ריק ומורטי בהוגוורטס

אווו ווייי!

איזה מתח היה בסוף הפרק הקודם, נכון? אז עכשיו יוצא עוד פרק! בואו נקרא אותו ביחד! ככה יהיה לנו מה לעשות עד שתצא העונה הבאה של ריק ומורטי.

אני בטוח שהמחבר שמח לקרוא את התגובות שלכם, אבל יש לכם פה רק אותי, מיסטר פופיבאטהול. אבל לא נורא, גם אני ממש הסתקרנתי מהפרק ההוא. אז בואו נקרא את הפרק הבא!

אני יודע שמה שיקרה בפרק הזה הוא לא הכי קאנוני, אבל היי, זאת כל המטרה של הפאנפיקים, לא?

"הארי, חוזרים להוגוורטס."

הארי הזדקף בבהלה במיטתו ודפק את ראשו בתקרה הנמוכה של החדר של רון. "מה?! מי?! אקספליארמוס!" הוא צעק בבהלה, אבל הרמיוני שהעירה אותו צחקה.

"הארי, אנחנו חייבים לחזור להוגוורטס, ברצינות," הרמיוני המשיכה ונהייתה רצינית.

"מה, אוכלי המוות חזרו?" הארי שאל. רון ששכב במיטה לצידו עדיין ישן.

"לא הארי, אבל למדנו רק שש שנים. חסרה לנו השנה השביעית, שזו שנה מאוד חשובה אם אנחנו רוצים למצוא עבודה טובה בהמשך!"

"עבודה טובה? הרמיוני, את חושבת שיש מישהו שלא ירצה לשכור אותנו לאיזושהי עבודה?" שאל הארי.

"אתה חושב שיקבלו אותך בלי כשיפומטרי?" הרמיוני החזירה, "איך תהיה הילאי?"

"מה זאת אומרת איך? אני הארי פאקינג פוטר!" התלהב הארי, "הבסנו את וולדמורט לפני שלושה חודשים, כאילו? וזה גם לא שיש עכשיו כוחות אפלים, נכון? הבסנו את כולם!"

הרמיוני לקחה נשימה עמוקה. "הארי, אם אתה חושב שאין עוד כוחות אפלים, אם אתה חושב שוולדמורט היה הראשון שחשב על הרעיון של טוהר הדם, אז אתה טועה."

"מה? על מה את מדברת?" הארי ענה, "כאילו, טוב, נכון, היה גם את גרינדלוולד, אבל-"

"-ומה עם משפחות אצולה כמו מאלפוי? או בלק? עץ המשפחה של בלק הוא עתיק יומין, אלה רעיונות מיושנים, כל טוהר הדם. והיו עוד קוסמי אופל רבים בעבר, כמו קסיופה או אמיליה לנה ורה סנור."

"מי? מי?" שאל הארי.

"נו באמת, לא הקשבת בשיעורי תולדות הקסם? או בשיעורי ההתגוננות של קווירל?" שאלה הרמיוני.

"את מתכוונת לק-ק-ק-קווירל שהיה לו את וולדמורט בעורף? את באמת מאמנה למה שהוא אמר? אני רק זוכר שהשיעורים שלו היו מסריחים משום!" ענה הארי.

"אבל הוא בכל זאת לימד משהו! כל ההיסטוריה של הקוסמים האפלים? טוב, בפועל הוא די הקריא מהחומר של משרד הקסמים, אבל זה גם משהו. וחוץ מזה," הרמיוני דיברה במהירות שיא, "שכחת את מה שלופין לימד אותנו? ואת מה שיש בספרים של לוקהארט? יש יצורי אופל שמסתובבים בינינו תמיד! ובשיעורים של סנייפ, ואפילו אצל קראוץ' ואמברידג', תמיד היה מה ללמוד וזה לא היה קשור לוולדמורט. למעשה, הפעם היחידה שהשיעורים האלה היו קשורים לוולדמורט איכשהו היו בצ"ד!"

"די, חבר'ה, תנו לישון!" רטן רון.

"רון, תעזור לי לשכנע את הארי להצטרף אליי ואליך בשנה הבאה בהוגוורטס!" הרמיוני אמרה לו.

"רגע, גם רון הולך?" הארי שאל.

