יש בי אהבה

טוב, אני אזהיר שוב - מכיל ספויילרים לספר "נאמנים"

הרעיון עלה לי והייתי חייבת לכתוב עליו.

אני בטוחה שכל אחד מאיתנו חווה את הטרגדיה בסוף הספר, אז - לכל מי שכמוני ושלא מוכן להשלים עם זה,

מקווה שיאשרו ותהנו...

=========================

טוביאס 'פור' איטון ממצמץ בעיניו ומתחיל לשפשף אותם בניסיון לקום. הוא נאנח וקם בהתמתחות גדולה מדי מהמיטה.

השעה לפי הערכתו בערך שבע בבוקר, השמש כבר זרחה – אך הוא מרגיש שדבר מה לא בסדר.

הוא פונה אל מיטתה של טריס, לשאול אותה אם היא מרגישה משהו דומה, להסית תלתל בלונדיני מפניה ולנשק את שפתיה ברכות. אך אז הוא נזכר. אחוז עצב דיכאוני הוא נזכר באירועי הימים האחרונים.

כאשר הוא חוזר לעיר, שהוא מרגיש שמשהו לא בסדר. כאשר הוא מבחין בפניה של קארה, שאומרת לא שטריס לא שרדה.

שהיא הלכה במקום אחיה, עברה את סם המוות אך מתה מכדור. כאשר הוא קולט שזו האמת, הוא כבר בטשטוש חושים מוחלט, והולך בצעדים איטיים לחדרו, מקווה שזו סתם מתיחה.

אבל זו לא.

במקום את טריס הוא רואה על המיטה עשרות צרורי פרחים, שרובם ממנו או מקריסטינה, אך חלק לא קטן מהם הם מאנשים שטוביאס לא שמע עליהם מעולם, והוא הניח שגם טריס.

כמה דמעות קטנות הצליחו להשתחל אל לחיו, והוא מחה אותם במהירות.

טריס היתה רוצה שיתרכז במציאות ובהווה.

הוא המשיך להתארגן, הציע את מיטתו, החליף בגדים ועמד לצאת החוצה, אך הרגיש שפתק צהבהב קטן נדחף מתחת לחריץ הדלת.

הוא החליט שלא לפתוח אותה, והרים את הפתק במהירות מן הרצפה.

פור היקר,

אני לא אחשוף את שמי,

אבל בבקשה תעזור לי.

תשמור על סודיות מוחלטת ועל תספר לאף אחד.

פגוש אותי במפקדה לשעבר של אומץ לב, ליד ה'בור', בשעה שתיים בלילה ביום חמישי. בבקשה תסמוך עלי שזה חשוב.

-מ. (מעריצתך האלמונית)

הדבר הראשון שעשה פור למראה המכתב, הוא גיחוך קל, שהלך והתגבר.

המחשבה הראשונה שעלתה בראשו היתה 'וואו איזו מפגרת'. לו, יש מעריצה אלמונית? מי זו המ' הזו ומה היא חושבת לעצמה.

אין לה סיכוי. מצד שני, לטוביאס היה צד סקרן למדי, שלא הניח למכתב הזה.

אז הוא חיכה ליום חמישי. לפעמים צריך להחליט הכל ברגע האחרון.

-------------

ביאטריס 'טריס' פריור בקושי התרגלה לעובדה שהיא מתה. ואז היא קלטה – שהיא חיה כרוח. היא יכולה להיכנס לכל גוף שתרצה, ולדבר דרכו עם חבריה.

המעשה היה לא מוסרי בעליל, לכן טריס החליטה לבחור מישהו מת. כמה ימים היא שוטטה ברחובות, נואשת – עד שהיא מצאה את מה שהיא חיפשה.

על הרצפה היתה מוטלת נערה, שבגלל החושך בקושי יכלו להבחין בה. היא נראתה נאה למדי, אך מאוד מפוחדת.

טריס התקרבה אל הגופה באיטיות, סוקרת אותה מכל הכיוונים, עד שקלטה משהו.

זאת מירה, בת זוגו לשעבר של אדוארד. היא התחילה עם טריס את הטירונות, אך פרשה עם אדוארד כאשר הוא נדקר בסכין חמאה.

ממה שטריס ידעה, כעבור כמה ימים הם נפרדו, ולא שמעו ממנה עוד.

טריס חייכה. היא מצאה את זה.

----------------

כאשר טריס כתבה את הפתק לפור, היא חשבה שאסור שהוא יבין שזו היא, אז היא מחקה את המילים "טוביאס היקר" שהיו כתובות בראש הפתק הצהבהב, וכתבה במקומן – "פור היקר".

מה שיצא היה בערך כזה:

פור היקר,

אני לא אחשוף את שמי, (היא לא בדיוק היתה סגורה על השם שלה...)

אבל בבקשה תעזור לי. (הממ, טוביאס סקרן. חוץ מזה – נוקשה תמיד נשאר נוקשה)

תשמור על סודיות מוחלטת ועל תספר לאף אחד. (זה הזכיר לה את ההיא המעצבנת שתמרנה אותו למוות של אוריה. ניטה.)

פגוש אותי במפקדה לשעבר של אומץ לב, ליד ה'בור', בשעה שתיים בלילה ביום חמישי. בבקשה תסמוך עלי שזה חשוב. (מיקום הגיוני לחלוטין)

-מ. (מעריצתך האלמונית) (אולי היא תקרא לעצמה מירה, כמו הנערה שהיא בחרה לעצמה? בכללי, הפתקון היא פתק אהבה מטופש, אך קצר ומתומצת.)

היא הסתכלה שוב על הפתק המאולתר לפני שהשחילה אותו מתחת לדלת חדרו של טוביאס. בעצם- גם חדרה שלה עצמה.

הדבר הראשון שעלה בה היה גיחוך קל, שלאט לאט התעצם. הדבר הראשון שעלה במוחה היה 'וואו, הצלחתי. המ' הזו נשמעת ממש מפגרת, וזה טוב'.

===============