משחקי הרעב ה-76 לילדי הקפיטול

"שימו לב, מיועדים, יש לי הודעה. אתם נמצאים עכשיו בזירה שונה לחלוטין. יש לכם בשפעה את מה שאתם צריכים הכי הרבה- מים ואוכל.
"אין מה לדאוג, שום עץ כאן לא רעיל. אבל, אתם בטח תועים למה הזירה ככה? ובכן, הנה התשובה: אתם צריכים לאסוף כמות מזון ומים שתספיק לכם לשבוע שלם.
"למה? מכיוון שבלילה של היום השני בחצות, גל של ערפל רעיל מהמשחק שעבר, יעטוף את הזירה. וכך יש עליכם למצוא מקום מחסה. אל תנסו להתחכם. הערפל יכנס לכול חור בזירה ויגיע לגובה הגג של הזירה. הדרך היחידה לא למות מהערפל הוא לחפש מערות שמובילות לדלת מתכת. יש 15 דלתות כאלה אשר מפוזרות ברחבי הזירה. הדלתות ננעלות אחרי שנכנסים אליהן, כך שמי שלא יגיע לדלתות בזמן, ימות מהערפל. מוות איטי ומייסר. הגל השני יכנס ביום השלישי בבוקר אחרי והיו את אותם הכללים. אחרי שחמישה עשר מהגל השני יכנסו, הערפל יכסה את הזירה עד תום המשחקים. בהצלחה."
הודעה הסתיימה.
הנסיון לעכל את הידע לא ממש צלח. בכללי, הרעיון של המשחקים עוד לא התעכל. ועם כבר עם הלעכל דברים...
הריח של הדג הצלוי מגרה לי את בלוטות הטעם. אני רוצה לנגוס כמה שיותר ביסים, אבל נזכר בקוצים ואוכל את דגי דג באיטיות מייסרת. הוא תפל ומגעיל לחלוטין, אבל משביע.
אני מכבה את המדורה עם דריכות כי אני רוצה להשאיר אותה למחר. אני שומע עופות דורסים ורואה את הצלליות שלהם.
אני נכנס אל גומחה קטנה מאוד ונשכב על הרצפה המלוכלכת ומלאת האבנים. אין ספק שאני אקום עם גב לא מתפקד בעליל.
למרות האי נוחות מהרצפה, אני נרדם מהר מאוד.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מתעורר עם קרן שמש שמכוונת לי ישר לפנים. אני משפשף את העיניים וקם.
אני לוקח את התיק רחצה והולך לצחצח שיניים ולהתקלח מתחת למים. אני מתפשט ונשאר רק עם תחתוני בוקסר כחולים שנצמדו אלי בגלל המים.
אני יוצא מהנהר ומתלבש מהר ושם על עצמי עוד קצת אלכוג'ל. אני שוטף כמה שאפשר את הסרבל, הבוקסר והגרביים. אני תולה אותם ליבוש מתוך ידיעה שהם התייבשו מהר מאוד.
אני הולך לחפש קצת ירקות וביצים בעצים לארוחת בוקר.
אני מוצא שיח יפה של עגבניות אדומות ושמנות. על המלפפון אני מנהל קרב נגד יונה ומנצח בוא עם קצת שריטות. אני הואג את היונה ומנקה אותה. אותה אבשל ואשמור- באיזה שהיא דרך- לאספקה לקראת הערפל.
אני מוצא את הקן ולוקח את הביצים של הציפור. אין לי מושג איך לבשל אותם.
אממ... אולי יש חתיכות מתכת מהפיצוץ.
אני צריך למצוא גם את המערה היא.
אני מהרהר בחזרה לבסיס הזמני שלי. אני בולע גלולה בזמן שאני עושה את דרכי מחנה.
שם מחכה לי מצנח.
אני רץ אל זה במהירות ופותח את זה. גל של קור מכה בי בעוצמה. המכל די גדול ו אני רואה תחתית מברזל עם ידית סיבוב. אני מסובב את המכסה וקור אפילו יותר חזק מכה בי. אדי קור עולים למעלה ואני מפזר אותם.
אין שם כלום.
טוב, לפחות הם שלחו לי מקרר ומקפיא ניידים.
הרעיון מכה בי מיד.
אני מכניס את בשר היונה למקפיא.
טוב בבחינת אוכל אני סודר. אני אוכל את הירקות ושותה מים.
טוב, אני הולך לחיות על ירקות ביומיים הקרובים. אני מקפל הכול ויורד במורד הזרם, תוך כדי אני צד חיות קטנות וקוטף ירקות ופרות ומכניס אותם אל המקרר והמקפיא הניידים שלי.
הבעיה עכשיו זה מים...
אני הולך במורד הזרם, ממלא כשצריך את הבקבוק הקטן.
ואז אני שומע רעשים בשיחים.
אני הולך עם חץ דרוך על הקשת לאט וביעילות. אני מציץ מעבר לשיח והפחד ממלא אותי.
גשש.
זה בעצם נחש עם כנפיים שהארס שלו כול כך חזק שהוא מסוגל לפורר את הקורבנות על המקום.
הם מוטציה של הקפיטול שפיתח במרד הראשון. מטרת הגששים הייתה להשמיד כול מחנה או בסיס של המורדים. הם היו מאוד יעילים וככה הקפיטול הוריד משמעותית את כמות המורדים.
אני רוצה לברוח, אבל אני רואה שהוא מבחין בי. והוא פצוע.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כן, אני יודע שיצא פרק קצר מאוד, אבל לא היה לי מה לכתוב, וממש רציתי להעלות עוד פרק.
מקווה שאהבתם,
אל תשכחו להשאיר תגובה.
אוהב אותכם,
קייל סמית.

הפרק הקודם		הפרק הבא