סיפורה של מעריצה

סיפורה של מעריצה

♡/◇\♡

עופרי ישבה בכיסא שבחדרה, ובהתה במחשב.

במחשב, היא נכנסה לאתר הקניות האינטרנטי וחיפשה לעצמה שרשרת של מחולל זמן, מין פריט מהסדרה "הארי פוטר" שהיא כל כך אהבה.

הקשר שלה לסדרה החל עוד לפני שקראה אותה, מכיוון שכשהסדרה התפרסמה, כל חבריה לכיתה קראו אותה, ומכיוון ששם משפחתה הוא "גריינג'ר", והיא הייתה די חרוצה ולמדנית הם קראו לה "הרמיוני" על שם דמות מהסדרה.

תמיד חשבו שהיא דומה לה, תמיד חיקו את הדמות של הרמיוני לידה והיא לא הבינה על מה הם מדברים אז החליטה לקרוא את הספר.

היא הייתה קוראת את הספרים בלילות, בחושך, עם פנס מתחת לשמיכה.

כל פרק היא קראה בשקיקה, ולא יכלה להפסיק, פשוט לא יכלה.

היא סיימה ספר, אחרי ספר, ואפילו קראה את הספר החדש שיצא על תסריט המחזה של הארי פוטר.

כל זה לא הספיק לה, היא צפתה בכל הסרטים, פעם אחרי פעם, למדה את כל הלחשים, את הכישופים, את השיקויים...

היא אפילו טסה ללונדון!

רק כדי לראות במציאות את מקום הצילומים של הארי פוטר, רק כדי לדרוך על הרצפה שעליה דרכו הגיבורים שלה; אמה ווטסון, דניאל רדקליף, רופרט גרינט...

כמו שהבנתם עד כה, אתם בטח מנחשים מה יקרה עכשיו.

כן, גם זה לא הספיק לה.

היא חפרה להורים שלה שוב ושוב, ולבסוף הם עשו הסכם.

היא תקבל ציונים טובים במבחנים, והם יזמינו לה פעם בשבוע פריט של הארי פוטר מהאינטרנט.

יום זה, היה יום ההזמנה השבועית שלה.

היום בו היא יכולה להזמין מה שהיא רוצה מהאינטרנט.

היא גללה בעכבר, והסתכלה על מאות סוגי השרשראות שהופיעו בפניה.

כשגללה, אחת השרשראות הייתה בולטת במיוחד בעיניה.

עיניה נצצו, זהו זה!

זו השרשרת המושלמת בשבילה!

היא נכנסה לפרטי השרשרת ולחצה על "הזמן".

המשלוחים בדרך כלל היו מגיעים אליה כחצי שעה לאחר הזמנתם, מכיוון שחנות היצור הייתה די קרובה לביתה.

עופרי ירדה במדרגות למטבח, והתיישבה לשולחן כדי לאכול.

עוזרת הבית הכינה לה פנקייקים, והיא אכלה אותם בתיאבון רב.

כשסיימה עלתה לחדרה, והתקרבה למסך המחשב כדי לבדוק את השעה.

"רק 10 דקות עברו מאז שהזמנתי את השרשרת! אוף" אמרה לעצמה.

אך שאז משהו בחדר צד את עיניה, והיא סיבבה את מבטה לאחור.

השרשרת הייתה מונחת על הרצפה, והיא נצצה אפילו יותר ממה שהייתה באתר.

"וואו! ו... איך זה הגיע לפה?" אמרה עופרי.

היא הרימה את השרשרת והתבוננה בה.

היא הניחה אותה על השולחן, והתקרבה לדלת שבחדרה.

"דרורית!" היא קראה לעוזרת הבית.

"כן, גברתי?" התייצבה עוזרת הבית.

דרורית הייתה עוזרת הבית של משפחת גריינג'ר.

הם היו די עשירים, והיה להם בית בעל שתי קומות.

דרורית תמיד הייתה לבושה בשמלה שחורה וסינר לבן, ממש כמו עוזרת קלאסית.

"תגידי, את הנחת לי משלוח בחדר?" שאלה עופרי בתמיהה.

"לא, מה קרה?" חשדה דרורית.

"כלום, רק ווידאתי שהמשלוח לא הגיע" שיקרה עופרי.

דרורית סגרה את הדלת, ועופרי חזרה אל שרשרת מחולל הזמן שלה.

היא המשיכה להתבונן בה, וחשבה לעצמה כיצד הגיעה.

