היא משהו אחר

------------

כל הקרדיטים לשאנון מסנג'ר!

מכיל ספויילרים.

מומלץ לקרוא לפחות בספר עד עמוד 184 כדי להבין משהו.

למי שאין כוח, אני אנסה לקצר קצת כדי שתבינו.

חשוב להבהיר שיש פה חלקים שסותרים את הספרים, מהסיבה שאני ממציאה חלק מהדברים למרות שקראתי רק את השלושה הראשונים, שיצאו בעברית. נוסף על כך סוקיף (סופי וקיף) הוא לא קאנון, וזה מאוד עצוב כי זה שיפ טוב הרבה מסופיץ (סופי ופיץ).

נ.ב נסו להתעלם מהשמות המוזרים.

------------

סופי פוסטר היא אלפית בת 12 שגודלה בידי בני אדם וטלפתית מגיל חמש (יכולה לשמוע מחשבות) בגיל 12 מוצא אותה אלף בשם פיץ, גם הוא טלפת (והיא מתאהבת בו) והוא מביא אותה לערים האבודות, ערי האלפים. כל משפחה גרה באחוזה גדולה, מאמצים אותה גריידי ואדליין, בני אצולה שבתם מתה בשריפה בגיל 20, ג'ולי. הם מנהלים בית מקלט לחיות פצועות, ובכללי לחיות. לפיץ יש אחות בשם ביאנה בגילה של סופי ואח בשם אלוואר. לכל אלף יש יכולות מיוחדות, חלקן נדירות יותר ופחות.  ביאנה, דלה (אמא שלה) ואלוואר מתפוגגים, יכולים להיעלם, ופיץ ואולדן (אביהם) הם טלפתים. קיף ואביו הם אמפתים. טלפתיות כמו סופי לא נדירות במיוחד, אך יש לה מוח בלתי חדיר – אי אפשר לקרוא את מחשבותיה, ואי אפשר לחסום אותה. היא חזקה מאוד ולומדת עם מנטור טלפתיה בשם טירגן שחוזר ללמד רק בשבילה. מוחקים למשפחה שלה את הזכרונות ממנה, משנים להם את השמות ומעבירים אותם מקום, רק בשביל שהיא לא תצטרך לביים מוות. האלפים מתניידים בעזרת זינוקי אור – לוקחים טרמפ על חלקיקי אור.

------------

תהנו!

-----------

קיף הביט מרחוק בקנדלשייד, האחוזה של משפחת סנסן. הוא התקדם במהירות אל פתח האחוזה, ונכנס דרך דלת הכניסה השחורה והמאיימת. בגב זקוף הוא צעד כמה צעדים לתוך הבית, ומצא את אביו יושב על כורסה גדולה בסלון, מעיין במגילות קלף שנכתבו בכתב רוני עתיק שקיף לא זיהה.

אביו היה אמפת, בדיוק כמו קיף – שניהם יכלו לחוש רגשות של אנשים רק ממגע או אפילו ממרחק. הוא תמיד ניסה להרגיש את אביו, אך בתור אמפת מיומן לורד קאסיוס הצליח להסתיר את רגשותיו מבנו. נוסף על כך, לא הזדמנו לקיף פעמים רבות בהן היה יכול לגעת בידו של אביו.

לורד קאסיוס כינה זאת "הפגנת חולשה", והפגנת חולשה היתה הדבר השנוא עליו, בעיקר כשהיא באה מבנו.

קיף היה בטוח שאביו חש ברגשותיו הסוערים כעת, אפילו ממקומו בקצה הסלון המפואר והגדול, אך הוא רק הרים לרגע את מבטו, הנהן, וסימן לקיף לעלות למעלה. אז קיף עשה כמבוקשו – הוא הלך בצעדים שקטים אל המדרגות ועלה לקומה השניה, בה שכן חדרו.

מפני שאמו לא היתה בבית, ואביו ישב למטה, הוא הרשה לעצמו להתקרב לחדר העבודה של אביו. היתה לו הרגשה שאביו מסתיר משהו – משהו גדול. הדלת היתה פתוחה למחצה, והוא נתן לה דחיפה קלה כדי שתיפתח עד רווח בו הוא יוכל לעבור. לרגע הוא חשש שתחרוק הדלת, ואפילו הצליל הקט הזה ישמע למטה בדממה ששררה בבית. אך למזלו, הדלת לא השמיעה כל רעש, והוא התגנב על קצות אצבעותיו אל תוך החדר.

