Shining shadows

שלום לכם אנשים ממערכת הפאנפיקים! אתם בטח חושבים לעצמכם 'אוף זאתי עם הסולאנג'לואים המעצבנים והחופרים האלה שלה!' אז אני יודעת שבטח כבר נמאס לכם אבל פליזזזזז תאשרו. ואכלתי את הטובלרון שהבטחתי. אבל יש לי אם אנד אמס בתור שוחד.

וויל סולאס נולד בשנת 2001 בשתיים עשרה באוגוסט. תאריך שבו לא קרו דברים חשובים במיוחד,למעט התאבדותה של קליאופטרה ולמרבה האירוניה, תום התקופה ההלניסטית וגם היכחדות הקואגה וכמה התרסקויות מטוסים אכזריות.

אם היה אפשר להגדיר במילה אחת את נעמי סולאס היית קרוב לוודאי בוחר במילה "אחר". הסגנון חיים שלה לא היה יציב במיוחד, היא גרה בקראוון והופיעה במועדונים שונים וחילטרה מהצד כמלצרית יפה במיוחד.

היא פגשה לראשונה את אפולו בפסיטבל המוזיקה של טקסס, משום מה, אפולו החליט שהוא רוצה לבקר שם בשביל לבחור כמה פרות נחמדות לעדר הבקר המופלא שלו ומכל המקומות בעולם, הוא בחר בטקסס. כמובן שאל המוזיקה לא היה מפספס את פסטיבל המוזיקה וכשהוא שמע את נעמי, הוא התאהב בה מיד. עם השיער הבלונדיני המסתלסל כלפי מעלה, חיוך ממהר לעלות של השפתיים וקול אלוהי, זה היה ברור שהיא הולכת להיות הרומן הבא והפרוע להחריד שלו, והתוצאה, בסופו של דבר הייתה ילד בלונדיני קטן בשם וויליאם לוקאס סולאס.

נעמי לא הייתה בן אדם אחראי במיוחד בטח ובטח שלא בגיל 20. אבל למרות הכל, היא עשתה הכל בשביל לדאוג לוויל. היא החלה להופיע בכמה מועדונים קבועים וביותר ויותר פסיטבלים עונתיים ואפילו מחוץ לאוסטין. (הערת הכותבת: עיר בטקסס ונחשבת למרכז מוזיקלי גדול ובה הרבה מאוד פסטיבלים,הופעות ומועדונים) 

וויל היה רגיל לסגנון חיים בלתי יציב, הוא חי עם אימו בקראוון והם היו משנים כל כמה זמן את מיקומם בעיר, בדרך כלל, הוא לא היה נשאר בבית ספר יותר משנה כי אימי הייתה מקבלת חוזה לשנה שלמה בקצה האחר של אוסטין או אפילו בדאלאס. הוא מעולם לא התלונן על כך שהיה צריך כל פעם למצוא חברים חדשים, להתחבב על מורים ואפילו להשתלט בצורה יחסית על הדיסלקציה שלו.

נעמי בדרך כלל הייתה מביאה את וויל אחרי הבית ספר אל החזרות, וכמובן שהוא כבש את כולם עם מראה המלאך שלו והעיניים הכחולות הבוהקות והקול המופלא.

~~פלאשבק~~

מחיאות כפיים סוערות נשמעו ברחבי מאחורי הקלעים כשוויל בן השש סיים לשיר וחייך חיוך עם שתי שיניים עליונות חסרות.

"אתה שר יפה מאוד!" חייך לעברו גבר ברונטי.

"נעמי, הבן שלך מוכשר משחשבתי!" אמרה אישה אחת.

אימו הרחיבה את חיוכה הקורן "הוא בהחלט מוכשר לגילו. הוא יודע גם לנגן בפסנתר והוא לומד עכשיו לנגן בגיטרה!"

"בסוף הוא יגנוב לך את העבודה נעמי!" קרא איש מלא וקירח בחליפה יוקרתית.

