בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

הפרק הזה מדבר על ג'ינקס מסדרת ספרים בשם ג'ינקס. כפי שאמרתי בפרק הקודם, ממש מפתיע.

כמו תמיד, אני אספק את המידע הדרוש: ג'ינקס הוא ילד (או נער, לא ממש איכפת לי) שחי ביער ענק בשם ארוורלד (מוכר לכם מהפרק הקודם?) והוא קוסם. בערך אחד ל500 אנשים יוצא קוסם כך שיש כמה עשרות כאלה, אבל הוא מיוחד. זה מתבטא בזה שהוא רואה רגשות, מדבר עם עצים, ויש לו המון כוח קסם של אש וחיים. הוא נקרא פתיל האש. במקום אחר הוא למד להשתמש בידע בשביל קסמים, והוא יכול להשתמש גם בידע של אחרים ולראות אותו.

הוא יודע לעשות כל קסם שהיה לידו מספיק זמן, ואם יש עוד יותר זמן הוא גם יודע לבטל אותו, או לעשות אותו הפוך. בלי קשר, הוא נמוך יותר מהממוצע, כך שאף על פי שהוא בן 18 הוא נראה בן 17 או פחות.

אני מקווה שתהנו מהפרק גם אם אתם לא מכירים את הספר, ורוב הסיכויים שאתם לא. שמחו דיצו וגילו, שפיצקון, בלאבוש ויך דיגידנדן.

נקודת מבט של ג'ינקס

יש! הצלחתי! אני לא מאמין! אני כל יכול! וכן, אני יודע שאני מגזים, ובגדול. אה, רגע, נכון, אין לכם מושג על מה אני מדבר.

טוב, אז אני אסביר לכם. אני יודע את כל הקסמים שקוסמים אחרים יודעים לעשות (ולא מעורב בהם כוח מוות) ויש לי אפילו קסמים שרק אני יכול לעשות (למשל לגרום לכל העצים ביער לזוז או להפוך אדם לעץ), חוץ מקסם אחד. זימון.

זה לא שכישוף זימון כל כך מסובך, אבל הבעיה היא שאני לא יכול להרגיש את הקסם מספיק זמן בשביל ללמוד אותו, כי החפץ פשוט מתעופף אל ידו של המזמן. לפני יומיים הצלחתי לגרום למישהו לזמן משהו ממרחק של חצי יער, וכך היה לי הרבה זמן להרגיש את הקסם בשביל להבין איך לעשות אותו, אבל לא היה לי את כל הזמן שצריך, אז היה לי רק מושג כללי.

והיום, הצלחתי לעשות את זה! אבל הייתה רק בעיה אחת. בגלל שאני לא ממש מורגל בקסם הזה, מה שזימנתי (שהיה סלע) עף עלי חזק מדי, ואני נפלתי.

כבר הייתי מוכן לזה שהסלע יפול עלי ורציתי להרחיף אותו, אבל אז הרגשתי הרגשה מוזרה.

הרגשתי כאילו אני נמצא באמצע השביל של כוח החיים אבל אני לא הפתיל, תוך כדי שאחד מהתושבים של האזור שממנו מגיעים לשם נופל עלי. אחר כך הרגשתי שאני הותקפתי על ידי הקסם שעשיתי כדי להכריע את המלחמה. לא הבנתם? אתם יכולים לקרוא על קורות חיי. רוצים שאני אסביר בשפה נורמלית? טוב, בסדר. זה אומר שזה הרגיש שאני נמעך ותוך כדי הכל נהיה רותח, ואז עץ מרביץ לי. לא נעים בכלל. (הערת הכותב: מכירים את התיאור?)(הערה נוספת: גם את ההערה כתבתי בפעמים הקודמות!) (הערה אחרונה: גם את זו)

כשזה נגמר, נפלתי על האדמה וגיליתי שארוורלד השתנה לחלוטין. האדמה, דרך הדיבור של העצים ואפילו סוג מקור הכוח של היער. במקום שזה יהיה כוח חיים טהור, היה מעורבב בו כוח קסם שלא הכרתי.

למעשה, אם חושבים על זה, רוב הסיכויים הם שזה יער אחר. זה אומר שעברתי עולם, כי אין בעולם שלנו עוד יערות גדולים וחזקים כמו ארוורלד. או היער הזה.

