המכון לטיפול פסיכולוגי לדמויות מפאנדומים

בס''ד

וואו, באמת שלגמרי נטשתי את הפאנפיק הזה. אבל כתבתי חי עוד פרק אחד, קליל. נראה איך זה עובד והולך.

תהנו!

________________________

"אז, הארי ג'יימס פוטר."

הארי בלע את רוקו בקצת לחץ.

הפסיכולוגית חגה סביבו במעגלים.

"המממ."

היא התיישבה על השולחן, היא מצד אחד והוא מצד אחר.

לידו היה עוד כיסא.

ריק.

"אז הארי," היא אמרה בקול רגוע, "רוצה לספר לי איך אתה מרגיש?"

"מה?" הארי העביר יד בשערו במין טיק עצבני, "איך אני- אני... מרגיש?"

"כן," היא חזרה על דבריה, "מרגיש. יש לציין שמה שהיה בחדר הזה לא יוצא ממנו."

הרמיוני לא ציינה שזה מה שיהיה מתי שהיא גררה אותו ואת רון למכון המוזר הזה.

'כי אנחנו צריכים טיפול פסיכולוגי, הארי, גך מקונגל אמרה- אתה מבין, הדברים שחווינו לא נורמליים לילדים, הארי, גם בינך לבין ג'יני-'

"קצת מוזר," הודה הארי, מתבונן בפסיכולוגית שצמתה החומה הארוכה ירדה עד לתחתית גבה, "כאילו, כולם עכשיו ממש בטוחים שאני הקוסם הכי חזק, כי הבנתי את וולדמורט, רודפים אחריי בבקשה לחתימה, כל הפרסום הזה."

הוא נשם עמוק, מרגיש טיפה יותר בנוח.

"זה מרגיש מוזר להיות קוסם חזק ומפורסם, למרות שעמוק בפנים אני מרגיש שאני... לא."

"טוב," היא חייכה בשמץ הומור, "אני בטחה שבסעיף 'חזק ומפורסם' יהיו כאן הרבה כאלה שיחלקו עלייך. פגשת כבר את החצויים, נכון?"

הוא הנהן בפליאה.

"מה, יש עוד?"

"לא באמת ציפית שאני אפגיש המון גיבורים רבי עוצמה בבת אחת, כן?" היא צחקה, והקרח בחדר הפשיר, "לא, אחרי שאני אבדוק את מצבו של כל אחד אני ארכיב קבוצות תמיכה. אחרי הכל-" היא נופפה בידיה בתנועות גדולות- "מי להבין ולתמוך אחד בשני יותר מאשר אנשים שחוו בדיוק אותם דברים?"

הארי השתנק ופער את עיניו.

"לא יכול להיות. כמה נבלים וגיבורים יש?"

"רבים מספור, הארי פוטר, רבים מספור," אמרה אני, מיישרת את החולצה האדומה שהיתה מתחת לחלוק שלה, "פגשת את מר פרסאוס ג'קסון, נכון?"

"פרסי?"

"כן. הוא עבר דברים דומים לשלך, אם כי טיפה..." היא חשבה לרגע, "טראומתיים יותר."

"מה?" הארי קם על רגליו, "איך? גם לו נבואה דפקה את החיים?"

"טוב," חייכה אני וסימנה לו לשבת, "אפשר להגיד שנבואות דפקו לו את החיים."

 הארי ישב על כסאו בהפתעה, מתי שדמות עם שיער ג'ינג'י לוהט התפרצה פנימה.

"סליחה על האיחור!" קראה ג'יני, מתיישבת במהירות על הכיסא ליד הארי, "אני ג'ינ-"

"ג'יני פוטר, אני יודעת," אמרה אני ברוגע, "נעים להכיר."

ג'יני לטשה מבט לרגע בפסיכולוגית, ואז חייכה חיוך רחב.

"את מי פגשת?"

התעניין הארי.

"את הזוג הכי מוזר שיש," היא אמרה, "קיף סנסן וסופי פוסטר."

