האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

HPortal מאחל צום קל וגמר חתימה טובה!

חנוכה שמח לכל הפאנדומים

פאנדומים שונים ומשונים פוגשים זה את זה ביום הראשון של חנוכה. וכן, אין יותר מדי על מה לפרט.



כותב: האזרח הגדול אני
הגולש כתב 5 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 250
5 כוכבים (5) 2 דירגו
פיקצר
דירוג הפאנפיק: G - זאנר: מדע בדיוני - שיפ: יש שיפים, אבל הם לא ממש מודגשים בפאנפיק הזה. - פורסם ב: 05.01.2020 המלץ! המלץ! ID : 10677
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

מרסיה, ג'נה, ביטל, דודה זלדה, ספטימוס היפ ושאר משפחתו הלכו כנגד הכפור הגדול שהחל לכסות את הטירה. בקרוב, אף אחד לא יוכל לצאת או להיכנס לארבעת החודשים הקרובים.

שרה, אמו של ספטימוס, לא רצתה להישאר תקועה בארמון, ומרסיה לא רצתה להיתקע במגדל הקוסמים עם קוסמים פשוטים שמנדנדים לה כל הזמן. שיסתדרו בעצמם. ביטל החליט לקחת חופשה מהגנזך כדי לבלות עם ג'נה במהלך החורף, וספטימוס קיבל חורף חופשי ממרסיה, עקב ביצועיו הנהדרים בשבוע האפל שלו. ולכן, הם יצאו מחומות הטירה, לפני שהכפור הגדול הספיק לכסות הכל, אל הבקתה של דודה זלדה בביצות מראם.

''בקצב הזה, הכפור יכסה אותנו במקום השמיכות הפרוותיות והנעימות שמחכות לנו,'' אמרה מרסיה בכעס, שהייתה ממורמרת על נעלי הארגמן ההרוסות שלה, מעור של נחש פיתון.

''מרסיה, תפסיקי להסתכל על הצד הרע,'' אמרה שרה בכעס. ''סיילאס יוכל להשתמש בכישופ במידה ויקרה משהו.''

''כן, אני בטוחה,'' אמרה מרסיה, ''התכוונת שאני אשתמש בכישופ של-אההההצילומהקורהכאן?!'' רגלה הימנית של מרסיה שקעה במהירות אל תוך השלג שנערם עליהם במהירות עצומה. לפתע, האדמה הצחורה נפתחה בפניהם, והתחילה להסתובב כמו מערבולת המחכה לשאוב לתוכה את קורבנותיה.

''מרסיה!'' צעק ספטימוס, וניסה לאחוז בידה, אך הוא רק מעד אל שולי הלוע הגדולה של האדמה, שאיימה לשאוב אותו. פניו האדימו ממאמץ, ושיער הקש שלו התכסה בערימות של שלג, ששיוו לו מראה של ליצן. עיני הכישופ הירוקות שלו זהרו, וטבעת הדרקון הזהובה שלו זרחה בניסיון לגרש את הלוע הגדולה.

השאיבה של הלוע התחזקה, ומרסיה וספטימוס נשאבו לתוכה. ג'נה, ביטל, דודה זלדה ומשפחת היפ בהו בלוע בפיות פעורים. הם לא האמינו למראה עיניהם. ואז, רק כמה שניות בודדות לאחר מכן, הלוע שאבה גם אותם בהתחזקות עצומה ואחיזת ברזל. שיערה של ג'נה הסתחרר ונראה כמו חישוק גדול וחום, שזז לו במהירות בעת שהלוע בכפור שואבת אותו. ביטל ניסה לאחוז בידה, אך הוא פספס אותה וצלל אל המעמקים. סיילאס ושרה החזיקו ידיים, ומעיניהם הירוקות זלגו דמעות אחרונות. ניקו, שלא ויתר, שלף חבל ארוך מתרמילו שלא ניתק ממנו במאמץ רב, כי הלוע סחררה אותו סחור וסחור, וניסה לקרב את כולם זה אל זה בעזרת החבל, ויחזרו אל פני האדמה. אך הוא כשל, והחבל חבט בפניו, בעוצמה רבה שהעניקה השאיבה העצומה של לוע האדמה.

