ירח מלא

ירח מלא.

תמיד המילה הזו הביעה כל כך הרבה פחד בשבילו.

לא רק פחד.

זעם, צער, ו....

כאב.

כאב על כל מה שלא יכל להשיג ולא יוכל.

על החיים הטובים שתמיד רצה ושנעלמו לו בין הידיים.

על העתיד שרצה....

שום דבר מזה לא יקרה.

הוא זכר בבירור את הלילה שבו ננשך.

*פלאשבק*
ילד קטן, בעל שיער זהוב פרוע, מלא בעלים וזרדים, ועיניים זהובות מלאות פחד, רץ.

הוא רץ בשיא המהירות, מתנשף.

לפתע נשמע רעש של קריעת עלים.

יצור קפץ מבין השיחים.

יצור בעל שתי רגליים ארוכות, שעירות, פנים מפחידות ומעוותות, צורתן מושחתת כליל, ועיניו עיני רוצח.

הילד השמיע ציוץ בהלה וכשל אחורה, רגליו קורסות תחתיו.

היצור קפץ על הילד הקטן, והניח את שיניו החדות על גרונו הקטן של הילד.

״היכון לחיים חדשים, או למוות חדש.״ צחק היצור צחוק צורם ומפחיד, ונשך את גרונו של הילד הקטן.

הדם זלג, ועיניו של הילד פילבלו.

לפתע אזר בעצמו את הכוח, וגישש סביבו עד שמצא ענף עץ.

הוא חבט בענף באיש הזאב הנורא, והיצור קרס עליו.

הילד אחוז החרדה קם במהירות, רועד כעלה נידף, ופרץ בריצה מסחררת.

ידיו אחזו את צווארו אשר דימם, ועיניו היו כשל חיה נרדפת.

הוא הגיע אל מפתן בית, וקרס.

עיניו הזהובות שיקפו את הירח המלא, הירח שיביא איתו בעתיד כל כך הרבה פחד.

*סוף פלאשבק*
רמוס לופין.

אדם זאב עלוב.

זה מה שהוא.

כי מה החיים שלך שווים, אם כל ירח מלא אתה הופך ליצור?

הוא כל כך פחד לגרום למישהו להרגיש כמו שהוא הרגיש....

כי עמוק בפנים, הוא נשאר אותי ילד מבוהל.

הילד שפוחד מירח מלא.