"מה? אני הולך?" רון שאל בישנוניות, ואז ראה את המבט על עיניה של הרמיוני. "אה- כן! כן! אני הולך! יהיה מוזר ללמוד באותה שנה עם ג'יני, אבל-"

"-אז גם אני בא!" הארי אמר במהירות. רון והרמיוני לא ידעו אם הוא רצה לבוא בגלל רון או בגלל ג'יני, אבל העיקר התוצאה.

המנהלת החדשה של הוגוורטס ישבה במשרדה החדש. הדיוקן הענק של המנהל הקודם, סנייפ, היה תלוי מאחוריה.

"לו אני הייתי המנהל, הייתי כבר מוצא מורה מתאים ללמד התגוננות, וגם מורה ללימוד חקר המוגלגים, מינרווה," הוא אמר בקולו הנכלולי.

"אז שתדע לך שמצאתי מורה מעולה ללימוד חקר המוגלגים," היא ענתה בקולה הקשוח, "קוראים לה אנדרומדה טונקס, היא הייתה נשואה לבן מוגלגים והקריבה את בעלה ובתה לטובת המלחמה. הבית שלהם היה בית ששילב את העולם הקסום והמוגלגי גם יחד, והיא באה הנה ללמד יחד עם התינוק שלה."

"יש לה תינוק?" שאל סנייפ בבלבול.

"טוב, הוא למעשה הנכד שלה, אבל הוריו מתו במלחמה, אז היא מגדלת אותו. הוא כבר בן חצי שנה, אז הוא יוכל לשהות במשפחתון בהוגסמיד. בינתיים היא תוכל ללמד חקר המוגלגים, שהחלטתי להפוך למקצוע חובה בעקבות אירועי השנה שעברה."

"ובהתאם למסורת שהנהגתי בשנה בה הייתי המנהל," ענה סוורוס בנכלוליות.

"טוב, כן, אבל השנה זה יהיה מעין תיקון לשנה שעברה," ענתה מינרווה בקוצר רוח.

"ומה לגבי מורה להתגוננות מפני כוחות האופל?" סנייפ שאל, "ומורה לשינוי צורה?"

"אני אמשיך ללמד שינוי צורה," מינרווה ענתה, "אני גם אלמד וגם אנהל. זה לא חסר תקדים, אתה יודע. אמברידג' עשתה זאת בעבר."

"אמברידג' הייתה זמנית," הזכיר לה סנייפ.

"אמברידג' חשבה שהיא תהיה קבועה," מקגונגל ענתה.

"נו, ניחא. ומה לגבי התגוננות? משרד הקסמים שלח לך כבר את ההמלצה השטוטית שלו למורה למקצוע?"

"אז זהו, שחשבתי לתת להארי פוטר ללמד, בייחוד אחרי מה שעבר, ובמיוחד לאור העובדה שהוא הנהיג ולימד את צ"ד, אבל מאחר והוא שב השנה לספסל הלימודים, כפי שהודיע לי הינשוף ממנו שקיבלתי הבוקר, נדמה שאני בבעיה."

"לי זה לא היה קורה," סנייפ אמר בנכלוליות.

בדיוק באותו רגע נשמעו דפיקות עדינות על הדלת.

"כן?" מקגונגל שאלה בקוצר רוח. אם היא תגלה שזה שוב פילץ' שבא להתלונן על דלת מתפרקת, היא נשבעה שהיא תפטר אותו. לא שיש לה עודף כוח אדם, היא נאנחה.

הדלת נפתחה, ובפתח המשרד עמד איש מבוגר עם שיער כחול מזדקר לכל עבר ועור אפור. הגלימה שהוא לבש הייתה לבנה ומכופתרת משום מה. לצידו עמד נער כבן ארבע עשרה שלבש בגדים מוגלגיים.

"שלום, אני ריק סנצ'ז, ואני רוצה ללמד פה," הוא אמר בקול צרוד ובמבטא אמריקאי, "וזה הנכד שלי, מורטי. מורטי, תגיד שלום לסבתא."

"אה... שלום, ג- ג- גברתי," מורטי גימגם, גם הוא במבטא אמריקאי.

יופי, זה מה שחסר למקגונגל. עוד מגמגם, ועוד מישהו שקורא לה סבתא.