רק לאחר חצי דקה, הם נשאבו אל הלא ידוע.

לאחר זמן מה שנדמה כמו נצח, התעוררה החבורה אל מול אחוזה גדולה בעלת ארבע קומות ולפחות שבע מרפסות, אך יחד עם זאת, ישנה ועשויה מלבנים עתיקות. שער גדול ושחור, נעול בסורגים ניצב לפניהם. השמיים היו שחורים משחור, והירח ניצב כמו פסל גבורה המתנשא מעל ההרים והגבעות, אפוף עננים המעטרים את יופיו המהודר. גשם חזק ירד עליהם, מלווה בברקים ורעמים, אך זה לא הפריע להם. זה יותר טוב מכפור.
גם ספטימוס ומרסיה היו נוכחים.

''מה.. מה קרה?'' שאלה שרה היפ בבלבול.

''אני חושבת שסוג כלשהו של כישופ אפל שאב אותנו לכאן,'' אמרה מרסיה. ''בכל אופן, אנחנו צריכים לחזור. האחוזה הזאת מצמררת אותי.'' היא פנתה והסתובבה, אך להפתעתה, גילתה שאין מאחוריה דבר מלבד ריק שחור ומלא בכלום. היא פחדה שאלו אולמות האופל.

''במחשבה שנייה, אנחנו יכולים ללכת אל האחוזה הזאת.'' היא אמרה, בטון מאולץ מעט.

ספטימוס ניסה לפתוח את המנעול הזהוב והגדול להפליא שהיה תלוי על השער, אך ללא הצלחה. הוא אפילו ניסה להשתמש בכלים מיוחדים מחגורת החניך שלו, אך הוא עדיין לא הצליח. גם מרסיה ניסתה, ולא הצליחה.

כנראה שהשערים נעולים בקסם אפל, חשבה.

''אני אפתח את השער,'' אמר קול של נער מאחוריהם.

כל החבורה הסתובבה, והופתעה לראות שלושה נערים, שניים זכרים ואחת נקבה. הנער הדובר היה בעל שיער שחור וצלקת ברק על מצחו. מאחוריו נעמד נער גבוה בעל שיער ג'ינג'י ונמשים הופיעו מכל עבר על פניו. ומשמאלו, הופיעה נערה בעלת שיער חום בהיר ומתולתל, עם מבט של תהייה על פניה - ושלושתם לבשו גלימות שחורות, שהכיתוב ''הוגוורטס'' נרקם עליהן.

מרסיה ושאר החברים פינו לנער שחור השיער את הדרך, וקיוו שהוא יוכל לפתוח את השער. אחרת, הם יהיו תקועים כאן לנצח נצחים, לפחות עד שימצאו פתרון.


הנער כיוון מטה מיניאטורי לעבר השער, ואמר, ''אלוהומורה.'' בהבזק אור לבן שיצא מהמטה המיניאטורי, קיוו החבורה שהשער ייפתח. אבל הוא לא הגיב ולא נפתח. אך הנער לא ויתר. הוא היה נחוש בדיוק כמו ניקו היפ.

הוא הוציא אולר מכיס גלימתו, והכניס אותו לחור המנעול, והשער נפתח בחריקה. שלושת הנערים, והחבורה, שבראשה מרסיה, נכנסו מעבר לשער. השער השחור והגדול עמד להיסגר בחריקה, אך לפתע הופיעו נער ונערה, ככל הנראה בשנות השש עשרה לחייהם.

''רגע!'' הספיק לקרוא הנער, ודחף את השער השחור בפנים מעוותות ממאמץ, והוא עבר יחד עם הנערה בהירת השיער ואפורת העיניים.

מרסיה הסתובבה בתסכול. היא לא הבינה איפה היא נמצאת, מה היא עושה כאן ולמה היא פוגשת אנשים משונים ללא הפסקה. ורק היום קנתה נעליים חדשות בצבע ארגמן, מעור פיתון איכותי, שכבר נהרסו לה.

''מי אתם?'' שאלה בכעס שהיה מודגש בקולה.

הנער שחור השיער, בעל החולצה הכתומה והעיניים הכחולות-ירוקות, בצבע הים, היה מבולבל מקבלת הפנים הגרועה שקיבל. הוא לא הכיר את האישה, אבל ידע שהיא לא נחמדה. 

''פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס. באנו לכאן כי הים שאב אותנו לכאן.''

הים שאב אותם לכאן? חשבה מרסיה. זה מתחיל להיות משונה יותר ויותר. אני רק רוצה לצאת מהסיוט הזה.

החבורה המשיכה בדרכה לעבר הבית הגדול והאפל, כשהירח משרה עליהם את אורו הכסוף והלבן בחוזקה, ומשקפיו העגולות של הנער עם המטה המיניאטורי מתנוצצות כאשר האור משתקף בהן. מרסיה צעדה בראש, כדי להראות לכולם שהיא הבוס, ושהיא מחליטה מה יעשו, לאן ילכו ואם ידברו בכלל. היא נעמדה מול הדלת השחורה והגדולה של הבית האפל בחשש קל, כאשר פנו בשביל ארוך, שמצדדיו מתנשאים המוני עצים מתים, וצעצועים ישנים של ילדים שבוודאי נהרסו, מעלים אבק. 

היא פתחה את הדלת בשקט ובזהירות, ומביטה לאחור אל החבורה, מה שלא הייתה מעזה לעשות בתור קוסמת-על גאה של הטירה. היא הסתובבה בחזרה אל הדלת, וצרחה, ''אההצילומיאתרוצובואונברח!''

מרסיה צרחה למראה האישה שנגלתה לפניה - כל בגדיה היו שחורים וישנים, מבטה נראה אדיש למדי, כמעט כמו זומבי. כובעה השחור ורחב השוליים נדמה קטן מתחת למטרייה הישנה, החבוטה והשחורה שאותה האישה החזיקה. 

''שלום, וברוכים הבאים למעון של מיס פרגרין לילדים משונים,'' אמרה האישה, שלקחה את הבהלה של מרסיה כברכת שלום. ''אני היא מיס פרגרין. אני מניחה שבאתם לחגוג איתנו?''

''לחגוג? מה לחגוג?'' שאל הנער הממושקף כאשר צעד קדימה לעבר מיס פרגרין. ''ולמה אנחנו כאן? את תכננת את כל זה?''

מיס פרגרין חייכה מעט, ולמרסיה הוקל לראות את האדישות בפניה של מיס פרגרין מתפוגגת. היא נשארה מאחור יחד עם שני הנערים בעלי החולצות הכתומות. ''לחגוג את חג החנוכה, כמובן. לזכרו של אייברהם פורטמן, סבו המושיע של גיבור הילדים המשונים, ג'ייקוב פורטמן. תכננו את כל זה, בעזרת המכונה המיוחדת של מר בנתם, אחי המסכן. זה לא חשוב כרגע, העיקר שתיכנסו ותחגגו איתנו.''

מיס פרגרין הובילה אותם דרך מסדרונות שנראו ישנים מאוד, העלו אבק וריח מסריח. ולא רק, נראה שפצצות פגעו בבית הזה. תמונות של ילדים משונים בשחור לבן הוצבו על הקירות, ומרסיה רצתה כבר להקיא מרוב תמונות מוזרות ומעוררות בחילה.

בסופו של דבר, החבורה שהלכה בעקבות מיס פרגרין הגיעה אל סלון ישן אך נעים יותר משאר המקומות שהתהלכו בהם בבית הזה. כלים משונים, בעלי תשעה קנים, מקושטים, ולכל אחד צבע שונה, הונחו ליד החלון המשקיף אל שכונה ענייה, שאותה הפציצו מטוסים של נאצים במלחמת העולם השנייה. 

בכלים המוזרים, היו ארבעה קנים בכל צד, ואחד באמצע, גבוה ומתנשא מעל כולם. על הקנים נעמדו נרות גבוהים, שאותם כל החברים עמדו להדליק.

''אנחנו רק צריכים להדליק את החנוכיות האלו,'' אמרה מיס פרגרין, ולכולם הוקל כשנודע להם מה השם של הכלי המוזר. ''לזכר הנס של חנוכה, ולזכרו של אייברהם פורטמן.''

''הגדול,'' אמרה נערה בלונדינית בעלת עיניים כחולות, שלבשה שמלה בלויה ואפורה.