במשך 14 שנותיו, האיזור הזה היה נחשב מחוץ לתחום, אך למרות זאת הוא שמע לפעמים את אביו מדבר עם אדם לא מזוהה בתוך החדר, או לפעמים מצא את עצמו מביט דרך חריץ קטן על אביו.

היום, הוא עומד לגלות זאת. הוא נכנס לתוך החדר האפלולי, ומיד משכו את עיניו ערמת ספרי עור חומים. קיף נדהם. היו אלו ספרים אסורים – על פיירוקינטיקה[1]. הוא המשיך להסתכל, לא נוגע בשום דבר ולא משאיר סימן להיותו שם, עד שלפתע צלילי ההד של אביו העולה במדרגות הקפיצו אותו ממקומו, והוא העיף מבט אחרון בחדר, ומיהר לצאת מהדלת ולהיכנס לחדרו, כשליבו פועם במהירות.

הוא ביצע הרבה מעשים אסורים בחייו – בעיקר למנהלת בית הספר, התגנב להרבה מקומות שלא היה צריך להיות בהם והאזין לשיחות אסורות, ויעידו על כך ערמת הריתוקים שקיבל מאז כניסתו לפוקספייר[2]. אך דבר לא הפחיד אותו יותר מאביו. הוא היה מוכן לשתול מאסקוג[3] במשרד של ליידי אלינה[4] 100 פעמים, אם בכך היה מונע עימות עם אביו.

למזלו הרב, לורד קאסיוס חלף על חדרו של קיף ונכנס לחדר העבודה – ואז נדמו הקולות וחזרה הדממה.

---------------

הברזה משיעור "היקום" היתה משהו שבשגרה. הוא התמקם בעמדת ההברזה שלו ולאחר כמה דקות הוא ראה נערה עוברת לידו. זו היתה סופי, ילדת הפלא החדשה שהגיעה לפוקספייר באמצע השנה – זו שגודלה בידי בני אדם, זו בעלת העיניים החומות. הוא שמע עליה רבות מאביו, אשר האמין שיש בה משהו יותר חשוב ממה שמספרים. הוא הביט בה בסקרנות. רגשותיה היו חזקים, כמו שהוא לא שמע מעולם. הוא הרגיש שהיא מבוהלת, כנראה עשתה משהו מביך. לפחות את זה כדאי לחקור.

"בטח הלכת לאיבוד" אמר קיף.

היא מצמצה וחזרה להביט בו.

"איך ידעת?" היא שאלה.

קיף חייך. "עכשיו אמצע השיעור. אז או שהלכת לאיבוד, או שאת מבריזה – וברור שאת לא מבריזה"

"למה שלא אבריז?" היא שאלה.

קיף תהה אם לספר לה שהוא אמפת ושהוא הרגיש את מצוקתה, אך בחר להשאיר את זה לאחר כך. משהו חשוב קורה כאן, וקיף רצה להיות חלק ממנו.

"הברזת?" הוא שאל בחזרה.

"לא..." היא הודתה.

הוא חייך. "את הילדה החדשה, נכון?"

היא הנהנה.

"אני קיף"

"אני סופי – אבל אני בטוחה שאתה כבר יודע את זה". הוא אכן ידע.

"את ככל הנראה החדשות המסעירות ביותר שהיו פה מאז תקרית הגולון הגדולה, שאגב, אין לי שום קשר אליה" הוא חייך, "אבל זה לא דבר רע. באופן אישי, תמיד נהנתי להיות במוקד תשומת הלב."

היא לא אמרה דבר, אך קיף חש שוב ברגשותיה. כלכך חזקים, עד שכמעט לא היה אפשר למנוע אותם. היא בחנה אותו והוא הרגיש שהיא חושבת שהוא נראה טוב, ומסמיקה מעט. קיף חייך. שערה הבלונדיני ועיניה בגוון החום ענברי היו ממש יפות ומיוחדות. הוא תהה אם יוכל להתחבר איתה.

"איפה אתה אמור להיות?" היא שאלה, קוטעת את הרהוריו.

"'היקום'. אני מבריז מתי שרק יוצא לי. ליידי בלווה מאוהבת בי ברמות קשות. אני ממש לא יכול להאשים אותה" הוא החווה בידו על עצמו, "טבל בכל זאת, זה מביך, את יודעת?"