וויל הכיר את הטיפוסים האלה,בפרט את האיש הזה.אימו הייתה נוהגת להביא אותם לקראוון שלהם והיא הייתה מתנשקת איתם, משום מה, היא בדרך כלל החליפה אותם אחרי שהפסטיבל שבו הופיעה נגמר. בדיעבד, וויל הבין שאימו הייתה נואשת ושכבה עם המנהלים בשביל לקבל את העבודה והכסף בשביל לדאוג לו.

"אני רוצה לשמוע עוד שיר!" קראה התאורנית ו-וויל חייך בשמחה.

~~סוף פלאשבק~~

נעמי הייתה אמא מסורה,אוהבת ועשתה הכל בשביל בנה, אך היא מעולם לא הבינה את ההשלכות של הגילוי לוויל על מוצאו האמיתי.

~~פלאשבק~~

נעמי סולאס פרטה כמה אקורדים של תחילת שיר כשבנה היחיד הגיע אל הקראוון מבית הספר. הוא כבר היה בן שמונה והוא נראה בהחלט כמו מלאך חמוד במיוחד, אך באותו היום, צל העיב על פניו השמחים.

"אמא?" שאל וויל.

"כן,סאנשיין?" אמרה נעמי והניחה את הגיטרה החבוטה שלה בצד,אולי זה היה מטופש, אבל וויל היה מוכן לשלם בשביל לשמוע אותה קוראת לו 'סאנשיין' שוב.

"הכל בסדר?"

הילד הקטן משך בכתפיו,"כמה ילדים היום אמרו לי שאני ממזר, ושאת נכנסת להיריון מסתם איזה אף אחד ואז-" הוא אמר והיסס לפתע.

"מה קרה?"

"זה נשמע מוזר" אמר הבלונדיני בביישנות,"אבל כעסתי מאוד ואז פתאום יצאה השמש מהעננים והכניסה להם קרניים בעיניים והם לא הצליחו לראות כלום כל היום" ציחקק.

נעמי הרצינה מיד,"ומה אתה רצית לשאול?"

"איך את ידעת?" אמר וויל ותלה בה עיני עגל כחולות.

"בני משפחת סולאס מעולים בלקרוא,להבין ולעורר רגשות שנים.זאת מיומנות"

"מגניב!"

"בהחלט" חייכה נעמי,"מה רצית לשאול אותי?"

וויל נשם עמוק, "מי אבא שלי?"

עיניה של נעמי נפערו בפחד, ו-וויל שהיה ילד מנומס במיוחד התנצל מיד, "סליחה, אמא, לא התכוונתי להעציב אותך"

"לא העצבת אותי בכלל" שיקרה נעמי.

"את משקרת!" הכריז וויל.

"איך ידעת?"

וויל חייך חיוך רחב, "בני משפחת סולאס מעולים בלקרוא,להבין ולעורר רגשות שנים. זאת מיומנות" ציטט את אימו, שצחקה ופרעה את שיערו הבלונדיני והמבולגן ממילא.

"שב כאן, סאנשיין, אנחנו צריכים לדבר" אמרה נעמי וטפחה על הכיסא לידה.

וויל התיישב מיד.

"מי אבא שלי?" שאל בסקרנות.

"אבא שלך הוא-" אמרה נעמי ונשמה נשימה עמוקה, "אפולו"

וויל ציחקק, "איזה מין שם זה אפולו? מה עם השם משפחה? הוא כמו ליידי גאגא? זה שם במה?"

"וויל, אבא שלך הוא האל אפולו" הטילה נעמי את הפצצה.

וויל קפץ ממקומו כאילו חישמלו אותו, "מ-מ-מה? אבל אין כזה דבר אלים יוונים! יש את ישו! ואת אלוהים!"

"גם אני חשבתי,וויל.ואז פגשתי את אבא שלך" אמרה נעמי והתקרבה אל בנה.

