קסם החיות

קיאר פתח ואמר לאניטלן: "הנה, את רואה מה יש לי ביד?" אניטלן הנהנה, היה שם בקבוקון כהה, ארוך ורזה. היה שם גם כדור צמר גפן לבן, וסכין חיתוך קטן. "את יודעת להשתמש בסכין ניתוח?" הוא שאל, היא הנהנה והתיישבה בכיסא שלידה וקיאר ישב ממולה. "יש בבקבוקון חומר שאני שצריך שתשימי לי על הפצע" היא הנהנה והתחילה לעבוד. היא חתכה את הבד שהיה באזור הפצע, התחילה לעבוד ופתחה ואמרה: "הדרך שבו הגעתי לאן שאני היום זה שאני ואיך שהכרתי את הסכין הו שהסכין היה כמו הסכינים שהשתמשתי בהם לפני, מתי שהייתי חיה עם קוסמים כמוני, הייתי מנתחת והסכין הזה הוא כמו שהיה שהשתמשתי לניתוחים שעשיתי לקוסמים שנפצעו, אבל זה היה אי אז לפני 7 שנים לפני שהכפר שהתגוררתי בו נהרס ממוגלגים שפיצצו אותה עם כל הדברים ה'טכנולוגיים' שלהם. הייתי היחידה מהכפר שלי שניצל, בלי חברים ובלי משפחה ברחתי לכפר מוגלגי והתחילה לעבוד ככובסת, ולמזלי הכובסת הישנה של הכפר בדיוק נפטרה ממחלה שלא היה לה תרופה. עבדתי כך לכשש וחצי שנים ואני מתכוננת לעבור עוד שבוע 1 בדיוק אל כפר קוסמים אחר, כפר הקוסמים 'אנטרואין' ועכשיו ראיתי שאתה צריך עזרה אז  הגעתי, אולי נתקלתי בכימרה, עכשיו אני רואה שהשריטות שלך הם גם של כימרה, אבל עם החומר הזה שלך הם מתרפאים מהר יותר ממה שראיתי, אבל זה הסיפור שלי" אניטלן גמרה את סיפורה וקיאר פתח בסיפורו: “נולדתי לאימי, את אבי אף פעם לא הכרתי. אימי הייתה בבריחה מהרשויות המוגלגיות בטורקיה אבל אז סוס מעופף הגיע, הוא הגיע שנייה לפני שהרשויות תפסו אותה ואותי. הוא הטיס אותנו עד לפאריז ששם אימי הצליחה להצטרף לקבוצה של קוסמים נודדים. אחרי שבועיים של נדידה כימרה אחד קפץ עלינו והרג 7 אנשים מהחבורה, ואז כולם הצליחו לברוח מהכימרה. ביום ההוא החלטתי שכשאני אהיה גדול אחקור את כל סוגי חיות הפלא ואסכם אותם בספר כך שכל קוסם ומכשפה ידעו מאיזה חיות להיזהר ובאילו חיות להיעזר." וכאן קיאר גמר את סיפורו. "אפשר לראות את כל החיות שיש לך פה?" אניטלן שאלה וקיאר ענה: "כן, בשמחה, אבל אני לא אוכל להסביר לך עליהם עכשיו. אסביר לך על כולם בזמנם, פשוט שעכשיו יש לי הזדמנות מושלמת לתפוס כימרה. זה זמן ההאכלה אז חכי פה כמה דקות, הלילה אצטרך לתפוס תנומה טובה כי מחר מחכה לי יום ארוך מחר" "טוב, נתראה מחר" אניטלן אמרה כשקיאר כבר נכנס לאזור אחר עם קדירת בשר. אחרי כמה שניות הו ריצה משם ונכנס למקום אחר וכך זה המשיך עד ש – 3 דקות אחרי זה הוא כבר היה בחוץ אחרי שגמר להאכיל את כולם "להתראות" אניטלן אמרה והתחילה לתפס על הסולם היוצא. "אניטלן, אם תרצי תוכלי להישאר כאן הלילה" קיאר אמר, אניטלן ענתה: "נשמע רעיון נחמד, אלך לאסוף את כל מה שיש לי בכפר כאן בחוץ ואחזור, חכה חצי שעה וכבר אהיה פה חזרה.

חצי שעה אחרי זה אניטלן חזרה וקיאר כבר הכניס לאמצע החדר שולחן עץ קטן עם 2 צלחות לבנות עם פרחים ורודים בהם. היו גם 2 כיסאות עץ בצדדים וקערה עם תבשיל בשר לוהט, אש כחולה שוטטה מתחתו. קיאר הוביל את אותה דרך הכניסה היחידה שהיה לו דלת. זה היה מסדרון עץ ארוך וצר עם דלתות בצדדים. הוא הוביל אותה אל דלת אחת בצד שמאל ואמר: "הנה החדר שלך, נתראה מחר". היא נכנסה לחדר, החדר היה ורוד בוהק עם מיטת קומותיים בצד. היה שם שולחן משרדי וארון בגדים. היא עלתה על המיטה שלה ונרדמה.

היא התעוררה ביום למחרת ופתחה את הדלת של הארון, היו שם שמלות של ציידות וציוד צייד. היא לבשה שמלה של חולצה חומה וחצאית ירוקה. היא לבשה חגורה ולקחה תיק ציודי (שהיה מוכן כבר). היא יצאה החוצה אל חדר הכניסה וראתה שם את קיאר עם חולצה ומכנס ירוק וחום. הוא טפטף על חיצים חומר ושם עליו קשת "התירצי נשק?" הוא אמר ואניטלן ענתה: "לא, השרביט שלי מספק" "אז בואי, הגיע הזמן התחיל" קיאר אמר וטיפס על הסולם ויצא. אניטלן טיפסה על הסולם ויצאה. רק אז היא נזכרה שהם היו במזוודה של קיאר ושהם בעצם בתוך היער שליד הכפר המוגלגי שהיא דיירה לעת עתה. קיאר הרים את המזוודה החומה שלו, שלף את השרביט שלו שהיה עשוי מעץ קנה ובערך 30 ס"מ אורך. "ממה השרביט שלך" היא שאלה וקיאר ענה לה: "עץ קנה, גמיש מאוד, 29 ס"מ אורך" והמשיך "אבל זה לא הזמן להתעסק בזה, תשלפי את השרביט שלך ותתכונני למלחמה מייגעת במיוחד עם כימרה, עכשיו!!!"

אניטלן שלפה את השרביט שלה שהיה שרביט מעץ דקל, 27.5 ס"מ עם נוצת פיניקס ואז היא הרימה את העיינים שלה לעבר קיאר שחיבר את המזוודה שלו (שהוא הקטין לפני רגע) לחגורתו. הוא התקדם צעד קדימה ואז... כימרה קפץ עליו

הפרק הקודם		הפרק הבא