הכפית המעופפת, המפתח והנשכן

*קרדיט לדרקון (חתול הצ'שר) על השם של הפאנפיק - זה מתוך תחרות שבה כל אחד נותן לאחר שם :) וכמובן גם וויתור זכויות לג'יי-קיי-רולינג.

הארי קם. בעודו ישנוני, ירד למטבח להכין לעצמו משהו לאכול. כשפתח את דלת המקרר בשביל לקחת מצרכים לחביתה, הוא הבחין בפתק. "מה זה?" שאל את עצמו. הפתק היה עשוי מנייר צהבהב, והיה כנראה תלוי על דלת המקרר בעזרת קסם כלשהו, כי כאשר הארי משך אותו, הוא ירד מהדלת בקלות, לא השאיר שום סימן או דבק על המקרר או על הפתק עצמו. הארי קרא בקול, בזמן שג'יימס הקטן - בנו הבכור, שהיה בן שלוש שנים ושמונה חודשים בלבד - צרח ממיטתו שבקומה העליונה.

"ווה ווה ווה אתה בעצמך!" חשב לעצמו הארי, אך כמובן לא אמר זאת בקול, בזמן שקרא:

"הארי יקירי,

לצערי קרובי משפחתי באמריקה הרחוקה זקוקים לעזרתי בעניינים משפחתיים דחופים, ולכן אני חייבת להגיע לשם מיד. אני מצטערת שלא הודעתי לך קודם-לכן, אך לא היה לי זמן אפילו לצחצח שיניים לפני שהתעתקתי. 

בזמן שלא אהיה, אני מבקשת שתדאג לג'יימס.

שלך,

ג'יני."

"אוי ואבוי," חשב לעצמו, בעודו עולה לקחת את ג'יימס ממיטתו הקטנה. הוא התחיל להכין לשניהם את הארוחה היחידה שידע להכין - חביתה. ג'יימס הקטן אמנם היה קטן, אך הוא לא היה טיפש. הוא אפילו היה מאד חכם. בזמן שהארי לקח שתי ביצים והכניסן למחבת (בעוד הארי נזכר ששכח לשבור את הקליפה, מוציא אותן מהמחבת, שובר את הקליפה ומכניס את הקליפות למחבת, נזכר שצריך לשים את הביצה ולא את הקליפה במחבת, מוציא את הקליפות, זורק את המחבת לכיור ולוקח מחבת חדשה), ג'יימס הקטן קרא את הפתק. "אוי ואבוי," אמר בקול דקיק.

"אוי ואבוי," הסכים הארי, בזמן שהגיש את החביתה.

"איכ!" קרא ג'יימס כשראה את האוכל. "אני לא אוכל מזה! ז-זה נראה מגעיל! אני רוצה את מה שאימא מכינה!"

"זה מה יש, תאכל." אמר הארי בעצבנות.

"אני?" שאל ג'יימס.

"אלא מי? אתה רוצה שאני אאכיל אותך?" צחק הארי.

"כן!" קרא ג'יימס. "אמא תמיד מאכילה אותי באווירון!"

"באווי-מה?" שאל הארי, לא מבין על מה מדבר ג'יימס הקטן.

"אווירון! זה אומר שאתה צריך להאכיל אותי ולהגיד אווירון באותו הזמן. אני לא בטוח מה זה אומר, אבל זה מה שצריך לעשות." הוסיף בחוכמה גדולה. הארי נופף בשרביטו ומלמל מילת קסם, והקפית עפה באוויר הישר לפיו של ג'יימס, שהיה סגור באותו הזמן. האוכל נמרח על כל בגדיו של ג'יימס ולכלך את כל גופו.

"אבל אבל הפה שלי צריך להיות פתוח אז!!" צרח ג'יימס הקטן. "תראה מה עשית! א-אתה מעצבן!"

"למה לא אמרת לי שעושים את זה כשהפה שלך פתוח קודם לכן?!" צווח עליו הארי. "זאת אשמתך! עכשיו לך למקלחת להתרחץ! אני כבר אטפל בבגדים שלך. אני אשלח לג'יני ינשוף ואבדוק איך עושים כביסה."

"אבל אני לא יכול להתרחץ לבד..." מלמל ג'יימס, אך הארי התייחס כאילו לא שמע אותו והראה לו את הדרך למקלחת. ג'יימס זחל לשם בחוסר רצון, לקח את הבגדים שהארי נתן לו, נכנס למקלחת וניסה לנעול את הדלת. המנעול היה גבוהה בשבילו, אז הוא לקח שרפרף, עלה עליו וסובב את המפתח. אחר-כך הוא פתח את המים במקלחת, ונכנס אליה.

"אעהאה! הצליו! שריפה! מדורה! מנורה! שמש! חם לי!" קרא ג'יימס בחוסר אונים ובחוסר עונים - כי אף אחד לא ענה לו. הפעם הוא צרח חזק יותר. "הצילווווו! הארי! תעזור לי!" הארי הלך בקלילות למקלחת, לחץ על הידית אך הדלת לא נפתחה.

"מה קרה? ולמה נעלת את הדלת?" שאל הארי ברוגז.

"אני הדלקתי את המים ופתאום יש שריפה! ממש חם פה! אימא אומרת ששריפה זה כשממש חם, ופה ממש חם!"

הארי נזכר שבפעם האחרונה שהתקלח הוא הפעיל את המים החמים ביותר, כי באותה העת לא היו הרבה מים חמים. כנראה כשפתח ג'יימס הקטן את הברז, המים היו רותחים. "למה נעלת?! תפתח עכשיו את הדלת!" הוא קרא.

"כולם נועלים את הדלת של המקלחת כשהם נכנסים לשם! בגלל זה נעלתי. חשבתי שיש לזה סיבה. אני לא מוצא את המפתח, אני חושב שהוא נפל לשירותים. וחם לי!!! ווה!"

"או-קיי, או-קיי, מה עושים, מה עושים..." מלמל לעצמו הארי. לבסוף הוא שבר את הדלת והוציא משם את ג'יימס. ג'יימס התעצבן ונשך את הארי מרוב כעס. מאז הוא נקרא ג'יימס הנשכן.

לאחר כמה ימים זוועתיים חזרה ג'יני, וסוף הסיפור לא ידוע. מספרים שהסיבה היחידה שג'יימס הנשכן נשאר בחיים היא כי הארי הביא אותו לבית החולים לאחר שג'יימס בטעות נפל מהמרפסת. אולי זה נכול ואולי לא. אף פעם לא תדעו. מוחעחע.

אז זה היה הסיפור על הכפית המעופפת, המפתח שכנראה נפל לשירותים וג'יימס הנשכן. מקווה שנהניתם. אם כן, אל תשכחו להגיב את דעתכם!