"תוכיחי!" קרא וויל.

נעמי נאנחה ושלפה מאחת המגירות מפתח, וויל פער את עיניו בתדהמה כשראה אותה פותחת את המגירה המסתורית שתמיד הייתה נעולה, נעמי פתחה את המגירה ושלפה משם תמונה ממוסגרת במסגרת זהובה. התמונה הייתה של אימו הצעירה לבושה בג'ינס סקיני וחולצה אדומה פרחונית ארוכה עם שרוולים ארוכים ומתנופפים, היא נראתה כמו אמא שלו אבל בו בזמן לא. לידה עמד גבר חתיך בהחלט, עם שיער בלונדיני חלק, עור בהיר וחלק, וחיוך בוהק ועיניים כחולות נוצצות כמו של וויל.

"זה יכול להיות כל אחד!" קרא וויל. 

"תיגע במסגרת" היא אמרה.

"מה?" 

"תיגע במסגרת" חזרה שנית. וויל משך בכתפיו והרים את התמונה, המסגרת לא הרגישה כמו זהב, היא הייתה עשויה מקרני שמש טהורות שנעו בדינאמיות מושלמת, בהקו ופלטו אור וחום משל עצמן.

"א-אלה קר-קרנ-קרני שמש?" גימגם הילד הבלונדיני.

מאותו רגע לא היה לו ספק שאפולו הוא אביו.

~~סוף פלאשבק~~

לאחר הגילוי על מוצאו האלוהי, הריח של וויל התחזק מאוד ויותר ויותר מפלצות החלו למצוא אותו. לנעמי היה פיגיון משונן מארד שמיימי שהופיע יום אחד על יד מיטתה והיא העניקה אותו לווויל אבל היא ידעה שזה לא יכול להימשך ככה, היא זכרה שאפולו הזכיר מקום בשם מחנה החצויים אבל לא היה לה מושג איך לקחת את וויל לשם. למרבה המזל, סאטיר בשם כריס מצא את וויל ובגיל שמונה,וויל סולאס נאלץ לעזוב את עולמו ואת כל מה שהוא מכיר לטובת מחנה החצויים.

~~פלאשבק~~

נעמי סולאס חיבקה את בנה הצעיר חיבוק אחרון לפני הפרידה.

"לאן אני הולך,אמא?" שאל וויל בבלבול.

"למקום שתהיה בו מוגן,סאנשיין" אמרה נעמי וליטפה את פניו של בנה.

"את באה איתי?" הוא שאל בפחד. נעמי הרגישה שליבה נשבר, והיא הנידה בראשה.

"אני לא יכולה לבוא איתך. זה מקום לאנשים מיוחדים כמוך"

"אבל-אבל אני אהיה לבד" לחש בנו של אפולו.

"אתה לעולם לא תהיה לבד,סאנשיין," אמרה נעמי ברכות,"אני אהיה איתך מזריחה עד שקיעה"

"אני אוהב אותך" אמר וויל וחיבק את אימו חיבוק אחרון באמת.

בתרמיל הכחול שלו היה כל מה שהוא יצטרך במקום המוזר הזה, הפיגיון היה חגור על מותנו והיוקליילי שלי היה קשור אל התיק.

"קדימה, וויל,החברים החדשים שלך מחכים לך" אמרה נעמי.

הוא הסתכל לאחור ונאנח.

"You are my sunshine" שרה נעמי את השיר האהוב עליהם.

"My only sunshine" השלים וויל, שחשב שהחטא הגדול בעולם זה לא להשלים שורה בשיר.

"You make me happy when skies are grey"

הילד הבלונדיני חייך חיוך עצוב ויצא מן הקראוון. נעמי הרגישה את ליבה נשבר.

"Please don't take my sunshine away" שרה בלחש נעמי ודמעה אחת ראשונה מיני רבות זלגה על לחיה.