''החכם,'' הוסיף נער משונה, שלבש סרבל ישן והתעסק בבובות חמר.

''והאמיץ, שעבר כל כך הרבה.'' סיימה נערה חסונה וחזקה. כעשרה ילדים הופיעו מן הריק, והחלו להדליק חנוכייה כסופה ומהודרת, אחד אחד.

החבורה הבינה שעליהם לעשות כמוהם, ואף שלכל קבוצה יש חנוכייה מיוחדת. פרסי ואנבת' צעדו אל החנוכייה הכתומה, הנער הממושקף וחבריו צעדו אל חנוכייה אדומה וצהובה שעליה נכתב ''פוטר'', ומרסיה, ביטל ומשפחת היפ צעדו אל חנוכייה ירוקה שעליה נכתב כישופ של יהדות.

ג'נה הדליקה את הנר הלבן, שהיה גבוה מכולם, באמצע החנוכייה. ספטימוס הדליק את הנר הירוק, לצד ג'נה. מרסיה הדליקה את הנר האדום, לצד ספטימוס, וביטל הדליק את הנר הכחול, מצדה השני של ג'נה. סיילאס ושרה הדליקו את הנרות שלהם זה לצד זה, מימין לנר של מרסיה, ושאר משפחת היפ הדליקה את הצד השמאלי של החנוכייה. לאחר שסיימו כולם להדליק את החנוכיות, הפתיעה אותם מיס פרגרין עם מאכל משונה, שלא פלא שהיה אצלה.

הוא היה בצורת כדור, גדול ושמנוני - ריבה אדומה ואבקת סוכר הופיעו עליו, כנראה כדי לפתות את האוכלים, ומיס פרגרין הוסיפה שהוא נקרא סופגנייה, מאכל לכבוד חג החנוכה. היא אמרה שעם כל מישהו שאוכל, אייברהם פורטמן שמח יותר על ההקדשה לזכרו.

מרסיה אכלה את הסופגנייה כנגד רצונה, והעוותה את פניה כאשר הרגישה את טעמה המתוק והשמנוני מדי של הסופגנייה. היא אמרה לעצמה שלעולם היא לא תוכל לאכול שוב.

הנערים בעלי החולצה הכתומה והנער הממושקף וחבריו הלכו לשחק יחד עם הילדים המשונים, וספטימוס, ביטל, ג'נה וניקו הצטרפו אליהם. 

כאשר מיס פרגרין קראה להם לשלום, אמרה כי גם יתראו במועדים הבאים.

''הו, יופי.'' מלמלה מרסיה בכעס ומיהרה להסתלק מהבית האפל והמשונה. 

''ועד אז..'' אמר ספטימוס לכם, הקוראים.

''נתראה בפעם הבאה!'' חייכה ג'נה וקפצה ממקומה, מנפנפת לכם.

תגובות

הו · 05.01.2020 · פורסם על ידי :נוב ותיק
חביב ומשעשע!
נהנתי לקרוא!

תודה! · 06.01.2020 · פורסם על ידי :האזרח הגדול אני (כותב הפאנפיק)
שמחתי לקרוא ^^

חבל שזה אושר אחרי חנוכה · 06.01.2020 · פורסם על ידי :מדאם לולו
היה יכול להיות לי חנוכה כשופ.
ומרסיה לא נחמדה?? טוב, אולי.
אבל האם היא מדהימה לגמרי בכל זאת והיתה יכולה להיות הדמות האהובה עלי אבל ג'נה קיימת? בהחלט.

כן, לא עלה לי הרעיון לראש בחנוכה >< · 06.01.2020 · פורסם על ידי :האזרח הגדול אני (כותב הפאנפיק)
ג'נה היא גם הדמות האהובה עליי.
מרסיה היא דמות ממש טובה, אבל אצלי היא לא מקום שני. רק רציתי להראות לקוראים כאן את הצד הכועס שלה, שמופיע לא פעם ולא פעמיים, במיוחד בספרים הראשונים.

ייאייי · 06.05.2020 · פורסם על ידי :Call me Lona
סוף סוף משהו עם ספטימוס!
אני מתה על זה!
יאייייייייי
בלבום
שפריץ
פטפוטים!
כולם לאכול!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
10215 8776 12600 2834


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2020 - 2007