לעופרי היו המון חפצים של הארי פוטר, שהזמינה במשך שנתיים.

כל שבוע נוסף חפץ חדש לאוסף.

אפילו החדר שלה היה מעוצב כהוגוורטס!

בחדרה, כמו בכל חדר רגיל, היו 4 קירות.

וכל קיר בחדרה של עופרי היה מעוצב כשל בית אחר בהוגוורטס.

קיר אחד היה צבוע בירוק, והיה עליו סמל של סלית'רין.

היה שם אוסף צעיפים ירוקים, אוסף שיקויים, תכשיטים של סלית'רין, פוסטרים של וולדמורט, דראקו מאלפוי, סנייפ ועוד.

קיר אחד היה צבוע בצהוב, והיה עליו סמל של הפלאפאף.

היה שם אוסף צעיפים צהובים, ספרי מתכונים של מאכלים שהוזכרו בהארי פוטר, תכשיטים של הפלאפאף, פוסטרים של סדריק דיגורי ועוד.

קיר אחד היה צבוע בכחול, והיה עליו סמל של רייבנקלו.

היה שם אוסף של צעיפים כחולים, ספרי לימוד שהוזכרו בהארי פוטר, תכשיטים של רייבנקלו, פוסטרים של לונה לאבגוד ועוד.

הקיר האחרון היה צבוע באדום.

זהו היה הקיר האהוב על עופרי, הקיר של גריפינדור.

כמו בשאר הקירות, גם בקיר הזה היה סמל של גריפינדור.

היה שם אוסף צעיפים אדומים (עם פסים צהובים), שרביטים מכל סוגי הליבות והאורכים, תכשיטים של גריפינדור, פוסטרים של הארי פוטר, רון, הרמיוני ועוד.

עופרי החליטה לצרף את שרשרת מחולל הזמן החדשה שלה לקיר גריפינדור.

אבל קודם כל היא רצתה למדוד אותה.

היא נעמדה מול המראה שהייתה בחדרה, שעיצבה לה מעצבת מפורסמת לפי בקשתה, בדיוק כמו הראי של ינפתא מהספר הראשון בהארי פוטר.

היא ענדה את השרשרת, וראתה במראה כמה זוהר וחן השרשרת מעניקה לה.

חברתה הטובה ביותר של עופרי, אסנת, התחילה לקרוא הארי פוטר כי ראתה שעופרי קוראת.

עופרי שנאה את זה, היא לא ידעה למה אבל זה פשוט שיגע אותה שגם אסנת קוראת עכשיו הארי פוטר.

זה הרגיש לעופרי כמו גניבה, כאילו שאסנת גונבת לה את הארי פוטר.

מה זו גניבה של ספר? טוב... אין לזה ממש תשובה.

גם לעופרי אין.

עופרי בעצמה לא ידעה מה היא מרגישה, והיא גם לא ידעה להסביר את זה.

אחרי שזה עיצבן אותה כל כך שגם אסנת קוראת את הארי פוטר, זה פתאום התחיל להטריף אותה שכולם קוראים את זה, היא פשוט התחילה להתרגז מכל אחד אחר שקרא את הספרים חוץ ממנה.

זה באמת מבאס... אבל, בואו נחזור לסיפור.

אז, עופרי הסתכלה על עצמה במראה ושיבחה את עצמה על היופי שהשרשרת מעניקה לה.

היא הרימה את המחולל בידה, וסיבבה את שעון החול הקטנטן והחמוד שהיה בפנים.

היא המשיכה לסובב, ולסובב, כי זה היה נראה לה מגניב, אבל היא לא שמה לב שהיא חוזרת אחורה בתקופה.

כשעזבה את השרשרת, הרימה את מבטה אל המראה אך המראה כבר לא הייתה שם.

בעצם, זו עופרי שלא הייתה שם.

עופרי הופיעה בתחנת רכבת ישנה, ולאט לאט התחילה לסדר את הפאזל בראשה.

"זה באמת מחולל זמן! והוא עובד!" חשבה לעצמה.

מחשבות רבות עברו בראשה, אך לפתע צצה בראשה מחשבה קצת פחות אופטימית.

"רגע, באיזו תקופה אני?! ואיך אני אחזור הביתה?!" צרחה.

האנשים שעמדו לידה הרימו עפעף, והיא הובכה לגלות שהם שמעו את הצרחה שלה, אז היא השתדלה להוריד פרופיל.

הרכבת הגיעה, והאנשים רצו אליה כדי להיכנס לפני שתנסע משם.