"לעבוד פה? בתור מה? איזה המלצות יש לך?" היא התעצבנה.

"שמעתי ש... שחסר לך מורה," ריק אמר ושיהק תוך כדי.

"זה לא מנומס לשהק בזמן שאתה מדבר איתי, וכדאי שתשיג לך ולנכד שלך בגדי קוסמים הגונים," מקגונגל אמרה, "קשה לי להאמין שאתם מוגלגים, כי בכל זאת הגעתם עד הנה, אבל בכל זאת, משהו פה לא מסתדר לי."

"אני משהק כי... כי... כי חטפתי קסם אפל פעם," הוא ענה.

"באמת?" מקגונגל נשמעה מתנצלת, "איזה?"

"אממ... מולאן סצו'אן," ריק ענה, "זה קסם סיני."

"טוב, אני מודה שמעולם לא הבנתי בקסמים אסייאתיים, האמת שזה נשמע כמו מקצוע לא רע. האם אתה כאן כדי ללמד קסם אסייאתי? לצערי, אצטרך להשיג אישור של משרד הקסמים לגבי זה."

"לא, לא, לא, לא!" ריק התעצבן, אז הוא שלף את הבקבוקון שלו ולגם קצת כדי להירגע. מקגונגל התרשמה, הוא שותה מבקבוקון אישי בדיוק כמו עין הזעם.

"אני רוצה ללמד אותך להתגונן מכל הקוסמים הטמבלים האלה שקוראים לעצמם אפלים ומנסים לעשות לכם ט... ט... טרור," ריק אמר לבסוף.

"התגוננות מפני כוחות האופל..." מקגונגל אמרה בעיניים נוצצות. היחס שלו לקוסמים האפלים היה משהו שהיא לא ראתה מימיה. "נהדר, התקבלת!" היא אמרה ולחצה את ידו.

"כן, הגעתי כל הדרך מארצות הב.... ארצות הבר... ארצ.... אמריקה בשביל זה," ריק ענה, "ועכשיו את חייבת למצוא לנכד שלי בת זוג."

"אה, אתה רוצה להחזיר את נשף חג המולד?" מקגונגל שאלה, "תשמע, זו מסורת עתיקה שהאירוע הזה קורה רק בשנים בהן יש טורניר משולש-"

"אז נעשה טורניר משולש, טורניר מרובע, טורנייר מזורגג, העיקר שלמורטי תהיה בת זוג," הוא אמר.

"אה, ריק, אולי עדיף ש- ש- שלא-" מורטי ענה.

"ותשבצי אותו בגריפינדור כי זה הבית של החבר'ה הטובים, את יודעת, למרות שאם תשאלי אותי, עדיך להיות סלית'רין עם השאפתנות שלהם או רייבנקלו עם הצימאון לידע או הפלפאף כי הם מגדלים חומר טוב, לא כמו גריפינדור שזה הבית של האנשים הכי מטומטמים וטיפשים שראיתי," ריק אמר, "והוא גם לא אמיץ במיוחד, המורטי הזה. יודעת מה? אין שום בית שמתאים לו. אפילו הבית האמיתי שלו בC137 לא מתאים לו אבל הייתי מחזיר אותו לשם אם לא הייתי מאבד את הרובה פורטלים שלי בדרך לפה, כי עברנו דרך לא מעט מימדים בשביל למצוא אותך, וממש בא לו גריפינדור משום מה, אז שילך לבית של המטומטמים, אני סבבה עם זה, באמת, מינרווה."

"אה... אוקיי," מקגונגל ענתה בהיסוס. היא לא באמת הבינה את רוב מה שאמר. האם זו העגה של עולם הקוסמים האמריקאי? כלומר, היא ידעה שהם אומרים נומאג'ים במקום מוגלגים, אבל זה היה שונה.

"באיזה בית הוא למד באילברמורני?" היא שאלה, "זה יקל על המיון שלו פה."

"למה שפשוט לא תשימי לו את זה על הראש?" שאל ריק, חטף את מצנפת המיון העתיקה והניח אותה על הראש של מורטי שצרח בבהלה.

"אוקיי, בואו נראה," קול קטן אמר בראשו של מורטי, "אתה לא צמא לידע, לא שאפתן, לא אמיץ. הפלפאף היה נראה לי כמו משהו טוב בשבילך, אבל אתה בכלל לא קוסם, ולכן אני לא יכולה למיין אותך."