~~סוף פלאשבק~~

וויל התחבר מיד עם הילדים הקבועים האחרים במחנה, אחיו למחצה, לי פלטשר, שמר עליו מבני הרמס וארס, ו-וויל הפך להיות חבר טוב מאוד של צ'רלס בקנדורף ובחור בן הרמס בשם ג'ואל קולט.

החיים של וויל היה די בסדר, אמנם הוא התגעגע לאימו מאוד ולחבריו הישנים אך הוא אהב מאוד את חייו החדשים. עד שהוא התמודד עם האובדן הראשון שלו.

~~פלאשבק~~

לוק קסטלאן היה חיוור כמת כאשר חזר אל מחנה החצויים,העיניים שלו יצאו מחוריהן והוא קרס על הדשא ביפחת בכי. אנבת' רצה אליו מיד וחיבקה אותו.

וויל ידע שמישהו חסר מהסיור השגרתי של לוק ביער. ג'ואל קולט.

לא. הוא לא יכול להיות-. בנו של אפולו לא היה מסוגל לחשוב על זה. צ'רלס התקרב אליו בצעדים כבדים.

"הוא-הוא-הוא מת!" קרא לוק בשיברון והסתלק אל ביתן הרמס. לאחר מכן, וויל גילה שהם הותקפו על ידי מפלצת,ג'ואל לחם בו באומץ והקריב את חייו למען לוק, המפלצת ברחה כשגופתו הרצוצה של ג'ואל בפיה. עצמותיו נמצאו אך הוא מעולם לא זכה לקבורה ראויה של גיבור

עיניו של וויל הוצפו דמעות "הוא לא יכול להיות מת! הוא האדם הכי חזק שאי פעם הכרתי-" 

לי טפח על כתפו, מנסה לבלום את הדמעות, "הוא עכשיו למטה,הוא בשאול והוא הולך לקבל חיים מעולים באלי-" קולו נשבר והוא הסיט את ראשו הצידה.

"תבטיח לי שלא תמות" אמר וויל ללי.

"אני מבטיח" אמר וחיבק את אחיו.

"אתה לא תיפטר מאיתנו כל כך מהר" אמר צ'ארלס.

זאת הייתה הבטחה חסרת סיכוי.

~~סוף פלאשבק~~

לוויל לא היה מושג על היותו הומוסקסואל, למרות שהוא היה נוהג לבעוט ברגליו באוויר בחינניות כשהיה קורא בעת שכיבה על הבטן.

הוא התחיל להבין מיהו לאחר הנשיקה הראשונה שלו, שלא הייתה רומנטית במיוחד.

~~פלאשבק~~

"אתה מה?!" קרא וויל.

"אני רוצה להתנסות איתך" חזר צ'ארלס, "לפני שאני אתחיל לצאת עם סילנה באופן רשמי, ואני יודע שאני אלך אחריה עד סוף העולם, אני רוצה לדעת איך זה מרגיש להתנשק עם בן"

"אבל זה לא בסדר! אמא שלי אמרה לי שזה מגעיל!" התחלחל וויל.

"יש אנשים שיחשבו ככה אבל הומוסקסואליות זה טבעי לחלוטין" אמר צ'ארלס.

"אבל-"

"תקשיב,וויל, אתה חבר ממש טוב שלי ואני לא מתכוון ללחוץ עלייך"

וויל נשך את שפתו,"אבל למה אני?"

"אמרתי לך כבר, אתה אחד מהחברים הכי טובים שלי וגם אתה קצת נראה כמו בת..." אמר בן הפייסטוס במבוכה מסוימת.

"היי!" נעלב וויל

"אז מה אתה אומר?" ציחקק צ'ארלס.

"נשיקה אחת?"

"אחת" אישר.

הנער המבוגר יותר רכן קדימה ונישק את הצעיר. וויל קפא לחלוטין,הוא לא ידע מה לעשות, אחרי הכל, זו הייתה הנשיקה הראשונה שלו. הוא הרגיש את עצמו מאדים.