הוא שוב הרגיש אותה, חושבת שהוא נראה טוב. לא רע, נכון? הנה היא מסמיקה שוב.

"ועכשיו זכיתי לפגוש את הילדה הכי מסתורית בבית ספר", הוא אמר, "אז הייתי אומר שההברזה היתה שווה את זה."

היא שוב הסמיקה, והפעם גם הסומק האדום ניכר על לחייה.

"אני ממש לא מסתורית" היא מיהרה לסתור את דבריו בטון כזה שהבהיר לו בדיוק את ההפך.

"לא יודע", הוא אמר, "אבל את עדיין לא מגלה לי למה את לא בשיעור. שלא תחשבי שלא שמתי לב"

היא בהתה בכפות רגליה "זה מביך מדי!"

קיף גיחך. "אני אוהב מביך!"

הוא המשיך לצחוק כשלא ענתה. "לפחות תגידי לי איפה את אמורה להיות."

היא נאנחה. "באלכימיה, עם ליידי גאלווין"

קיף חייך שוב. זה בטוח משהו טוב.

"אוחח, היא הכי גרועה. למדתי אצלה כשהייתי ברמה שלוש.[5] והיא ממש שנאה אותי, בטח בגלל שהפכתי את שולחן המעבדה לכסף. אבל היא אמרה שהיא רוצה שאני ארשים אותה." הוא קרץ, והחליט לנסות משהו. "ובכל זאת, לא הייתי מציין את העובדה שאנחנו חברים"

הוא כמעט צחק בקול. היא חושבת שהוא חמוד וקול.

"אז מה, ליידי גאלווין העיפה אותך מהשיעור?"

"סוג של"

"את זה אני חייב לשמוע!"

"אתה תצחק עליי"

"סביר להניח", הוא הסכים.

היא שבה להביט ברצפה. "בטעות פוצצתי את התרכובת שהכנתי."

הוא לא יכל לעמוד בזה, והפעם צחק בקול. "נזק?"

"רק השכמייה שלה-"

זה באמת היה מצחיק. "וואו וואו וואו! יש לך מושג איזה אירוע מכונן זה? השכמייה שלה היא בבת עינה! היא שלחה אותך למשרד של ליידי אלינה?"

"לא, למרכז הריפוי. טיפה מהחומר הזה ניתזה על היד שלי."

קיף בחן את ידה. סימן אדום גדול היה ממוקם שם, והוא הביט בפניה בהפתעה. לא היה נראה שהיא מרחמת על עצמה. "וואו, רוב הבנות היו בוכות בגלל פצע כזה, גם רוב הבנים. אפילו אני הייתי משתמש בו כתירוץ לקצת רחמים וכאלה."

"זה בטח נראה גרוע ממה שזה באמת" היא אמרה.

"ובכל זאת, לא נראה לך שכדאי שיטפלו בזה?" קיף אמר בדאגה

"נראה לי שכן"

הוא צחק שוב. "הרגע נעשית לבנה יותר מהקירות האלה. מה קרה?"

הוא הרגיש שהיא מפחדת, אבל זה היה כל כך חזק שהוא לא ממש הבין ממה.

"שום דבר" הוא ענה.

"אז בואי, אקח אותך למרכז הריפוי, כדי שלא תלכי שוב לאיבוד." קיף שילב את זרועו בזרועה וגרר אותה איתו.

----------------

[1] פיירוקינטיקה היא יכולת מיוחדת נדירה מאוד, והיא היחידה שנאסר השימוש בה. מי שניחן בה יכול לזמן את האש, ואפילו את להבת הנצח. האש לא ממש ניתנת לשליטה, ואנשים מתו מהאש של עצמם, ולכן היא נאסרה. כל הפיירוקינטיקאים במעקב וכל הספרים על הנושא הוחרמו.

[2] בית הספר לבני האצולה האלפים.

[3] סוג של צפרדע שפולט גז מסריח כשהוא מפחד.

[4] מנהלת פוקספייר

[5] במקום כיתות בפוקספייר זה נקרא רמות. סופי, דקס וביאנה ברמה שתיים, וקיף ברמה ארבע כי הוא קפץ רמה. גם פיץ ברמה ארבע, אבל הוא לא קפץ רמה.