"גריפינדור," ריק לחש למצנפת, "שימי גריפינדור."

"טוב, מכיוון שאתה לא באמת קוסם, אתה הרי לא באמת הולך ללמוד פה, נכון?" שאלה המצנפת את מורטי.

"אההה.... מה?" מורטי שאל.

"טוב, אני פשוט אקשיב לזקן המטריד הזה ואצעק גריפינדור, אבל זה בין כה וכה חסר השפעה. אהמ אהמ, גריפינדור!"

"טוב, סיכמנו," ריק אמר והסיר את המצנפת.

"וואו, היא הרבה יותר קולנית בחדר הקטן הזה מאשר באולם הגדול," מקגונגל אמרה לעצמה.

"זה כי השמיעה שלך גרועה, מינרווה," ריק ענה.

"היא אמרה לי שאני לא אלמד פה כי-" החל מורטי לומר, אבל ריק קטע אותו. "אתה רוצה ללמוד פה, נכון? אז יופי, אתה פה. אתה בגריפינדור. תגיד תודה ותשתוק."

"אם אפשר לשאול בן כמה הוא, כדי לדעת באיזו שנה הוא אמור ללמוד?" אמרה מקגונגל.

"הוא בן 14, הוא תמיד בן 14," ריק ענה.

"טוב, הוא ילמד בשנה הרביעית בגריפינדור, ואתה... ובכן, אתה תלמד התגוננות מפני כוחות האופל," היא אמרה, "אגב, אתה מודע לקללה שיש על המקצוע?"

"מה, שכל מורה שורד בתבפקיד רק שנה? ברור שאני יודע! לכן תוך שנה אני עף מפה, לא רוצה שמישהו יהרוג אותי או משהו," ריק ענה, "וגם תוך שנה אני אלמד מספיר על העולם המוזר שלכם."

"רגע, מה?!" מינרווה נבהלה.

"לא חשוב, מאוחר מדי, קיבלת אותי לעבודה! וואבה לאבה דאב דאב! בוא, מורטי, הולכים," ריק אמר, "רק שאלה קטנה, בן כמה הארי פוטר?"

"18..." מקגונגל ענתה, "אתה ממש לא מעודכן, אה? לא שמעת שהוא הביס את וולדמורט בקיץ האחרון?"

"בהתחשב בזה שאתמול פגשנו את סיריוס בלק, שום דבר לא ידוע," אמר ריק, והוא ומורטי יצאו מהמשרד. היא עוד שמעה את ריק אומר למורטי מבעד לדלת, "יופי, אני אסדר לך את אמה ווטסון, אל תדאג. היא תימשך אליך כבר במכתבים מהוגוורטס שהיא תקבל."

מקגונגל נבהלה. הם פגשו אתמול את סיריוס בלק? מה לכל הרוחות?

"יופי של מורה, מינרווה," מלמל סנייפ בנכלוליות.

"אוי, סילנציו!" נאנחה מינרווהה הושתיקה את סנייפ בשרביטה.

"טוב, זה מוזר," הרמיוני אמרה בעודה מעלעלת במכתבי השנה החדשה להוגוורטז שהם קיבלו.

"מה?" שאל רון.

"ברשימת הספרים, במקום ספר להתגוננות מפני כוחות האופל, כתוב: 'לא צריך שום ספר, הכל יש לי במוח המבריק והגאוני שלי, טיפשים כמוכם צריכים פשוט לבוא ולסכם ולהקשיב כדי להצליח במבחן, במיוחד את, גריינג'ר'. גם לכם זה כתוב?" היא שאלה.

"כן," ענה הארי ברצינות תהומית, "וגם אצלי כתוב בסוף ג'יינג'ר."

"גם לי," אמר רון.

"גם לי," אמר ג'יני.

"באמת שאלתי את עצמי מי ילמד התגוננות השנה," אמר הארי.

"טוב, אני מניחה שעוד שבוע נגלה, לא?" הרמיוני אמרה בייאוש, "דווקא חשבתי שכולם יסתערו על המקצוע הזה, אבל כנראה שלא חסרים הזויים..."

הפרק הקודם		הפרק הבא