נקודת מבט שונה

כל הזכויות והדמויות שמורות לג'סיקה רולינג.

החיים שלי אולי נראים טובים להארי, אבל הם למעשה קשים ביותר. קיבלתי ביום הולדתי ה13 רק 36 מתנות יום הולדת, ובחג המולד קיבלתי רק מחשב אחד! כן, קשים ביותר.

זה לפחות מה שחשבתי, עד מה שקרה מה שקרה.

הלכתי עם חבריי ברחוב. נהיינו רעבים, וילד בן 10 בדיוק עבר לידנו עם שקית מלאה בשוקולדים. אימי לא נתנה לי שוקולדים מאז שרופאה מרושעת אמרה שאני זקוק לדיאטה. ''היי ילד!''

קראתי וצעדתי לעברו. הילד הסתובב והביט בי ובחבריי. ''אני רוצה את השקית.'' אמרתי ושילבתי את ידיי. ''אני לא יכול'' צייץ הילד, ''הם בשביל מסיבת יום ההולד-''

טראח!

הכיתי את הילד בראשו והוא זחל משם, מייבב. חבריי ואני אכלנו בהנאה ופסענו באיטיות לביתנו. ''נתראה מחר, ביג די!'' אמר פירס והלך משם. אני ביג די, כי אני הכי טוב שם, חשבתי לעצמי בגאווה.

''היי, ביג די!'' קול מוכר קרא. זה היה הארי. הוא שנא את הארי מאז ומתמיד, ותמיד התעלל ב+ו. הוא מעולם לא ידע למה הוא שנא את הארי, אבל זה מעולם לא עצר בעדו מלהרוס להארי את החיים ככל האפשר.

הארי התגרה בי לדקות ארוכות, עד שקרה משהו, שכיבה את הכוכבים בשמיים. קפאתי. הרבצתי להארי כי חשבתי שהוא זה שעושה את זה. ''דאדלי תסגור את הפה!'' הוא צעק. משהו קרה. המציאות הכתה בי. הסוהררונים

או איך שלא קוראים לזה, גרמו לי להבין. חיי מושלמים, ואני פרחח מפונק שלא יודע להעריך אותם. הסיבה היחידה שהתעללתי בהארי היא שקינאתי בו. הוא היה אמיץ ממני, הוא התעמת איתי אפילו לפני שידע שהוא קוסם

למרות שידע שאני אקרע אותו לחתיכות. היה לו לב טוב יותר מלי, הרי שהיינו קטנים ואמרתי לו לגנוב את הממתקים מהחנות של ג'וש הזקן, הוא העדיף שאבעט בו בפנים מאשר לגזול לבן אדם את פרנסתו.

ואני, כמו טיפש, באמת בעטתי לו בפנים. ועכשיו אקבל את העונש שראוי לי. הרגשתי איך השמחה מתנדפת ממני. אבל אז הארי הציל אותי, הבן אדם שמירר את חייו. והוא עוד סחב אותי הבייתה, במקום להשאיר אותי ברחוב.

שהגענו הביתה עוד שקעתי במחשבות, וכשאימי שאלה אותי מה קרה, הטראומה סגרה עליי ולא הצלחתי לפתוח את פי כדי לענות. הצבעתי על הארי בניסיון לומר שהוא הציל אותי, אבל הם צעקו עליו והאשימו אותו. 

 שנה לאחר מכן שהארי חזר בחופש, ניסיתי לפתוח איתו בשיחה, ללא הצלחה. יום אחד שנכנסתי לחדרו כדי למלמל שוב כמה מילים ולברוח, כי אני אפס שמעולם לא התנצל בעבר, ואין לי מושג איך עושים זאת, החדר היה ריק, 

(הוא כנראה היה בשירותים) , ראיתי עותק של עיתון עם תמונות זזות. לקחתי את העיתון ובתמונת השער ראו את הארי, ומתחתיו היה כתוב באותיות גדולות הארי פוטר, הנבחר? 

הסקרנות גברה עליי והתיישבתי על המיטה לקרוא. היתה שם עיתונאית שניסתה להוכיח שהארי באמת הנבחר. היה כתוב שם מתראיין בשם ''רון וויזלי'' שסיפר על מעלליו של הארי , הוא עצמו, ושל עוד ילדה בשם הרמיוני,

מצילים אבן חכמה כלשהי, וסוגרים מין חדר סודי. ''זה מה שקרה. או שאולי קורנליוס פאדג' יגיד שאני משקר? נראה שהוא אוהב לעשות זאת'' סיים המתראיין.אני רק קראתי את המילים, כך שלא הייתי בטוח בכך, אבל אני די

בטוח שהוויזלי הזה לא אוהב את האדם הזה שהוא קרא לו קורנליוס. לאחר מכן, כתבה שבה דמבלדור סיפר על כל מה שאירע בלילה שוולדימשמו חזר, לפי גרסתו של הארי. הוא ממש גיבור, ואני ממש התעללתי בו, חשבתי במרמור.

''אפשר לעזור לך?'' שאל הארי שעמד מעליי, עיניו הירוקות רושפות בזעם. הסתלקתי מן החדר במהירות המרבית.

עוד שנה עברה. הארי ניסה להציל אותנו מעינוייו של וולדמורט, למרות שהיינו ממש רעים אליו. הערכתי אותו על כך ושכנעתי את הוריי להסכים להצעתו הנדיבה. שני קוסמים הגיעו לקחת אותנו. הודיתי להארי, בדרך שלי, על כך שהציל את חיי  

בלילה ההוא. הוא נראה מופתע אך לחץ את ידי בכל זאת. הוא לימד אותי להסתכל בצורה שונה על החיים. על כך אודה לו עד סוף חיי.

		הפרק הבא