הכוח של הג'לי האדום-כתום

בדיקה

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

"חברת המזון הגדולה 'אוכל-חם' גילתה לפני ימים ספורים תגלית מדהימה. האם אתם זוכרים את ספרי הארי פוטר? הם נכתבו בשביל למנוע מכולם להאמין שעולם הקסמים באמת קיים. החברה לא רק גילתה שקסמים קיימים - היא גם ייצרה, הודות למדענים הנפלאים שעובדים אצלה, מאכל מיוחד אשר נותן לך יכולת קסמים! זו היא ללא ספק תגלית המאה. מניות החברה עלו בכ-200 אחוזים מאז, והן רק ממשיכות לעלות. היא פתחה חנויות מיוחדות בהן היא מוכרת שרביטים, שיקויים, והכי חשוב - הג'לי האדום-כתום. ומה הוא "הג'לי האדום-כתום"? הוא - כן, הוא - המאכל המיוחד שנותן לכם כוחות קסם! כרגע זהו רק פיתרון זמני - הוא פועל אך ורק לכשבוע, שאחריו כוחות הקסם שלכם יתפוגגו. אך החברה מבטיחה שתצליח למצוא פיתרון לבעיה זו תוך פחות מכמה חודשים. ובינתיים - אתם יכולים לקנות את ספרי הכישופים שהיא מוכרת. הקוסמים אינם מכחישים זאת - אך הם מאיימים שאם לא נפסיק בייצור "הג'לי האדום-כתום", תהיה מלחמה גדולה שכמוה לא נראתה." קראה הכתבת מהטלוויזיה.

"אמא, את חושבת שזה אמיתי?" שאל הילד הקטן בן האחת-עשרה שצפה בטלוויזיה. "אם כן, אפשר ללכת לקנות לי את הג'לי האדום-כתום? הוא נראה מדהים. אם זה באמת עובד, החיים שלנו יכולים להיות הרבה יותר קלים! הטלוויזיה לא משקרת, נכון?"

"תקשיב, חמודי," היא קראה, "הטלוויזיה משקרת בנוגע להרבה דברים. בכלל, אסור להאמין לשום דבר שהם אומרים. אולי היום בכלל האחד באפריל או משהו. דברים כאלה לא באמת קורים - קסמים לא באמת קיימים. אני מוכנה להבטיח לך שגם אם תבזבז את הכסף שלך על "הג'לי האדום-כתום" לא יהיו לך שום כוחות קסם, זה בטח סתם ניסיון של החברה למכור לנו מוצרים מגעילים. זה בטח אפילו לא טעים."

"אבל אמא, מה אם זה באמת נכון? שמעת מה הם אמרו - אפילו הקוסמים לא מכחישים!" הוא קרא.

"תקשיב, מותק, אין לי זמן לכאבי ראש. אתה יכול ללכת לחנות ולקנות לך איזה ג'לי שבא לך, פשוט תן לי להכין ארוחת ערב בשקט. טוב? הנה, קח קצת כסף." היא הוציאה שטר של כמה לירות מהארנק שלה ומסרה אותו לבנה, ניקולא. הוא יצא בריצה מהבית והלך אל החנות הקרובה. אתם בטח חושבים - איזו אמא לא אחרית היא היתה, שכך היא נותנת לבן הקטן שלה ללכת לבדו ברחוב. אבל הוא היה ילד חכם ביותר, יחסית לגילו, והיא סמכה עליו שיוכל לשמור על עצמו. זה נכון שזה עדיין לא אחראי, אך זה מה שהיא עשתה.

הילד רץ עד החנות הקרובה. הוא לא עצר כדי לקטוף פרח, הוא לא עצר כדי להרים את הכובע שנפל לו מהראש בזמן שרץ לו עד החנות הקרובה ביותר, שהיתה במרחק של פחות מחצי מיל מביתו. "הג'לי האדום-כתום" חייב להיות בכל החנויות. זה שינוי ענקי בכל העולם, לכן הוא היה בטוח שיהיה אותו בכל מקום. כשהגיע לחנות, גילה תור של מעל עשרים מטרים עד לשם. הוא היה מנומס, ולכן עמד בסוף התור וחיכה עד לתורו. החנות מיהרה לתת לכולם את "הג'לי האדום-כתום", ועד שהגיע תורו של ניקולא כבר נגמר כל המלאי. "אני רוצה מהג'לי האדום-כתום," קרא ניקולא.

"נגמר, ילד," אמר המוכר. "מצטער. היה תור ענקי, ואז פתאום בא מישהו וקנה הכל. אין לי אפילו אחד בשבילי!"