"תירגע" לחש צ'ארלס. איכשהו, וויל מצא בעצמו כוחות והצליח לנשק בחזרה. הוא הרגיש צמרמורת לאורך עמוד השדרה שלו.

"תודה" אמר צ'ארלס, "נראה שדווקא די נהנית"

וויל הסמיק לחלוטין והליט את פניו בידיו.

"זה בסדר. אני לא אספר לאף אחד" לחש צ'ארלס.

"זה לא אומר כלו-" אמר וויל אבל בן הפייסטוס נעלם.

וויל ניסה להתנשק עם בנות אבל הוא עדיין לא מצא את ההרגשה המדהימה ומלהיבה שכולם דיברו עליה. הוא החליט להשאיר את עניין הדייטים בצד לבינתיים. מלחמה עמדה בפתח, לא היה זמן לדברים מטופשים כאלה. אבל הוא מודע טוב מאוד לקראשים שהיו לו על בנים, זה שהוא בחר להתעלם מזה,זו הייתה בעיה אחרת.

~~סוף פלאשבק~~

וויל היה בטוח שהוא סטרייט לגמרי (כן,ברור, וויל מה זה רק אתה) עד שהוא פגש את ניקו די אנג'לו, הוא היה פחות או יותר ההפך ממנו אבל לוויל הייתה חולשה לילדים רעים ועם כל השיער השחור הזה והמסתוריות והעור החיוור ועם האטיטיוד שלו, וויל התאהב בו,לעזאזל, הוא התאהב בו חזק, סוף סוף, וויל הבין מיהו ומה הוא, והנטייה המינית שלו לא הטרידה אותו יותר, העובדה שהוא לא הצליח לקרוא את הרגשות של ניקו תיסכלה אותו לחלוטין.

הוא היה בטוח שלניקו יש את הנשמה הכי שברירית שאי פעם פגש, וכמו בובת חרסינה, הוא עטף אותו בעדינות.

נכון שהוא הכריח אותו להיות במרפאה בניגוד לרצונו אבל למען השם, ניקו היה צריך את זה והיה גם בונוס,וויל יכל להתקרב אל ניקו יותר.

ובאמת, התוכנית הגאונית של וויל עבדה, הוא הפך להיות בין החברים היחידים הקרובים של ניקו ואת רוב זמנו חילק בין המרפאה לבין בנו של האדס, למורת רוחם של חניכי ביתן אפולו, שטענו שוויל מבלה יותר זמן בביתן האדס מאשר בביתן אפולו ושצריך להפוך אותו לאחראי ביתן האדס. את תגובתו של ניקו לא נפרסם כאן מכיוון שילדים מתחת לגיל 14 עלולים לקרוא את זה, עימכם תודה.

היחסים ביניהם היו מוזרים,ג'ייסון גרייס שיפפ אותם כמו מטורף ויש כמה חניכים הטוענים שיש לו חולצה שכתוב עליה בענק "סולאנג'לו".

היה ביניהם מתח מיני מסוים והם היו קרובים מדי בשביל להיות רק ידידים,הם נהגו להקניט זה את זה,להתגרות אחד בשני ולהתווכח בידידותיות ולפלרטט אחד עם השני (לפחות וויל) ומעל הכל, ניקו די אנג'לו היה מודע לקראש העצום שיש לוויל סולאס עליו, ו-וויל סולאס היה מודע גם הוא לקראש העצום שיש לניקו די אנג'לו. אך לרוע המזל, שניהם התנהגו כמו אידיוטים וחיכו שהשני יפעל, אך אל דאגה משפפי סולאנג'לו ופרסי,לג'ייסון יש תוכנית! (מוהעהעהע)

זה פיקצ'ר בעל שלושה חלקים אז אני מאוד אשמח אם תגיבו,תירשמו ותדרגו! לאב יו אנשימיםםם

		הפרק הבא