לא עבד. לא רציתי לתת להם יותר מידי כדי שלא יקרה להם משהו.."
-"אבל יש תרופה."
"נהדר! איפה היא?"
-"בעולם הקסמים."
"מעעעעעה",גרובר פעה," לא למה למה אלות הגורל כאלה אכזריות?"
"גרובר תנשום זה לא כזה נורא אפשר לעבור לתוכנית ב'" אמר כירון
"ומהי תוכנית ב'?" שאלתי מעט בחשש
"אנחנו נשלח חצוי שעוד לא נדבק למסע חיפושים בעולם הקוסמים" כירון הפיל את הפצצה
"ומי זה יהיה?" שאלתי בחשש מה
"במקרה שלנו זו היא .נשלח את פייפר היא לא הייתה בסביבה כשזה קרה..."
היא תתחיל לצאת מיד אחרי שתקבל נבואה, אלא אם כן רייצל גם נדבקה אז נצטרך להשתמש באלה ובסיפרי הסיביליות... טוב אנחנו רק מזהירים המצב במחנה איום ונורא אנא ממך עזור לפייפר" אמר כירון
"כמובן" אישרתי.
-
התעוררתי מהחלום לבוקר. כשהיסתכלתי על השעון לידי גיליתי שאני מאחר לארוחת הבוקר אז התארגנתי מהר ויצאתי לאולם הגדול.
התיישבתי לצד הרמיוני מול רון והארי.
הם כנראה היו באמצע שיחה כי כשהגעתי הרמיוני בידיוק סיימה משפט.
"אני אחשוב על זה אחר כך" הוא ענה על המשפט שלא שמעתי.
"אמרת את זה אתמול!"  היא אמרה בתוקפנות.
"בבקשה, את יודע כמה זה עזר להם!" היא המשיכה.
"רון,קצת עזרה כאן?" אמר הארי ופנה לרון.
הרמיוני הפנתה את מבטה לכיוונו של רון,בודקת את מבטו ומחכה שיענה. כאילו חוקרת אותו.
רון הסתכל על הרמיוני ואמר: "אני עם הרמיוני. אתה יודע כמה זה עזר!" הרמיוני חייכה ומבטה כאילו אמר "כל הכבוד,עשית את המעשה הנכון!"
לבסוף הארי ענה "בסדר! אני אספר להם אחר כך!" ונאנח. עדיין לא הבנתי על מה הם מדברים אז שאלתי: "על מה דיברתם?"
"על צ.ד" ענה לי רון.
לא רציתי להראות נואש לחיי חברה אבל עדיין רציתי להצטרף לצ.ד ולהיות חלק מהוגוורטס. אני אולי קוסם ותלמיד בהוגוורטס אבל עדיין לא הרגשתי כאילו אני חלק ממנו. הארי,רון והרמיוני וגם כל שאר התלמידים פה מאז שהם בני 11. הם גדלו כאן ולמדו ביחד ובטח שגם עברו דברים ביחד. הם באמת חלק מהוגוורטס.
אני פה שבועיים וגיליתי שאני קוסם רק לפני חודש. מה אני לעומת התלמידים האחרים?
רציתי לבקש מהארי להצטרף אבל פחדתי שידחה אותי. ואז חשבתי, למה לי לא לבקש בעצם? אם אני באמת רוצה להיות חלק מהוגוורטס אני צריך לעבור פה דברים! זה רק לבקש.
הרמיוני ורון קמו מהשולחן אחרי שגמרו לאכול והלכו. הארי נשאר לשבת לגמור את האוכל שלו.
'זאת ההזדמנות שלך! תשאל!' חשבתי.
"הארי," אמרתי.
"מה?" הוא הרים את ראשו ושאל.
"אני לא יודע אם זה בסדר שאני מבקש..אבל אני רוצה להצטרף לצ.ד" אמרתי.
הוא בהה בי לכמה שניות ואז היסס.
הבנתי שהוא מתלבט.
"בסדר.." הוא נאנח וענה.
"תודה." שמחתי מאוד בליבי אבל לא הראתי את זה.
בהפסקה אחרי השיעורים הראשונים הרמיוני ורון אספו את כל התלמידים שהיו בצ.ד בשנה שעברה כולל נוויל בחצר.
הוא נופף לי בידו מתוך האספסוף וניפפתי בחזרה.
שמחתי שיש לי עוד חבר חוץ מהארי,רון והרמיוני.
"טוב, אם אתם לא זוכרים אז בשנה שעברה כל אחד חתם את שמו על קלף שהוא לוקח חלק מצ.ד" היא אמרה והרימה קלף מגולגל באוויר.
"עכשיו כל אחד צריך לחתום את שמו לצ.ד החדש" היא אמרה.
כל אחד בתורו בא להרמיוני והיא הושיטה לו עט נוצה ודיו והוא חתם את שמו.
אני הייתי האחרון בתור.
היא פתחה את הקלף כדי שאחתום וראיתי את כל שמות האנשים שנרשמו לצ.ד החדש ומבטי נעצר על שמו של נוויל.
לקחתי את עט הנוצה וטבלתי בדיו.
חתמתי את שמי והרגשתי הקלה גדולה.
היא גלגלה את הקלף והכניסה לתיקה.
כולם שמחו והמשכנו לדבר על צ.ד.
לפתע פרופסור סנייפ הגיע ושאל: "על מה האסיפה?" בקולו העמוק.
"כלום,פרופסור" אמר רון מהר.
"אני מבקש לפזר את האסיפה" אמר.
כל תלמיד הלך לכיוון אחר ואני,רון,הרמיוני והארי הלכנו לכיוון בית גריפינדור.
כשהיינו רחוקים מספיק רון אמר בלחישת צעקה: "צבא דמבלדור חוזר!"
"כן. הוא חוזר." ענתה הרמיוני וחייכה עם כולם. כל כך שמחתי בשמחתם שלא יכולתי שלא לחייך גם.

-

היי מקוות שנהנתם מהפרק!

אתם יותר ממוזמנים לראות אותנו גם בווטפאד!

לסיפור שם גם קוראים נצר וולדמורט.

שאלת הפרק: צבא דמבלדור או מסדר עוף החול?

הפרק הקודם		הפרק הבא