הנרי ומקס

מי שמצטרף עכשיו לקריאת הפאנפיק - מומלץ פשוט להתחיל בפרק השביעי. אני יודע שאם תתחילו מההתחלה תתיאשו באמצע כי זה ארוך:) אין צורך בידע מוקדם כדי להתחיל מהפרק השביעי

2014

ישנתי בחדר שלי במעונות של גריפינדור, והאח החמימה והשמיכה העבה שלי גרמו לי לרצות להשאר במיטה לנצח.

"מקס", הדלת של החדר שלי נפתחה והנרי פרץ פנימה, "מקס יש לי רעיון! מקס עליתי על זה, הכל יסתדר עכשיו! מקס! קום! קום! קום!".

כל החדר שלי כבר קם בינתיים ורטן בקול. פתחתי את עיני ופיהקתי. "מה?..."

"מקס", הנרי ניענע אותי, "מקס".

"אני ער, אני ער, מה קרה?", התחלתי להתיישב.

"בוא. סוף סוף יש לי רעיון!".

"רעיון למה?..."

"אני יסביר לך בדרך. בוא כבר", הנרי לקח עוגיה מהמדף שלי ונענע אותי שוב. "נו, אתה בא?"

"אני בא, בסדר..."

ירדתי אחריו לחדר המועדון הריק. הנרי המשיך לעבר החור בתמונה.

"לאן אנחנו הולכים, הנרי?", שאלתי אותו כשהוא פתח את התמונה וקפץ.

"ליער האסור", הוא אמר.

"מה יש ביער האסור?" שאלתי את הנרי.

"מה קרה מקס? אתה לא מתרגש?" הוא שאל אותי.

"אני רוצה לחזור לישון. מה אנחנו עושים?"

"התוכנית היא כזאת", הוא הוריד מהגב שלו תיק והוציא ממנו כמה עליה יבשים ועוד צנצנת של משהו שנראה כמו אבקת שום. "אלה הם המרכיבים להכנת שיקוי אהבה - ביצי אששינדר, קוצי ורדים, מנטה ,אבקת מונסטון, אבק פנינה ועלי כותרת של ורדים. אל תשאל אותי מאיפה כי אין לי כוח לספר..."

"ו..."

"ו- בשביל שהשיקוי אהבה שאני מכין יהיה השיקוי הכי חזק שאפשר אני צריך גם רוק של חד קרן".

הייתי מאוד עייף. "אין לי כוח עכשיו. למי בכלל אתה בכלל רוצה להביא שיקוי אהבה?"

"למיקה. החלטתי שאני רוצה לצאת איתה".

"אתה מטומטם".

"יאלה בוא. אנחנו צריכים להשיג רוק של חד קרן כדי שאני יוכל להגניב למיקה את השיקוי כבר מחר".

"טוב, אני עושה את זה רק בשבילך. ואני מחשיב לך את זה בתור טובה".

"לא אכפת לי, מעולה."

עקבתי אחריו בכל המסדרונות אל עבר דלת הכניסה של הטירה ויצאנו ללילה הקר. הלכנו לתוך היער. היה חשוך אז שנינו אמרנו לומוס והארנו קצת את הדרך. הלכנו הרבה, הרבה, זמן.

"כמה עוד אנחנו הולכים? ובשביל מה אתה צריך אותי בכל העסק הזה?" שאלתי אותו.

"אתה תתן לו את הקוביות סוכר", הוא הסיט שיח מדרכו והמשיך, "אני חייב אותך איתי. אתה תביא לחד קרן קוביות סוכר, תפתה אותו ותסיח את דעתו בזמן שאני ייקח ממנו קצת רוק לשיקוי אהבה. הנה זה כאן. לכאן החד קרן יגיע".

הגענו לקרחת יער קטנה שבמרכזה עבר נחל מנצנץ לאור הירח.

"החד קרן מגיע לפה כל לילה שתי דקות אחרי חצות. זה אומר עוד שלוש דקות".

לפני שנמשיך אני צריך לומר כמה מילים על הנרי. הנרי הוא בחור יוצא דופן בהחלט, ביחס לכל אדם שתרצו להשוות אותו אליו. לדוגמא, הוא מיודד עם אנשים שכל תלמידי בית הספר מפחדים מהם, אנשים כמו האגריד או הזקנה הלבנה מהוגסמיד, הוא גם עושה דברים שקוסמים מבוגרים לא מעיזים לחשוב עליהם. 

והוא יודע. 

יש דברים שהוא פשוט יודע. איך?

"עוד חמש שניות..."

נשמעו רשרושים מהשיחים. לא ראיתי כלום.

"קח", הוא הניח לי ביד כמה קוביות סוכר. "יאלה."