עופרי הבחינה באישה אחת שרצה, אך לא הספיקה להגיע בזמן לפני שהרכבת נסעה.

עופרי ידעה לקרוא שפתיים, וראתה שהאישה אמרה לעצמה:

"הרכבת הבאה רק עוד 4 שעות!"

מכך, עופרי הסיקה שזו תקופה מאוד עתיקה אם אנשים צריכים לחכות כל כך הרבה זמן לרכבת.

היא הרגישה אי נעימות, לכן ניגשה לאישה.

כמה שיותר התקרבה, פניה היו ברורות לה יותר ויותר...

ואז, זה נחת עליה, על עופרי, "זו ג'יי קיי רולינג!" צרחה בלב.

ג'יי קיי רולינג התיישבה באחד הספסלים, וחשבה מה לעשות עד שהרכבת תגיע.

בינתיים, עופרי התחילה להיזכר מה אמור לקרות.

שג'יי קיי רולינג צריכה לחכות 4 שעות לרכבת, ואז בינתיים היא תחשוב על הארי פוטר, ומשם הכל יתפתח...

"רגע! זהו זה! אם אני אעצור אותה עכשיו מרעיון הכתיבה של הארי פוטר, זה ישאר רק שלי! ככה רק אני אכיר את זה" חשבה לעצמה עופרי.

עופרי רצה אל האישה, והתיישבה לידה.

"היי ג'יי קיי!" אמרה עופרי.

"סליחה?"

"טעות שלי. ג'ואן, מה שלומך?" 

"טוב, תודה. איך את מכירה את שמי?"

"אני מהעתיד, בעתיד את סופרת מפורסמת. אני יודעת שזה טיפשי אבל את חייבת להאמין לי! את תיצרי ספר בשם הארי פוטר והוא יהיה ממש מפורסם"

"נגיד וזה אמיתי, למה הגעת אליי? ואיך בדיוק חזרת מהעתיד?" 

"עזבי. סיפור ארוך. בקיצור אל תכתבי את הארי פוטר"

"למה? אם אני אכתוב אני ארוויח הרבה כסף והערצה, מה רע בזה?"

"כי..."

"טוב, את כנראה קיבלת מכה בראש חמודה. חם היום, לכי תשתי כי אולי התייבשת"

עופרי החליטה לזרום, כי הקלף החשוב עדיין בידיה, ורולינג לא יודעת אותו.

רולינג לא ידעה שהיא צריכה לכתוב את הספר בזמן שהיא מחכה לרכבת, אז עופרי זרמה איתה כדי לעכב אותה שלא תוכל לכתוב.

עופרי זכרה את אימוני המשחק הרבים שעשתה כדי לגלם את הרמיוני כמו בסרטים בביתה, היא זכרה את הבעות פניה של אמה ווטסון בעל פה.

עופרי עיוותה את פניה, קימטה את מצחה, והתעלפה.

וככה, עופרי העסיקה את רולינג בלנסות לטפל בה, ורולינג לא כתבה את הארי פוטר. חכם לא? טוב, יכול להיות שאתם חושבים שזה חכם, לפחות זה מה שאתם חושבים לבינתיים...

עופרי לבסוף התעוררה ורולינג נשמה לרווחה.

הרכבת הגיעה, עברו 4 שעות ועופרי השיגה את מטרתה.

"עכשיו הגיע הזמן לחזור להווה" חשבה לעצמה.

היא חזרה על פעולת המחולל שעשתה מקודם לכך בביתה, רק הפוך, והיא החלה לחזור לביתה.

כשחזרה, חדרה היה מסודר אחרת לגמרי, ולא היה שם שום זכר לסדרת הארי פוטר.

חבריה, כבר לא קראו לה הרמיוני.

והיא, היא בכלל לא ידעה מה זה הארי פוטר.

הארי פוטר כבר לא קיים.

דבר הכותבת:

אז הנה הפיקצר כמו שהבטחתי!

מי שלא נכנס בגלל ההבטחה שלי בפאנפיק "הארי פוטר והנשמה הנסתרת", אני ממש ממליצה לקרוא אותו :-)

תדרגו את הפאנפיק למעלה, ותלחצו על "המלץ" אם אהבתם, אם הפאנפיק הזה יגיע למומלצים או יקבל 10 דירוגים של 5 כוכבים אני מבטיחה לכתוב המשך לפיקצר הזה (סיפורה של מעריצה 2), מקווה שאהבתם 💗