"אבל... חיכיתי המון זמן בשביל זה! אתה בטוח שאין שום דבר? בטוח בטוח?" קרא ניקולא. הוא באמת חיכה המון זמן, ורצה כל-כך לקבל מהג'לי האדום-כתום. הוא הלך בשבילו כחצי מיל, וממש לא היה לו חשק לחזור בידיים ריקות לביתו.

"טוב, האמת היא שיש את ה... מוצר החדש... אבל אסור לי למכור אותו, עלולים לתבוע אותי. באמת," הוסיף המוכר כשראה את המבט על פניו של ניקולא.

"איזה מוצר חדש? בבקשה, הלכתי מעל שלושה מיל כדי להגיע לפה, אתה יכול בבקשה להגיד לי לפחות מה זה?" הוא ידע שהוא לא הלך שלושה מיל, אבל הוא חשב שזה ישמע יותר מכובר להגיד את זה. הוא הסתכל על המוכר במבט עצוב עד שהמוכר כבר לא יכל לעמוד בו.

"המוצר החדש אמור לתת לך כוחות קסם לכל החיים," אמר המוכר. "הם עוד לא מוכרים אותו, כי הם רוצים קודם למכור את כל אלו שעובדים רק לשבוע. אני לא יכול לספר יותר מזה. ובהחלט לא יכול למכור לך," הוא הוסיף.

"רגע!" קרא ניקולא. "אמרת שאסור לך למכור לי את זה - אולי פשוט תיתן לי אותו במתנה? כטובה בשבילי? ב...בבקשה?" התחנן ניקולא. "אני חייב לקבל את זה. אם לא יהיה לי, כל החברים שלי בבית-הספר יצחקו עלי. אני לא יודע מה לעשות!" הוא פרץ בבכי. הוא, כמובן, לא סיפר למוכר שהוא בעצם לומד בחינוך ביתי, ואין לו ממש חברים, כי הוא לא חשב שזה רלוונטי כל-כך.

"בסדר, בסדר, אתה צודק. אבל אם תגיד למישהו שאני נתתי לך את זה - אני אכחיש את זה לגמרי, ואתה עוד תראה מה זה," הוא מסר לילד קופסה חדשה של ג'לי אדום-כתום, והילד החביא אותה מתחת לחולצה שלו. הוא חשב על תוכנית. הוא ידע שמשהו לא בסדר: אף אחד לא יבוא ויקנה את כל החבילות של הג'לי האדום-כתום סתם. הוא יכול פשוט ללכת לחנות גדולה ולקנות הרבה, או ישירות למפעל ולקבל מבצע. הוא חשב שהקוסמים עשו זאת, ושהם מנסים איכשהו לחבל בייצור של הג'לי האדום-כתום. והוא צדק, הקוסמים בינתיים ניסו להרוס את כל הג'לי שרק מצאו. אבל לניקולא היה משהו שלאף אחד אחר לא היה - הג'לי שיהפוך אותו לקוסם, לנצח. התוכנית שלו היתה כזו: הוא יגיד שהוא קוסם, וילך ללמוד בהוגוורטס. עכשיו, כשהוא יודע שהספרים נכונים, הוא יודע הכל על העולם של הארי פוטר. אף אחד לא ידע שהוא לא באמת קוסם. 

הוא חזר לביתו, והחביא את הג'לי האדום-כתום בחדרו. "נגמר להם המלאי," הוא אמר לאמו. הוא לא רצה לספר אפילו לה שהוא קיבל את הג'לי האדום-כתום החדש משתי סיבות: הראשונה היא, שאמו לא ידעה לשמור סוד. היא היתה מספרת את זה לחברותיה, וכל העולם היה יודע את הסוד שלו. הסיבה השנייה היא שהוא הבטיח למוכר שלא יאמר לאף אחד על הג'לי החדש, וזה כולל את אמו.

"רואה? אמרתי לך שזה סתם המצאה. אין באמת דברים כאלה," היא אמרה, בזמן ששטפה את הכלים.

"כן, את כנראה צדקת," הוא אמר. הוא הלך לכיוון המטבח, לאחר שהחביא את הג'לי האדום-כתום בחדרו. "מה יש לאכול?" הוא שאל את אמו. הוא הריח ריח של תפוחי אדמה, אולי תפוחי אדמה אפויים. למרות שבדרך-כלל המאכל האהוב עליו היה תפוחי אדמה אפויים, הפעם הוא לא ממש השתוקק לאכול אותם. הוא רצה יותר לאכול משהו... בצבע... אדום, וכתום. הוא כבר כל-כך רצה להיות קוסם, ששכח מהאוכל.

"יש תפוחי אדמה אפויים וסלט," קראה אמו. "אתה אוהב תפוחי אדמה, למה אתה לא נראה שמח?"

"אני שמח! פשוט אכלתי בדרך כבר..." הוא שיקר. לא היו לו הרבה בעיות לשקר. כשהבטיח משהו, הוא היה עושה אותו. אבל אם לא, הוא פשוט לא היה. חוץ מכשרצה, כמובן.

