חיים שכאלה

את הפאנפיק הזה לא כתבתי לבד למרות שאני זאת שמפרסמת אותו,כתבתי אותו בשותפות מלאה עם ג'ני כהן.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הראשון בספטמבר זה היום, מה שאומר שזה שהיום הולך להיות היום הראשון שלי בבובאבטון. פלר אחותי סיפרה לי כל מיני דברים על הבית ספר אבל אני עדיין לחוצה.

 דפיקות עדינות נשמעו על דלת חדרי וקטעו את הרהורי , הדלת נפתחה ואמא עמדה בפתח , כששערה מסודר בקוקס פרוע מעט והיא עדיין לבושה בפיג'מה.

" הי גבי חמודה , התעוררת מוקדם ? אנחנו יוצאים עוד חצי שעה , את לא רוצה לאחר למטוס כבר בשנה הראשונה נכון ?"

" הכל בסדר אמא , כבר ארזתי אני רק אתלבש אוקי ?" אמרתי וחייכתי כדי להרגיע אותה , 

אמא שלי ידועה בתור אחת שחשוב לה נורא שהכל יהיה מושלם , ובקשר לבובאטון אני חושבת שהיא מתרגשת אפילו יותר ממני.

" טוב , אז ארוחת הבוקר מוכנה , תתארגני ותבואי " היא אמרה מחייכת ויצאה . 

לפני שהספקתי למצמץ הדלת נפתחה שוב ופלר אחותי נכנסה וקפצה לי על המיטה ,

" גבי! את עוד במיטה? את נורמלית? זה היום הראשון שלך !"  היא צווחה כשהיא רועדת מהתרגשות, היא לא נתנה לי לענות וכבר המשיכה ,

" את אחות של פלר דלאקור ! אוקיי ? זה מחייב! לכי כבר להתארגן את לא יכולה להראות פחות ממהממת !" היא  אמרה ומיהרה להסתלק כשנופפתי לעברה בכרית המעוכה שלי , 

ברגע שהיא יצאה מהחדר היא כבר פרצה בצעקות שנשמעו כמו- מישהו יודע איפה הנעליים הלבנות שלי ?? 

אוף, חשבתי לעצמי כולם מסביבי כל כך מתרגשים בשבילי , כולם כל הזמן מתמוגגים ממני ,הילדה השנייה שנכנסת לבובאטון הם אומרים ותראו אותה ! לא פחות יפה מהקודמת ! אנחנו בטוחים שזה נכון גם לגבי הכישרון ! אנחנו בטוחים שהיא תהיה מעולה ! אנחנו בטוחים שהיא תהיה מיוחדת !

למה אף אחד לא מבין שאני לא רוצה להיות מיוחדת ?, שאני לא רוצה להיות כמו פלר, האחות הזוהרת והמדהימה . אני רוצה להיות פשוט אני סתם גבריאלה אחת , שאוהבת לצחוק ולחייך למצלמה ולא לעשות כלפיה פוזות של מלכת היופי .

למה אף אחד לא מבין שאני בכלל לא מתרגשת ההפך הרגש היחיד שממלא אותי זה... פחד. 

סיימתי להתארגן לחוצה מעט מפחד . פלר כל הזמן מדברת ולא מפסיקה לרגע אז בזמן שכולם מנסים להבין אותה יש לי זמן לחשוב מחשבות.

בעצם אולי לא כדאי כי זה רק גורם לי לפחד עוד יותר ולחשוב מחשבות רעות. ניסיתי לפענח מה פלר צועקת שם כשאמא שלי קראה לי לסלון.

נכנסתי לסלון ואמא אמרה שהיא רוצה לעשות איתי שיחה. זה חדשות נוראיות. כי אמא פעם עושה שיחות רק אם משהו רע קורה. הבטתי בה בלחץ הציפורניים שלי היו כסוסות עד שכבר בקושי היה ציפורן.

"גבריאלה ,אני רוצה שתקשיבי לי טוב. הכל יהיה בסדר רק אם תזכרי לקחת את התרופות כל שעה. אם משהו חס וחלילה יקרה תשלחי אלי ינשוף ופלר תהיה שם לצידך. אז אל תדאגי. " אמא נאנחה קלות.

"זהו ?זה הכל?" שאלתי בצפייה. 

"לא. לצערי לא. השנה יערך טורניר הקוסמים המשולש, בעיקרון אסור לי לגלות לך. אבל אני ממש מפחדת על פלר. פלר היא קוסמת מאוד מוכשרת. אבל בכל זאת אני מפחדת שתמות בטורניר. אבל גבריאלה את תשמרי עליה נכון? אני סומכת עלייך. רק תזכרי אסור לך לגלות לאף אחד שאמרתי לך. אפילו לא לפלר."

" אני מבטיחה " אמרתי וחיבקתי אותה היא חיבקה אותי וצעקה 

" פלר , תקראי לאבא שלך !האוכל מתקרר ,בואו למטבח "

הארוחת בוקר הייתה אחת הארוחות הכי טעימות שאכלתי בחיי , אני יודעת שאמא לא אוהבת לבשל אז אין לי מושג כמה זמן היא השקיעה על הארוחה הזאת.

 היו בה פנקייקים וכמויות של וופלים בלגים ,היה שם גם בייקון וטוסטים וקצפת עם תותים ושוקו ואת כל הדברים שאני ופלר הכי אוהבות .

ניסינו לטעום מהכל ,אנחנו לא הצלחנו ,אבל אבא כן .

" קדימה בנות " אבא אמר שגמרנו את האוכל  " תביאו את המזוודות שלכן ונעמיס אותם על הרכב "

פלר גררה מאחוריה מזוודה ורודה וצעקנית למראה שהייתה גדולה נורא.

 ואני סחבתי איתי מזוודה תכלת שהייתה גדולה גם היא , אבל ממש קטנה יחסית למזוודה של פלר . 

לאבא לקח לפחות עשר דקות להצליח להכניס את המזוודות לאוטו, מה שהעלה מאוד את הסיכויים שלנו לאחר ואני נהייתי לחוצה יותר מרגע לרגע ממששת בידי את התיק הלבן הקטן שלי שבו היתה האנטיביוטיקה ומצרכים רפואיים אחרים ,פלר חייכה אלי ואמרה לי " הכל יהיה בסדר קטנטונת " הנהנתי אבל בלב חשבתי , 

ברור שיהיה בסדר אם את פלר דלאקור, אבל החיים פחות מחייכים אליך כשאת גבריאלה דלאקור.

---------------------------------------------------------------------------

נשמח לתגובות:)