האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
חוזרים ללימודים עם קרביץ והארי פוטר

רוצים לזכות במוצרים מתוך הקולקציה המכושפת? ספרו לנו איזה מבין מקצועות הוגוורטס הייתם רוצים ללמוד - ואולי תזכו!


כוכב רחוק

טיקי בדיוק כמו כולם.
היא רוצה ללכת ללמוד קסם בהוגוורטס, להכיר חברים ולאהוב.
יש רק בעיה אחת.
טיקי היא גמדונת בית.



כותב: aniel
הגולש כתב 7 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 256
5 כוכבים (5) 3 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - זאנר: אמממ. - שיפ: ששש. סוד כמוס להיפוגריף ולשנורקק פלוס הקרן. - פורסם ב: 25.06.2020 - עודכן: 12.07.2020 המלץ! המלץ! ID : 11213
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק בכתיבה

לילה.
חושך.
אבל הכוכבים הרחק הרחק מכאן.
הרחק מהמטבח הצפוף, שמלא בגמדוני בית עייפים.
הרחק מהזיעה שנוטפת על אפי הקטן ומחודד.
הרחק ממבטה היגע של אמי.
הם תמיד היו רחוקים.
רחוקים מאז שאבא שלי מת.
ואני מעולם לא ראיתי אותו, אז אפשר להגיד שמעולם אפילו לא התבוננתי בהם.
הם לבני האדם.
הכל לבני האדם.


"למה אי אפשר להשתמש בקסם, אמא?"
אני שואלת שוב, מתכוננת לקבל את אותה תשובה.
"ככה," מגיעה התשובה הרגילה והרוטנת מאמא שלי.
"אבל אנחנו גמדוני בית, נכון?" אני שואלת שוב, לא מרפה, "הקסם שלנו אמור להיות יותר חזק. אז למה אנחנו צריכים לקרצף ביד עד השעות המאוחרות של הלילה-"
"די, טיקי!" אמא שלי אומרת בקול תקיף, "מה זה המחשבות הבוגדניות והמסוכנות האלו?"
"אני לא בוגדת," אני אומרת בשקט, "אני רק רוצה-"
"-את רוצה!" אמא צווחת כבר בקול גבוה, ואני מתכווצת, "היא רוצה, הילדה! מה את כבר רוצה, לקרוא או ללמוד או משהו כזה! את צריכה להשיג עבודה טובה כשתיהי גדולה- וזהו!"
"אני-" אני אומרת בשקט, "אני רוצה ללמוד קסמים."
סטירה נוחתת על פניי במהירות.
"מספיק!" אמא צועקת בקול, "מספיק עם הדעות האלה! את גמדונת בית, טיקי! פשוט- תנקי את הסיר הזה וזהו! ועכשיו שהתחצפת- את תעשי את זה לבד!"
אני נאנחת, מביטה על אמי שהולכת אל מול האח ושותה בירצפת עד שהיא נרדמת.
מעולם לא הצלחתי לרצות אותה, להיות הילדה הכנועה שהיא רוצה.
"צריכה עזרה, טיקי?"
אני מבחינה בפליקס לצידי.
"לא אם זה על חשבונך, פליקס," אני אומרת בשקט.
"אני סיימתי," הוא מודיע, עובר לצד השני של השולחן.
"אתה תמיד מסיים," אני אומרת.
הוא שותק בחזרה, ממרק את מגש הכסף.
"היית פעם באולם הגדול?" אני שואלת בעיניים נוצצות, "או במגדל האסטרונומיה?"
"למה זה מעניין אותך, טיקי?" הוא מכווץ את פרצופו הזערורי, "בכל מקרה, גם אחרי שתגדלי, לא תגיעי לכל מקום בהוגווורטס."
"כי אני רוצה לדעת," אני אומרת בנחישות, "אני רוצה להגיע."
הוא חצי צוחק חצי מגחך.
"את חולמת גבוה מידי, טיק," הוא אומר בחיוך, "את בסך הכל גמדונת בית."
"ומה ההבדל ביננו לבין הקוסמים?" אני שואלת פתאום בפרץ של חוצפה בלתי מוסברת, "למה אנחנו צריכים לשרת אותם? מה עשינו רע? יש לנו אפילו יותר קסם מהם!"
אפילו פליקס, שלרוב לא נרתע מהנאומים המוחצנים שלי, נרתע לאחור.
"לא, טיקי," הוא אומר במהירות מבוהלת, "לעולם אל תדברי ככה."
"אתה בגילי, פליקס," אני אומרת, "למה אתה רוצה להירקב כאן?"
הוא מושך בכתפיו, ומיישר בגאווה את המגבת הנקייה והמגוהצת של הוגוורטס, שמונחת על חזהו.
"אנחנו במקום הכי טוב, טיק," הוא אומר, "הוגוורטס זה הכי פחות נורא."
"למה זה חייב להיות 'הכי פחות נורא'?" אני שואלת ונימת התרסה מתגנבת לקולי, "רק בגלל שאנחנו גמדוני בית נגזר עלינו חיים אומללים?"
הוא משפיל את ראשו, שותק.
"זה לא כזה נורא, טיקי," הוא אומר לבסוף, "טוב, אולי חוץ מהקטע של החתונה, אבל מותר בהוגוורטס-"
עיניי הרחבות ככדורי טניס מתמלאות אש כשאני נזכרת.

 

סעיף 11 חלק 2 קובע כי לגמדוני בית אסור לנהל נישואים חוקיים. חבר המועצה לוציוס מאלפוי אומר בפרוטוקול שהם אינם מסוגלים לחוש רגשות כמונו.

 

דמעה עגלגלה זולגת מעיניי כשאני ממלמלת בשקט את ההמשך של החוק.

 

הם נועדו כדי לשרת אותנו.

 

"מה קרה, טיקי?" שואל פליקס בקול רך כשאני מתחילה לבכות בשקט.
"למה זה מגיע לנו, פליקס?" אני שואלת בין יפחה ליפחה.
פליקס שותק, ואז אומר בלחישה:
"אני לא יודע."
אני הודפת את זרועותיו, מתרוממת.
"אני רוצה ללכת להוגוורטס!"
פלירס מכסה את פיו בכף ידו, המום.
"די, טיקי," הוא מנסה להרגיע אותי, "את כבר בהוגוורטס."
"זה," אני מצביעה על המטבח המלוכלך ועל הגמדונים שעובדים קשה ועוד מאמינים שזה הייעוד שלהם, ועליהם להיות מאושרים, "לא הוגוורטס!"
פליקס שותק, הפעם מזעזוע והלם מוחלט.
הוא מתרחק ממני צעד.
אני מסתכלת על המיטות הנוקשות והקטנות, על מעט הילדים שמשחקים בדברים שמצאו בפח הזבל, והחלטה נחרצת בתוכי.
"אני- אני רוצה ללמוד קסם," אני אומרת, כמעט בלי קול, "אני רוצה לעזור לכל הגמדונים."
פליקס מצחקק כמטורף בחרישיות.
"זה- זה לא נורמלי, טיק," הוא אומר, מטלטל את ראשו.
"אני- אני לא אוותר," אני טועמת את טעמן של המילים הנחושת, הלא מוכרות האלה, שלא עלו על פי גמדון בית כבר שנים.
פליקס מניד בראשו.
"איך תעשי את זה?"
"אולי אני יבקש עזרה מאמא שלי?" אני ממלמלת, וישר אחרי שנייה מבינה שהרעיון לא טוב.
היא רק תטביע את יגונה בבירצפת על הבת המוזרה שיצאה לה, תכריח אותי למרק עוד סירים, ותסרב בתוקף.
ואני אני יודעת מי יכול לעזור לי.
מי הבן אדם שיכול לעזור לי.
"א- אני יבקש מכבוד פרופסור מקונגל," אני לוחשת.
"את משוגעת?" פליקס לוחש אליי בחוזק, "היא המנהלת של כולנו! היא יכולה לפטר אותך ואת אמא שלך, ואולי אפילו אותי! את מסכנת את כולנו, טיקי!"
אני מפנה את ראשי אל תקרת המטבח.
"אני רוצה," אני אומרת, "ואני- אני לא אוותר."
"לכי," הוא אומר לי בזעף, "לכי לעשות את הדברים המטורפים שלך. אם יפטרו אותך, בואי להגיד לי אחר כך שצדקתי."
אני מחייכת לפליקס.
"אני אצליח," אני אומרת בחצי- נחישות, מנסה ללמוד מה זה ביטחון עצמי.
פליקס רק מניד בראשו, מסתכל עליי כאילו כבר מתתי או משהו כזה.
"את נשמעת כמו בן אדם," הוא אומר לי, "וזה רע, טיקי. אנחנו לא בני אדם. את רק גמדונת בית קטנה ולא יפה במיוחד, שכל תפקידה הוא לנקות ולסדר. מה את כבר יכולה לעשות?"
"לנסות," אני עונה בנחישות, "אני יכולה רק לנסות."
"טיקי, לא!" קורא פליקס כשאני מתרחקת ממנו, לכיוון היציאה, "אנחנו עדיין לא מוכנים, אנחנו רק בני 11, אסור לנו לצאת-"
"-ביי, פליקס," אני מנופפת לו בחיוך, "תשמור על עצמך."
"תיזהרי, טיקי!" הוא צועק, "זה יותר מידי מסוכן!"
אני רק מחייכת אליו, נזכרת בכל השעות שהעברנו ביחד בשטיפת כלים.

אני מניחה לריחות החדשים לסחרר אותי, לנטוע בי אומץ לקראת מחר.

 

אני זורקת את המגש על הרצפה, יוצאת מהמטבח פעם ראשונה אל העולם.

הפרק הבא
תגובות

טוב אז · 27.06.2020 · פורסם על ידי :ShToTaFlorian
עוד פאנפיק חדש של שירה שכמובן אני התגובה הראשונה בו
טוב אז התחלה יפה עם הרבה פוטנציאל, משום מה לי מזכיר לי את עיינים ירוקות בסגנון
ציפית לתגובה ארוכה? כי חבל אני רוצה להשאיר משהו לפרקים הבאים
וזה המקום למילה הראשונה שלי בפאנפיקים שלך "המשך😠" רק הפעם עם אחד אחר
"המשך😁"

... · 27.06.2020 · פורסם על ידי :Brilliant Blunders
ובכן, זה עוד אחד מהפאנפיקים המופלאים ששלחת לי כבר, ואמרתי לך מה דעתי.
בכל אופן, אני אכתוב את זה גם כאן. זה פאנפיק מדהים, מעורר השראה ויש לו פוטנציאל עצום.
כל הכבוד לך, כל מה שאת כותבת מושלם!

תודה! · 27.06.2020 · פורסם על ידי :aniel (כותב הפאנפיק)
דבר ראשון, שמחה שאהבתם!
זה רעיון שמציג לי בראש כבר הרבה זמן, לדעתי גמדוני הבית לא מקבלים מספיק הכרה.
(אגב המוות שאני הכי שונאת זה המוות של דובי- אוחר כך של פרד. נדיר, אני יודעת).
ורוזנ- טוב, אחרי הכל יש לי סגנון כתיבה מסוים.
אממ, ואולי קצת חיבה לדמויות עם סטיגמה רעה או מופלות לרעה.
תודה!
לילה טוב וקאפקייס!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
9021 6992 11030 2454


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2020 - 2007