"אויש..." לחשה האמא. "טוב, אז אתה יכול ללכת לשחק במחשב או לראות טלוויזיה, אם אתה רוצה," היא קראה. "אם אתה רעב, יש אוכל במקרר. אני בינתיים אלך לפגוש את החברות שלי. בסדר, ניקו?"

"בסדר, בסדר." הוא אמר. האמת היתה שהוא השתוקק כבר שהיא תלך, שיוכל לטעום את הג'לי האדום-כתום. היא יצאה, והוא הלך במהירות לחדרו.

עוד לא סיפרתי לכם מדוע הוא כל-כך רצה את הג'לי הזה. אז זה הוא הסיפור: ניקולא אף-פעם לא פגש את אביו. אמו אף פעם לא דיברה עליו. כששאל אותה שאלה עליו, היא אף-פעם לא ענתה. היא פשוט התעלמה ממנו. הוא לא ידע אפילו איך קוראים לו. הוא כל-כך רצה לדעת כל פרט קטן עליו, וניסה כל דרך אפשרית לגלות, אבל לא מצא שום דבר. הוא ידע שאם תהיה לו יכולת לבצע קסמים, הוא יוכל לגלות הרבה יותר פרטים ממה שהוא יודע על אביו. כלומר, לגלות הרבה פרטים על אביו - הוא לא ידע עליו שום דבר. בכלל. כלום.

ניקולא לקח את הקופסה של "הג'לי האדום-כתום". עד אז, הוא לא בחן אותה מקרוב. הקופסה נראתה כמו קופסת שוקולד למריחה - חציה צבוע באדום, חציה האחר בכתום. על המכסה היה כתוב: "הג'לי האדום-כתום - כוחות קסם תוך שנייה, של חברת אוכל-חם!" הוא פתח את הקופסה והתחיל לאכול. חצי מהג'לי היה אדום כדם, והחצי האחר כתום כתפוז. עם כל כפית שנכנסה לו לפה, הוא הרגיש חזק יותר. הוא הרגיש שהוא מקבל כוח. כשגמר הכל, הוא קרא: "הוקוס פוקוס, תהפוך את הנעליים שלי לינשוף!" כלום לא קרה, כמובן. ואז הוא נזכר בספרי הארי פוטר. לא היה לו שרביט. הוא ידע שהחברה התחילה למכור שרביטים בחנויות, אבל אם יקנה כזה, ידעו כולם שהוא לא קוסם אמיתי. הוא צריך ללכת לסמטת דיאגון.

אמו לא תחזור בשעות הקרובות. כשהיתה אצל חברות שלה, היא היתה נשארת שם למספר שעות ומשאירה אותו לבד בבית. הכסף שהיה לו הספיק לכרטיס נסיעה באוטובוס לסמטת דיאגון. האוטובוס, כמובן, לא תגיע עד לשם, והוא יצטרך ללכת עוד קצת, אבל הוא אהב ללכת ברגל. הוא הכיר את המפה של כל לונדון בעל-פה. את המיקום של סמטת דיאגון הוא הכיר בגלל שכתבו אותו בספרים, והוא, כמובן, קרא אותם המון פעמים.

הוא לבש את המעיל שלו, לקח כובע אחר - משום שהכובע שלו נפל לו בזמן הריצה - יצא מהבית והתחיל ללכת לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה. הוא מיהר גם הפעם, משום שהאוטובוס האחרונה היתה אמורה לצאת רק בעוד עשר דקות. הוא איחר. האוטובוס החלה לזוז, אבל הוא צעק לנהג לחכות. למזלו, הנהג הבחין ועצר בפתאומיות. ניקולא עלה על הרכבת ושילם לנהג. הוא התיישב על אחד מהכיסאות, וחיכה עד שהגיעו למקום שליד הפאב המפורסם בקרב הקוסמים, "הקלחת הרותחת". הוא רצה לעבור ולהגיע לסמטת דיאגון, כמו בספרים, אך לא היה לו שרביט. הוא היה עצוב. הוא ישב שם ובכה, עד שפתאום הגיע קוסם ומיהר להגיע לסמטה. הוא עבר את ניקולא, בלי לשים לב, אך ניקולא התגנב והצליח להגיע לסמטת דיאגון. אומנם לא היו לא חרמשים, אוניות וגוזים, אך הוא כיווה שהמוכרים יהיו נחמדים ויתנו לו כמה דברים, אולי אפילו משומשים, בחינם. הוא היה צריך שרביט, יותר מכל.

כאשר הסתכל לעבר החנויות... הוא כמעט בכה למראה עיניו.

הו זה היה ארוך. אשמח אם תגיבו את דעתכם. תודה על הקריאה (: