מכתב לג'יני

לאור הביקוש הגבוה מאוד להמשך הפאנפיק, החלטתי לפרסם את הפרק הבא!

כל הזכויות של הפרק הזה שמורות אך ורק לי. שגילי בר־אילן וג'וחננה יקפצו לי D:

15 בפברואר, יום הזיכרון לרוסים שביצעו את חובתם מחוץ לגבולות המולדת.

ג'יני וויזלי ישבה על מיטתה במעונות הבנות.

כל אתמול היא רק קיוותה שהארי ישלח לה מכתב שיביע בו את אהבתו אליה. 

והנה הגיע היום הבא, וכל מה שהיא קיבלה זה מכתב ממעריץ סודי מטופש. מי זה בכלל???

ככה או ככה, היא לא הולכת לענות לו. לפחות לא ברצינות. 

כל מה שהיא רצתה זה שהארי יאהב אותה. והוא לא...

היא חשבה לרגע אם לשבת בפינה ולבכות, אבל לא רצתה להסתבך בזכויות יוצרים עם "צ'ו לבדה".

ובכל מקרה, היה לה רעיון הרבה יותר טוב. היא תענה למעריץ הסודי הזה, ותבהיר לו את עמדתה.

אז מה אם יום האהבה כבר חלף, מבחינתה יום הזיכרון לרוסים שביצעו את חובתם מחוץ לגבולות המולדת הוא אירוע לא פחות ראוי לציון.

ג'יני שלפה עט נוצה מכיס גלימתה וטבלה אותו בדיו. 

למעריץ היקר, היא פתחה. לא, זה הרבה יותר מדי קלישאתי. היא מחקה את הכתוב בהינף שרביט והירהרה ברוב הרהור.

אם היא רוצה שהמעריץ הזה יפסיק להטריד אותה, היא חייבת להפגין כוחנות.

מעריץ!!!!1 היא ניסתה שוב. אוי לא, אין סיכוי שהוא אפילו יטרח לקרוא את השאר. להפגין כוחנות זה דבר אחד, אבל היא לא הולכת לשלוח לו צרחן.

לא, צריך משהו יותר מתון.

מעריץ סודי, שלום רב, היא כתבה. כן, זה מושלם. רשמי מספיק כדי להרתיע אותו, ומצד שני לא מבהיל ברמה שתגרום לו לחטוף התקף לב.

היא עטפה את קצה העט בשכבה נוספת של דיו והמשיכה במלאכה:

הייתי יותר מנרגשת להיענות לאהבתך, אך חוששני שנבצר ממני לעשות זאת.

אתה מבין, מסתובבות הרבה שמועות שיש לך פרצוף ממש מבחיל ומלא חצ'קונים, ושניחנת במשקל עודף.

צר לי לאכזב אותך, אך לבת וויזלי יש סטנדרטים גבוהים מאוד לבנים שהיא יוצאת איתם, וכדי שלא אנושל מהירושה של קרוביי, איאלץ לדחות אותך.

אין לי מילים לתאר כמה ליבי נכבד מההחלטה הזאת, אך אני יודעת שזה יהיה עדיף לשנינו בטווח הארוך.

כל טוב ויום הזיכרון לרוסים שביצעו את חובתם מחוץ לגבולות המולדת שמח,

ג'ינברה מולי וויזלי.

ג'יני בחנה את התוצר המוגמר בהשתאות. זה ללא ספק הדבר הכי יפה שהיא אי פעם כתבה. היא גילגלה את הקלף בסיפוק, קשרה אותו בחוט שני והחלה לעשות את דרכה אל הינשופייה.

היא בדיוק החלה לקשור את החוט לרגליו של ארול כשנזכרה לפתע –

"רגע, איך אני אמורה לשלוח את המכתב הזה? אני אפילו לא יודעת מי הביא לי אותו."

"אני אמור לדעת? אני אפילו לא יודע לקרוא," נהם ארול, מנער את נוצותיו ברוגז.

"אז למה בכלל ביקשו להמשיך את הפאנפיק הזה? זה לא הגיוני בשום צורה," אמרה ג'יני בבלבול.

ארול משך בכתפיו מטאפורית.

"אנערף. אנשים הם הזויים".

ברצינות אבל. מה הפואנטה שלכם.

הפרק הקודם