רייבנקלואי בושה

"טוב, זה קשה. קשה מאוד. אתה בטוח שאתה לא סקיב?" תמהה המצנפת.

"אני מניחה שנהמר? דבר כזה קורה פעם בכמה עשורים.

אליעזר והגזר, 'חת שתיים, שלוש! רייבנקלו!" הוא רץ לשולחן רייבנקלו המוחא כפיים.

לפתע ראה אותה. אהבה ממבט ראשון? ועוד בגיל אחד עשרה? כמה קיטשי.

חשב לעצמו.

"תזכרו; אורנסי!" אמרה פרופסור מקגונגל, זה היה סוף השנה.

הוא עשה את התנועה המסובכת בידו כמה וכמה פעמים, אך ללא הועיל.

"הנה בוט! האחד שלא עשה קסם מתחילת השנה!" צווחה פדמה פאטיל.

הוא לא האמין. דווקא היא?

"אתה לא מתאים לשום מקום, סקיב מלוכלך!" הצטרפה תלמידה מסלית'רין.

"רייבנקלואי בושה! רייבנקלואי בושה!" צחקו כל תלמידי בית הספר.

"פדמה, מה הולך פה?!" צעקה תלמידה בעלת שיער שחור גולש.

"כבר אסור לצחוק על תלמידים נוראים? כאילו שאת לא מתלחששת עם בראון על לונגבוטום!" הילד שעמד בפינה הסמיק.

"לא נכון!" התערבה תלמידה כהת עור ועיניים, שטרי זיהה כבראון, הוא הסמיק.

"נוויל חבר שלנו!"

"תפסיקי, זה לא חברי!" התערבה גם תלמידה בלונדינית.

הן התווכחו עוד, אך זה לא עזר. טרי ברח לחדרו.

כל שנותיו של טרי הוא היה הכמעט סקיב, בין כל הגאונים.

אף פעם לא הצליח להיכנס לחדר המועדון. תמיד חיכה לעזרה, שהגיעה רק מהבלונדינית שלא זכר את שמה.

"את... טוב... תצאי איתי להוגסמיד?" הסמיק טרי.

"יהיה נחמד." הנהנה הנערה שחורת השיער.

אחרי דייט מוצלח, שנתיים, קרב, ועוד שנתיים, זה קרה.

"טרי בוט, התינשא לי?" שאלה הנערה.

"כן." לחש טרי בקול נרגש. 

פרוואטי והוא חיבקו אחד את השניה.