מאחורי השיח הגיח פתאום חד קרן ויצא אל אור הירח. הפרווה שלו היתה חלקה ונקיה, והוא הלך באצילות. 

הוא ריחרח את האויר בעדינות, ולאט לאט התקרב אלי.

"בוא כבר, יא אינפנטיל", לחש הנרי.

החד קרן המשיך לרחרח ולהתקרב.

הוא הגיע אל היד הפשוטה שלי והתכופף כדי לאכול.

"יש..", הנרי סינן בשקט והוציא בקבוקון מהכיס שלו.

"האגר!!!" נשמעה פתאום שאגה מבין העצים על ידינו. כל היער רעד מעוצמת השאגה. אני והנרי קפצנו שנינו והחד קרן ברח תוך שנייה.

"שיט", קילל הנרי.

"האגר!! רעב!" נשמעה השאגה.

"אני יודע שאתה רעב, אתה" נשמע קול צועק אחר, מתאמץ להשמע נחמד. עד כמה שצעקה יכולה להשמע נחמד. "אבל גרעפי, אתה כבר ילד גדול פה, לא כמו מתי שאני מצאתי אותך. האגריד ייתן לך לאכול רק אם תתנהג יפה כאן!"

"רוצה עכשיו!!"

"גרעפי, אתה צריך..."

"אנשים!!" גרעפ קטע אותו. כשאמר זאת התרומם מעלינו לפתע הר ענק. הוא התנשא מעל העצים והביט מטה ישר עלינו.

"רוץ!" צעק לי הנרי.

"גרעפי, תשאר פה! אין כאן שום אנשים!" צעק האגריד.

"אבל האגר... לשחק..."

"גרעפי! אתה לא תאכל אם תתנהג ככה!"

רצנו במלוא הכח לכיוון הטירה הרחוקה. לא הפסקנו לרוץ עד שיצאנו מהיער האסור. הייתי תשוש והזעתי.

"איזה סיוט. אנחנו לא חוזרים לשם", אמרתי להנרי.

"לא", אמר הנרי.

הגענו לשער הטירה ופתחנו אותה. לא היינו מוכנים.

במרחק חמש צעדים מאיתנו, בתוך אולם הכניסה המואר בלפידים, עמד פילץ' וליטף את החתולה שלו, והביט בנו.

"ערב טוב, הנרי מייסלס, וחבר שלו מגריפינדור", הוא אמר וחייך.

"קוראים לי מקס", אמרתי לו.

"יפה, יפה", הוא התעלם, "בואו אחרי".

"רגע, פילץ' ", אמר הנרי, " בוא נסגור את את זה בינינו".

"מה?".

"אתה זוכר שאתה חייב לי חמש טובות? אני לא צריך להזכיר לך למה..."

"מה?."

"נוו".

פילץ' הביט בהנרי. " נכון, נכון".

"אז תחשיב את עכשיו לאחת הטובות האלה ונשכח מכל העסק".

פילץ' חשב וליטף את החתולה שלו. הוא הרים את עיניו ונתן בהנרי מבט מתעב, "בסדר, נחשיב לך את זה, אבל תזכור שעכשיו זאת הפעם החמישית".

"מה? לא יכול להיות... מקסימום נתת לי פעמיים..."

פילץ' צחק והתחיל להתרחק. "פעם הבאה, הנרי מייסלס... פעם הבאה שאני תופס אותך עושה משהו... אני לא אוותר על פיפס."

"סגור." אמר הנרי. "נספור את זה הפעם החמישית".

כבר הזכרתי את הקשרים המוזרים של הנרי?

. . .

למחרת בארוחת הבוקר הנרי הגיע והתיישב לידי מלא מרץ. אני לא מבין איך.

"אתה שומע מקס?" הוא ניענע לי את הכתף, "נראה לי אני אלך פשוט על הדרך הקשה".

"מה?..."

"הנה". הוא קם מהמקום שלו והלך אל עבר מיקה פלויט.

"היי מיקה". הוא אמר והיא הסתובבה אליו. "את רוצה לצאת איתי הערב?"

מיקה והחברות שלה התחילו לצחקק בלי הפסקה. בסוף היא אמרה, "בסדר", והמשיכה לצחוק.

הנרי חזר והתיישב לידי. "מתי המשחק הבא שלנו בקווידיץ'?"

"ביום חמישי", אמרתי.

"וואי, איך אני מפחד שנפסיד", הוא נאנח. " פיני, אנחנו הולכים לעשות מלא צחוקים".

"מתי?".

" מלא צחוקים. ושטויות, ונברח בלילה, ונעשה תעלולים לסליתרין, כבר יש לי מלא רעיונות."

"טוב... נעשה את זה מתי שאני לא ישן..."

"אל תהיה כזה". הוא אמר.

"לא מבטיח כלום".

		הפרק הבא