"והם...?" שאל הארי.

"אלפים," מיהרה לומר אני, "אבל אנחנו לא כאן בשביל זה. עוד מעט תוכלו להכיר את כולם. לכרגע, שבו, הרגישו בנוח. ספרו לי הזוגיות שלכם."

הארי וג'יני הסמיקו מיידית.

"טוב," אמרה ג'יני, "יש לנו שלושה ילדים, ג'יימס, אלבוס סוורוס ולילי. כולם בסדר-"

"אלבוס בסלית'רין-"

"תשחרר, הארי," ג'יני קצת נשכה את שפתיה, וניכר היה שזהו נושא טעון.

"אני רואה שיש בעיה," אמרה אני בקצת עדינות.

"כן!" אמר הארי בקול, "הבן שלי, אלבוס סוורוס, בסלית'רין-"

"אבל אמרת בעצמך שסוורוס היה אמיץ וטוב ובסדר, והוא גם היה בסלית'רין-"

"אני לא רוצה שהבן שלי יהיה סוורוס סנייפ, ג'יני!" הארי הנחית אגרוף על השולחן באמצע החדר הלבן, "ממש לא."

ג'יני נשמה עמוק, מרגיעה את עצמה לקראת וויכוח ארוך.

"הארי-" 

"אני אעצור אתכם עכשיו," חתכה אני את הוויכוח המתבשל, "הארי," היא פנתה אליו, "אני מבינה למה אתה מסתייג מסלית'רין, אבל פעם לא ראיתי אדם שבאמת זהה למישהו אחר. בנך לא סוורוס סנייפ, וחברותו האמיצה עם סקורפיו מאלפוי-" הארי וג'יני החליפו מבטים על בקיאותה של הפסיכולוגית על דברים שכלל לא אמרו- "בריאה בהחלט. שאפתנות זו תכונה נפלאה, ואני ממליצה לכם לתמוך בו. חשוב ביותר ש-"

"סליחה או לא סליחה," נשמע קול זר וילד עם שיער בוער נכנס לחדר במהירות, גורר אחריו נערה יפהפיה עם שיער חום בהיר, "הילד שנשאר בחיים בחדר!"

הארי פוטר תקע בו מבט. הילד שנשאר בחיים הגיע לכל מקום?

"כן," הוא אמר במבוכה, "אני הארי פוטר-"

"לא התכוונתי אליך," אמר הילד האחר במהירות- ליאו, "אני נשארתי בחיים, בייבי. אני מתכוון, ממש מתתי."

"גם הארי מת," פתאום אמרה ג'יני בדחף בלתי מוסבר.

"יאאססס, בייבי," קרא ליאו והחליק את שערו, "נעים להכיר, ילד שכמעט מגניב כמוני. הקיצר, אני בטוח שהיה לכם שיחה מועילה עוזרת בלה בלה בלה, שלום ותודה."

הארי וג'יני נדהמו לרגע מהחוצפה שלו.

"ליאו-" התחילה אני לדבר, אבל ליאו קטע אותה.

"הנער הלוהט, בבקשה," הוא אמר ברצינות, "והנה החברה השווה שלי, טיטאנית בת אלפי שנים-"

"ליאו!" קראה הנערה במבוכה.

"קליפסו. בואי, מאמי," הוא דחף אותה לכיוון הכיסא, "היה נחמד להכיר, בארי וג'ני פוטר. נגמור עם זה מהר, טוב, פסיכו- פתית? טכנית אנבת' הכריחה אותי, וקליפסו היתה בעדה- לא כדאי להתערב עם שתי נשים רצחניות- והערב יש טאקו ישירה במסעדה של ג'ייקוב! אני לא מפספס את האוכל! יאללה, בואו נעשה את זה."

הארי וג'יני קמח מהכיסאות במבוכה.