אבל בגלל שאני אופטימי, לא המשכתי לחשוב על זה בתקווה נואשת שזה לא נכון. מה שעודד את תקוותי זה שעדיין נשאר משהו, חתיכה מהסלע  שזימנתי נכנסה לכיס גלימת הקוסם שלי.

קמתי מהאדמה, ונעמדתי בשביל למצוא מקום להתאושש מההתנגשות עם הסלע וההרגשה המוזרה ההיא, אבל מסתבר שאין לי מנוחה אף פעם.

ברגע שבו נעמדתי משהו התנגש בי מאחורה, ואני נאנקתי בכאב. הסתובבתי כדי לראות מה זה, וראיתי שזה עכברוש. לחוסר מזלו של העכברוש (שהיה מסכן כבר מההתנגשות עם הראש שלי), מרוב הלם שרפתי אותו בקסם.

התכוונתי לשאוב את האש אלי בחזרה, אבל כמובן שיקרה עוד משהו. מה שקרה הפעם, זה שפנתרה שחורה עברה לידי בדהרה והפילה אותי מהרגליים.

תוך כדי נפילה שאבתי אלי את האש כי אין שום קשר בין העכברוש לפנתרה השחורה, ולכן הוא לא צריך להיות עוד יותר מסכן בגללה. אחרי שקמתי, שמעתי שאגה אדירה שכמעט הפילה אותי מהרגליים. כמובן.

שאבתי כוח מהיער, והרחפתי את חתיכת האדמה שמתחתי לכיוון השאגה. אחרי קצת זמן של ריחוף ראיתי את זה.

במרכז קרחת יער ענקית עמד דרקון ענק, שחור, מפחיד, שיודע לירוק אש. איך אני יודע שהוא יודע לירוק אש? פשוט מאד, באותו רגע הוא ירק אש על הפנתרה השחורה שהפילה אותי.

התכוונתי לעבור בזמן שהם עסוקים אחד בשני, אבל כמובן שמזלי לא יכול להיות טוב אף פעם, ולכן באותו רגע הפנתרה השחורה קפצה לדרקון על הראש והוא העיף אותה למרחקים. ברגע שלא היה לו אויב אחר, הוא פנה אלי.

הדרקון, שלא ידע שאני חסין לאש, שאג וירק עלי בכל כוחו, ואני ניסיתי לשאוב כמה שיותר אש.

אחרי שקיבלתי כל כך הרבה אש הכוחות שלי התחזקו, ואני הטבעתי את הדרקון בבריכת ג'לי ורוד מלאה בדגים בסגנון הקוסמת גזר.

אחרי שוידאתי שהוא לא יזיק לאף אחד בזמן הקרוב, טסתי במהירות על חתיכת האדמה שלי לכיוון שאליו עפה הפנתרה השחורה.

אחרי קצת זמן הגעתי לסוף היער, ועד שם לא ראיתי את הפנתרה השחורה. בעצם זה לא מאד משנה, כי מה כבר הייתי עושה אם הייתי פוגש אותה?

בכל מקרה, מיד אחרי קו הסיום של העצים ראיתי ילדה קצת משונה, אבל אני לא יכול עדיין להגדיר למה. אבל כל זה לא היה משנה לי, היה לי משהו יותר חשוב לברר.

"מה קרה לארוורלד?" שאלתי אותה אחרי שנחתתי, בתקווה שהיא תגיד לי שפשוט הגעתי לחלק משונה ולא מוכר של ארוורלד, אבל היא הביטה בי בעיניה החתוליות ושאלה "על מה אתה מדבר?"

והנה עוד פרק! לא חשבתי שאני אספיק לעשות אותו כל כך מוקדם. אני מקווה שכל הדברים הלא ברורים התבררו, ושאתם הבנתם דברים כמו למשל זה שיש קשר בין הפנתרה השחורה לעכברוש. 

תודה לכל אלה שטרחו להסביר לי שאני לא כל כך גרוע כמו שחשבתי שאני. זה מאד מעודד. זהו. למה אני ממשיך לכתוב? די כבר! מתי אני אפסיק? עכשיו. זהו. תודה. שלום.

הפרק הקודם		הפרק הבא