להיות חצויי זה לא קל

 "מה איתה?" שאלתי שוב עם הפנקס והעט בידיים. מלקולם קימט את המצח ואמילי נראתה קודחת מחום והמומה. "אני... היה לי מפגש היום בלילה," מלמלה ואני ומלקולם הזדקפנו. "מה? איך? ספרי הכל," פקד המדריך. אמילי בלעה רוק והתכסתה בשמיכה עוד יותר. היא רעדה והתחלתי לדאוג. רשמתי את מה שקורה לה בפנקס. "היא...היא אמרה...לי לשאול...את קלייר...בקשר...למסע...שיהיה...לי..."היא עצמה עיניים לכמה דקות שבהן אני ומלקולם החלפנו מבטים מודאגים. "היא?" מלקולם החזיר את המבט אל אמילי, שהנהנה בעיניים עצומות ופקחה אותן. "אתנה. אמא שלי." אמרה ומלקולם נרתע לאחור. תפסתי אותו ביד. "היי, ואוו. רק רגע. אתנה הייתה כאן?" שאלתי. אמילי הנהנה ברעד. "איך?" שאלתי וקימטתי את המצח. איך אף אחד לא שם לב שהיא באה? אמילי כמו קראה את המחשבות שלי והסתכלה עליי. הסמקתי. איך זה יכול להיות? אף אחד לא יכול... "היא אמרה שאנחנו מדברות בשידור מחשבות, מה שזה לא יהיה. ושאני אלמד לשלוט בזה בקרוב." הסבירה. מלקולם ואני פערנו את הפה. ´אז את באמת קוראת מחשבות?´ חשבתי והיא הצליחה לצחקק וחייכתי. מלקולם העביר את מבטו ביני לבינה. "מה?" שאל ומשכתי בכתפיים ורשמתי בפנקס. "טוב אמילי, נראה שאימך היקרה הראתה את עצמה במצבה האלוהי. אמברוסיה ונקטר יטפלו בהכל. ממש כמו בג´ייסון בזמנו." אמרתי. אמילי שתקה. ואז נזכרתי שהיא לא יודעת מה זה אמברוסיה או נקטר והסברתי לה והיא חייכה. "אני כבר חוזר," הבטחתי ורצתי למרפאה לתת לה משלה. וויל הסתכל עליי כשלקחתי בפראות מהמגירות. "הכל-" התחיל להגיד. "הכל בשליטה!" פלטתי ורצתי חזרה לביתן אתנה. נתתי לאמילי מתנשף. היא הסתכלה על זה ולקחה קוביה אחת של אמברוסיה ואז שתתה. היא חייכה בעונג ואני ומלקולם יצאנו מהביתן מרוצים אבל מוטרדים.

"תשמע," מלקולם אמר אחרי שתי דקות והסתכלתי עליו. "אני יודע שאנחנו לא חברים או משהו, אבל מה דעתך שנספר לכירון על מה שאמילי אמרה?" שאל בהיסוס והנהנתי ורצנו לכירון, שלא נראה מופתע. מרקו וילדה חדשה היו שם ואני ומלקולם נעצרנו ובהינו בהם. מרקו חייך. "שוב, אה?" אמר וצחקק. ´מה שוב?´ חשבתי בבילבול. אלא אם כן שוב נגנבה לפוסידון המרכבה. אם כן, אין סיכויי שאני הולך לפרתנון שוב. הצטמררתי מקור דמיוני כשנזכרתי איך קפאתי מקיאונה וכירון הסתכל עליי. "תכירו את נחשול, בבקשה" אמר הקנטאור והחווה בראשו לנערה. היא הסתכלה עלינו והתאפקתי מלהרתע לאחור. היה לה שיער מתולתל עד המותניים, עיניים ירוקות כמו הים, היא לבשה דגמ"ח וחולצה כחולה. על הצוואר היה לה תיליון בצורת לב, שהיה בצבע טורקיז. "זאת נחשול בת פוסידון, היא תצטרף בקרוב לביתן שלוש." כירון המשיך והנהנו בשתיקה. אני ומלקולם החלפנו מבטים. "רציתם לספר משהו?" מרקו שאל. בלעתי רוק ושיחקתי בתיליון החרב שלי, זאת שהופכת לחרב עם שני להבים. "כ-כן. כירון, אנחנו חושבים שיהיה עוד מסע בקרוב, כלומר-" מרקו התכווץ כשהתחלתי לדבר משום מה. "גם אני חושב." מלמל בן האדס. כירון הסתכל עליו ומלקולם גם. הלב שלי דפק. "למה? לאן אתה חושב שהמסע יהיה?" מלקולם שאל. מרקו תופף על הברכיים שלו בעצבנות. סדק קטן נוצר ברצפה. הוא נשם עמוק. "כי היו לי חלומות משונים. ויש לי הרגשה שזה לא יהיה מסע רגיל." אמר בצער. שתיקה. "כלומר?" הצלחתי לשאול. מרקו נראה כבוחר את דבריו בקפידה. "כלומר שהיו לי חלומות משונים מאוד. והנבואה אומרת ´ורק ארבעה אנשים יוכלו להציל את העולם-´ "ותראו, הגיעו שלוש חצויות חדשות." המשיך ונחשול נדהמה. "למה? מי עוד חדש?" שאלה וקימטה את המצח. תיליון הלב שלה נצץ באור השמש בטורקיז מהמם. מרקו מנה באצבעות.

"את. אמילי. קלייר." אמר. נחשול נראתה שקועה במחשבות. "אבל הנבואה- שאני עדיין לא יודעת אותה דרך אגב- אמרה ארבעה. מי הרביעי?" דרשה לדעת ומנתה גם באצבעות. מרקו הסתכל עליה. "אני" אמר ונחשול צחקה בחוסר אמונה. "ולמה אתה חושב שאתה כל כך חשוב?" חייכה. מרקו עשה פרצוף. "זה לא זה. זה בגלל הרוחות. הלו? אני בן האדס." הוא רטן וכירון הרים ידיים. "היי, תירגעו. אני מבין שכולכם מתוחים." "בלשון המעטה," מרקו מלמל. "אבל זה עדיין לא אומר דבר. בינתיים, חיזרו לביתנים ותדברו כולכם- כלומר, כל החצויים שכביכול יהיו במסע ה...איך מרקו אמר?מסע יוצא מגדר הרגיל הזה." סיים והנהנו. אני בטוח שזה מה שעבר לכולנו במוח כשיצאנו מהבניין המרכזי: כירון מתוח בדיוק כמונו. כמה חצויים הגיעו למחנה הקיץ?

הפרק הקודם		הפרק הבא