"ליאו," התחילה אני, "יש לפגישה שלהן עוד זמן, ו-"

"זמן הוא יחסי," התערב ליאו, "אוכל, לעומת זאת, הוא ממש לא יחסי. כיף לנשים במטבח, אה?"

"לכל ליאו סתום שאומר שכיף לנשים במטבח," קליפסו נעצה בו מבט עם שמץ שעשוע, "תזכור ששם נמצאים הסכינים."

לאיוס החוויר טיפה, צחק ואז התיישב במלודרמטיות על הכיסא הלבן הפשוט.

"ליאו, אני חייבת להגיד שהפגישה שלכם לא עכשיו-" התחילה אני שוב, אבל הפעם הארי האדום ממבוכה קטע אותה שוב.

"זה ממש בסדר," הוא התחיל למלמל, "בכל מקרה התכוונו לעזוב-"

"כן," אמרה ג'יני, "לגמרי-"

"אז תודה רבה על הטיפול וזה, ונתראה," אמר הארי, סוגר את הדלת מאחוריו.

"אתם בסדר?" שאל רון כששניהם הסתכלו אחד על השני והתחילו לצחוק.

בינתיים, נשמע בכל חדר ההמתנה קולו הלא ממש חרישי של ליאו.

"אז פסיכו," הוא ליהג, "בארי הזה נחמד, לא? בחור חביב, לא עבר הרבה בחייו בטח. הקיצר, קליפסו לאחרונה קצת חשה לא בנוח עם משהו מסוים-"

"ליאו לפעמים בטעות מפליץ אש," אמרה קליפסו.

"מה? מותק, זה לא נכון. אמרנו שלא מדברים על זה בציבור!"

"כרגע סתרת את עצמך. וכן, פעם שעברה כמעט הצתת בטעות את הילד שלנו, ליאו-"

"יש לנו אחד?"

"כן, ליאו, יש לנו ילד, קוראים לו ג'ייסון, זוכר?"

"אה," המהם ליאו, "אני זוכר את הפגע הרע. הוא הצית את כל המטבח."

קליפסו העבירה על ליאו מבט.

"זה היה אתה."

"לא זה לא!"

"למרות כושר השיכנוע המעולה שלך," גיחכה קליפסו, "אני יודעת שזה היה אתה, כי ג'ייסון בחיים לא היה משאיר על השולחן כיתוב של 'היי בייבי שלי, מסתבר שהטורטיות שהכנת זכו לבישול מהיר.' נו בטח."

"אוף נו!" התרגז ליאו, "בטח לא בישלת באותו יום טורטיות."

"דווקא כן," היא הימהמה, "אבל מה שדי הסגיר אותך היה החלק של 'בייבי שלי', ליאו."

"באסה. פעם הבאה אני אכתוב מאמי."

אני נשמה עמוק. זה לא הולך להיות קל.

"טוב, ליאו וקליפסו," היא נאנחה אנחה קלילה, "אני מניחה שאתן זקוקים, אממ...לטיפול זוגי."

"לא," אמר ליאו. "כן," אמרה קליפסו.

אני הרימה יד והשתיקה את הוויכוח לפני שהוא התחיל.

"טוב. בואו נתחיל מהבן שלכם," היא בחרה נושא נייטרלי, "ג'ייסון, נכון? ספרו לי עליו."

"הוא הולך בדרכו של אביו," אמר ליאו בגאווה מתי שקליפסו טמנה את ראשה בידיה במחווה של יאוש, "הוא מפליץ אש בכל מקום ללא שליטה, מתחיל אפילו עם הבטטה החצי אכולה, מדבר לעצמו ומזכיר כל רגע לכולם עד כמה הוא מדהים, והוא אפילו בנה דרקון קטן שיורק אש על מי שמנסה להעיר אותו לפני עשר בבוקר!"

קליפסו הרימה את ידיה בייאוש מוחלט.

"טוב," אני וקליפסו החליפו מבטים ונשמו עמוק, "יש לנו הרבה על מה לעבוד."

הפרק הקודם