מה היה קורה אילו?

היי לכולכם, רק רציתי לומר כמה דברים:

1. כל הזכויות שמורות לרולינג.

2. היו כמה שינויים קטנים(חוץ מהסיפור עצמו)בשביל שהכל הסתדר, כמו שבסיפור שלי ג'ני גדולה מרון.

3. בסיפור יהיו כמה נקודות מבט, שנקודת המבט תשתנה יופיע הסימן הזה ~ והשם של האדם שנקודת המבט היא שלו.

 שיואו אני ממש מצטערת שחפרתי לכם, בבקשה תקראו ותכתבו תגובות.

~הארי פוטר 

הארי קם לשמע צעקות של אימו, לילי, "הארי תתעורר אתה לא רוצה לפספס את הרכבת, במיוחד לא ביום הראשון ללימודים ועוד בשנה הראשונה".

היום הראשון ללימודים.., נכון! איך היה יכול לשכוח את זה הוא קם מהר התארגן וארז את המזוודה שלו, תוך 10 דקות הוא היה למטה.

"בוקר טוב" אמר לו אביו, ג'יימס "מתרגש אה?" הארי הינהן בראשו מהר "אח..אני זוכר את היום הראשון שלי בהוגוורטס, תענוג".

"תתעלם מאביך חמוד" אמרה אימו "זוכרת להכניס הכל במזוודה?" 

"כן"

"ספרים?"

"כן" 

"גלימות?"

"כן, נו אמא זכרתי לקחת הכל"

"איפה הדוויג?"

"אוי היא למעלה בחדר.."

"נו אז רוץ תביא אותה".

~נוויל לונגבוטום 

"נוויל! נוויל! תתעורר" אמרה סבתו בעוד שהיא דופקת על הדלת של חדרו בחוזק. 

"אני קם אני קם" מילמל נוויל למה צריך לקום כל כך מוקדם ואז הוא נזכר היום יום הראשון ללימודים בשנתו השנייה בבית הספר הוגוורטס. סבתא שלו הסבירה לו הכל על הוגוורטס היא אמרה לו שהוריו למדו שם, כל פעם שהיא הזכירה את הוריו הוא היה משתתק... הוא לא זכר הרבה מהלילה שבו הוריו נרצחו באכזריות על ידי הלורד וולדמורט, הוא זכר בעיקר אור ירוק. "נוויל נוויל!" סבתא שלו קראה לו וקטעה את חוט המחשבה שלו.

"כן?"

"תארוז מזוודה ותרד למטה"

"אוקיי סבתא"

"מהר" היא הוסיפה.

~רון וויזלי 

רון התעורר לכל ההמולה שבביתו, נכון הוא אמר לעצמו היום היום הראשון ללימודים.

רון חייך הוגוורטס סוף סוף, כל אחיו הגדולים כבר לומדים (או למדו) שם.

הוא התרגש כל הקיץ הקניטה אותו ג'ני אחותו הגדולה בגלל שהוא לא לומד שם ועכשיו הוא ילמד שם איזה כיף.

ואז הכתה בו המציאות:

את הגלימות הוא קיבל מאחד מאחיו הגדולים,

את הספרים הוא קיבל מחנות יד שנייה,

ואת חיית המחמד שלו עכברוש בשם סקראבס הוא קיבל מאחיו הגדול פרסי.

אולי בהוגוורטס לא יהיה כזה כיף...

~לונה לאבגוד, הרכבת הוגוורטס אקספרס.

אוףף,  מעניין מתי נגיע להוגוורטס, פתאום נכנסו לתא שלה שתי דמויות היא זיהתה אותן האחת הייתה ג'ני וויזלי והשניה הייתה נוויל לונגבוטום.היא חייכה על שני חבריה הטובים, האמת בשנה הראשונה שלה היא לא חשבה שהם יהיו חברים.

                                                                פלאשבק

לונה ישבה לבד בתא טוב בעיקרון היא ישבה עם עוד ילדה אבל הן לא דיברו ביניהן,

היא בחנה את הילדה היא הייתה קצת נמוכה והשער שלה היה בצבע ג'ינג'י.

