לונה

אמא.

אני מתגעגעת אלייך.

קראת לי לונה.

כי תמיד אהבת את הירח.

זוכרת?

היינו יוצאות לטיולים יחד, ואת

היית מלמדת אותי על עקבות של שנורקקים פחוסי קרן.

אני זוכרת את היום הנורא ההוא.

את היום שבו הלכת.

תכננו לנסוע לתאילנד, ולחפש שם שנורקקים.

 לפני שנסענו, התעקשת על הניסוי ההוא.

בשביל לבדוק את תכונות הקרן של שנורקק.

אבל משהו השתבש.

ובמקום זה נעלמת.

אני זוכרת שנכנסתי, והיה המון עשן.

הייתי מפוחדת.

לא הבנתי מה קרה.

ואז ראיתי.

שאת כבר לא שם.

ואבא נכנס.

גם לו היו דמעות בעיניים.

כי הא אהב אותך.

מאוד.

וגם אני.

לונה קימטה את המכתב.

היא ידעה שאמה לא תוכל לקרוא אותו.

לעולם.

תגובות?