השנה האחרונה בהוגוורטס

שלום לכולםם!!!

זאת אני בעוד פאנפיק!!

והפעם, על השיפ המושלם ביותר בעולם........

לילי+ג'יימס!!!!!!!!

מקווה שתהנו!!!

לילי אוונס בת ה-16 ישבה ליד השולחן בחדרה ועשתה תיקונים אחרונים לשיעורי הבית שלה.

זה היה השבוע האחרון של אוגוסט, ולילי ציפתה בקוצר-רוח לחזור לשנתה האחרונה בהוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות.

הקיץ שלה היה די משעמם. היא נפגשה כמה פעמים עם חברותיה הקרובות, מרי מקדונלד ועוד כמה, אבל מי שהיא באמת רצתה שיבוא, לא הגיע.

במהלך כל החופש היא כל כך רצתה שג'יימס פוטר יגיע, אבל הוא לא ביקר אותה אפילו לא פעם אחת, ולילי חשבה שהם התחילו להתקרב בשנה האחרונה...

היא הכניסה את שיעורי הבית שלה לתיקה, ואז נשמעה קריאתה של אמא של לילי: "לילי! יש לך אורח!" אורח? לילי נדלקה. אולי זה... אולי... "ג'יימס?!" לילי פערה את פיה בתדהמה. היא רצה אליו, וחיבקה אותו. "אממ... גם אני שמח לראות אותך, לילי..." ג'יימס הסמיק. "נו, לילי, לא סיפרת לנו שיש לך חבר חדש..." הקניטה אותה פטוניה. "ללילי יש חבר?" נבהל אבא של לילי. "לא, אבא. תירגעי, פטוניה. ג'יימס הוא... ידיד מבית הספר." אבא של לילי נרגע ואמר: "אם כך, אז נעים להכיר אותך, אממ..."

"ג'יימס, ג'יימס פוטר." חייך ג'יימס. "נעים להכיר אותך, ג'יימס פוטר." אמר אבא של לילי.

"טוב, אנחנו הולכים..." אמרה לילי ודחפה את ג'יימס אל החדר שלה. "חדר נחמד," אמר ג'יימס כשהם נכנסו אל חדרה של לילי, והתיישבו על המיטה.

"כן, אממ... תודה, ג'יימס..." לילי הייתה קצת נבוכה, ועצרה את הכעס שלה בתוכה.

"אני רואה שיש לך משהו להגיד, לילי. אז פשוט תגידי אותו."

"אתה בטוח?" שאלה לילי. "ב-100 אחוז."

"טוב." לילי נשמה עמוק, נעמדה ואז התחילה לצעוק: "תגיד לי, מה נראה לך שאתה עושה?! אתה הבטחת לי מיליון פעמים במהלך יוני שתבקר לפחות שלוש פעמים, ומתי אתה בא בפעם הראשונה? בסוף אוגוסט! אוגוסט! ואתה אפילו לא מתנצל, לא שולח ינשוף, מודיע לי, משהו! אבל לא, כלום! ונראה לך שאתה תבוא ותגיד פה: חדר נחמד, ואני אסלח? ואני ארגע? אז לא, ג'יימס. זה ממש העליב אותי. אפילו מרי מקדונלד כבר חשבה ששחכת אותי!"

"לילי, אני לעולם לא אשכח אותך." אמר ג'יימס בשקט. "אז למה לא באת?" קולה של לילי נשבר. "את בטוחה שאת רוצה לשמוע?" שאל ג'יימס. "כן, כמובן. יש לי זכות לדעת למה לא ביקרת אותי!" אמרה לילי. "כן את צודקת..." מלמל ג'יימס, והתחיל לספר:

"טוב, אז סבתא שלי חולה עוד ממאי, נכון?" "כן, סיפרת לי." ענתה לילי. "אז מה שקרה זה שבתחילת יולי היא... מתה. לא יודעים אם זה מהמחלה, או שמישהו הטיל עליה אבדה קדברה, זה באמת לא ברור." קולו של ג'יימס קצת נשבר במשפט האחרון. "אתה חושב שאתה-יודע-מי הרג אותה?" לחשה לילי, והתיישבה בחזרה ליד ג'יימס. "לא יודע... היא פעילה די רצינית במסדר-עוף-החול..." מלמל ג'יימס. "אני מבינה למה לא הגעת, ג'יימס. באמת. אני לא כועסת יותר." "זה לא הכל." אמר ג'יימס. "מה שקרה אחר כך... זה.. שאבא שלי היה עצוב מאוד, כמובן... ואז הוא... הוא נכנס לדיכאון עמוק... בתחילת אוגוסט... ממש, לא יצא מהמיטה... לא אכל, לא שתה... ואז, אחרי שבוע... אני מתכוון, לפני שבועיים... הוא התאשפז בקדוש מנגו, כי אמא שלי כבר לא יכלה לטפל בו בעצמה... ואנחנו עדיין לא יודעים מה מצבו..." לילי כיסתה את פיה בידיה בבהלה. "ג'יימס.. אני נוראא מצטערת שצעקתי... לא ידעתי כלום..." והיא חיבקה אותו חיבוק חזק-חזק.

"ברור שלא ידעת, רק ירחוני, זנב-תולע ורך-כף יודעים מזה, בינתיים. אני בטוח שבתחילת השנה כולם יגלו על זה..."

"כן, כמובן, אבל אני מבטיחה: אני לא אגלה לאף אחד." ג'יימס חייך אל לילי חיוך קטן ואמר: "תקשיבי... אני אבין אם לא תסכימי... אבל... אני גר נורא רחוק, וקשה לי להיות בבית בזמן האחרון... אני רק רציתי לשאול..."

"אם תוכל להישאר לישון עד תחילת הלימודים?" "אממ... כן... וכבר קניתי ציוד, יש לי הכל... אז.." ג'יימס הסמיק קצת. "מובן שתוכל!" חייכה לילי, והניחה את ראשה בחיקו של ג'יימס, והוא ההחל ללטף קלות את שיערה.

"ג'יימס, אני... אתה... אני די מחבבת אותך..."לילי הסמיקה, כי ידעה שזה לא נכון. היא הרבה יותר מחיבבה את ג'יימס. ג'יימס הסמיק. "גם אני, לילי... זת'ומרת, מחבב אותך, כן? לא מחבב אותי... אני מתכוון... אני מחבב אותך גם... נו, את הבנת את הנקודה..."

"כן, הבנתי..." צחקה לילי. "לגמרי הבנתי." לפתע היא התרוממה ואמרה: "צריך לסדר לך מיטה, לא? לא אמרת שאתה מגיע, ובטח לא שאתה ישן פה. להוריי לא תהיה התנגדות, אבל אתה פשוט אורח בלתי-צפוי..."

		הפרק הבא