פתאום היא שמעה חריקה, דלת התא נפתחה מולה היה ילד עם שער חום, 

"אני יכול לשבת פה?" שאל. בטח עניתי "קוראים לי לונה לאבגוד, ולה קוראים-"

"ג'ני וויזלי" אמרה הילדה "איך קוראים לך?" ראיתי שהילד היסס אך לבסוף אמר

"נוויל, נוויל לונגבוטום" 

"ברצינות, אתה נוויל לונגבוטום?" שאלה ג'ני.

"כן" ענה נוויל, יכולתי להשבע שהוא הסמיך.

"אז זה באמת אתה?" שאלתי " אתה הוא מי שהביס את מי-שאין-לנקוב-בשמו, נכון?"

"כן" ענה והספיק עוד יותר. "טוב" אמרתי "יש לי הרגשה שאנחנו ניהיה חברים טובים "

                                                                 סיום

כמובן שצדקתי מאז אותו יום הפכנו להיות חברים למרות שהם בגריפינדור ואני ברייבנקלו. ביחד עברנו הרבה חוויות והבסנו פעם אחת את זה-שאין-לנקוב-בשמו.

                                                              ~ג'ני וויזלי 

נכנסתי לתא יחד עם נוויל לונה כבר הייתה בפנים אני לא מבינה איך היא כל פעם מצליחה לעלות לרכבת הראשונה, התיישבתי לידה הכי אהבתי כולנו יודעים מה היה בשנה שעברה איך הבסנו זה-שאין-לנקוב-בשמו והשגנו את אבן החכמים.

 "אחי רון הגיע ללמוד בבית ספר השנה" "איזה יופי" לונה אמרה.

"כן אה למרות שהוא קצת מעצבן" אמרתי

"קצת?" שאל נוויל.

צחקתי "טוב אולי הרבה "

לונה ונוויל צחקו גם הם, הסתכלתי דרך החלון ירד גשם קל, "עוד מעט נגיע לטירה כדאי לנו להחליף בגדים" אמרתי...

~הארי פוטר 

הנסיעה לטירה הייתה די נחמדה חלקית תא עם אחד שקוראים לו רון וויזלי ועם מישהי שקוראים לה הרמיוני גריינג'יר. צחקנו ודיברנו במשך כל הנסיעה, דיברנו בעיקר על הבתים רון אמר שהוא רוצה להיות בגריפינדור כמו כל המשפחה שלו,

וגם אני והרמיוני רצינו להיות בגריפינדור. לפי מה שאני יודע הרמיוני היא בת מוגלגים לא שזה משנה כן? גם אמא שלי היא בת מוגלגים.

"פוטר!" פרופסור מקונגל העירה אותי מהמחשבות.

"כן?" שאלתי בחשש.

"המיון עומד להתחיל, אז בבקשה הצטרף לשאר התלמידים"

"כן פרופסור" אמרתי 

והצטרפות לטור של הילדים שבשנה הראשונה. התרגשתי מאוד מהמיון 

 כאשר מצנפת המיון שלחה את רון ואת הרמיוני בגריפינדור התחלתי קצת לחשוש מה עם אני לא יהיה בגריפינדור...החשש שלי התבטל שהמצנפת שלחה גם אותי לגריפינדור, רצתי לשולחן של גריפנדור בשמחה הייתי מאושר כל כך..!!

~נוויל לונגבוטום 

טקס המיון התחיל והמצנפת שלחה את רון אחיה של ג'ני ושני חבריו, שמחתי בשביל ג'ני.

אחרי הארוחה המדהימה הלכתי עם ג'ני לחדר המועדון של גריפינדור בדרך שמעתי קולות: "לשסף...להרוג..להמית.."

"מה זה הקולות האלה שאלתי את ג'ני,

"איזה קולות?" ענתה "נוויל אתה מרגיש טוב?"

"כן" אמרתי בקול "אני שמעתי קול מתוך הקירות",

"נוויל אולי אתה פשוט עייף" אמרה,

"כן אולי" עניתי. 

"סוכריות חמוצות"אמרתי לאישה השמנה נכנסנו לחדר לפנינו כל אחד לחדרו "אולי ואולי לא" אמרתי לעצמי.

זה הפאנפיק הראשון שלי בבקשה תכתבו תגובות גם עם הן רעות, עם יש 3 תגובות אני ממשיכה 

		הפרק הבא