יומנו של רידל

הי, טום. אני עשיתי את זה. אזרתי אומץ. 

עוד פעם 'הארי פוטר' הזה? את חודש מדברת עליו...

כן.

תשפכי.

כתבתי לו כרטיס ברכה ליום האהבה! זה יצא לי מקסים, רוצה לשמוע?

עיניו ירוקות כמו קרפד משומר,
שערו כמו לוח שחור,
מי יתננו שלי, כה שגיב, נאדר,
מנצח האופל, גיבור.

אמממ... אין לי מילים. אני כולי נדהם מהיצירה הנפלאה הזאת.

יש עוד שיר שחשבתי לשלוח לו. אבל בסוף החלטתי שלא. אולי הייתי צריכה? 
עיניים ירוקות, שיער שחור.

אך לב טהור.

גורם לי לחוש צמרמורת נפלאה.

וליבי מתהפך, ככה, בלולאה.

וואו. בכלל לא מצחיק. מהמם. ומה עם המלים שאמרתי לך ללחוש? את זה עשית? 

כמובן. 

וזה עבד?

מה? בכל מקרה, קרה משהו מפחיד נורא אתמול.

מה קרה? הארי פוטר אמר לך שלום?

לא, למרות שזה היה יכול להיות מקסים. קולין קריווי, חבר די טוב שלי, לא מצליח לזוז! ולא לדבר, או להקשיב, הוא פשוט תקוע בתנוחה מוזרה, כמו גברת נוריס, החתולה של פילץ'!

הו, סקיב מטונף... העפתי אותו מבית הספר בדיוק כמו הגולם, האגריד. אני היחיד שהבין שהוא לא באמת קוסם, וזאת הייתה טעות לשלוח אותו להוגוורטס*.

מה כתבת? לא הספקתי לקרוא.

כלום.

טום! אני לא מבינה מה קורה לי. אני מלאה נוצות תרנגולים כל הזמן, עייפה בבקרים, ולא זוכרת כלום! בנוסף שגם להרמיוני גריינג'ר, ידידה-טוב, נקווה שרק ידידה- של הארי פוטר*, קרה את אותו הדבר כמו קולין! ולחברה של פרסי, פנלופה. לפחות לא צריך לראות אותם מתנשקים...

בטח, בטח. עכשיו את עושה מה שעשית עם השאר גם לשאר הבוצדמים.

כמובן, טום.

ג'יני. היום את לוחשת את המילים, את יודעת אלו, כמו תמיד, רק שהפעם תגידי 'הפתח' במקום 'צא'. 

ומה לעשות אחר כך, טום?

תחליקי לשם. תהיה מין מגלשה בצינור. ותעברי את האבנים, עד שתראי אותי.

*ג'יני מקווה בכל ליבה שהרמיוני סתם ידידה של הארי. אפילו לא חברה טובה. רק מקוה שהיא ידידה שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא