מלך השרשראות

פוליאן רץ במהירות במורד הסמטה. אם הוא יהיה חכם מספיק הוא יצליח להתחמק מרודפיו בלי להפיל אפילו מטבע אחד. הוא הביר את כל הפינות האפלות שבעיר הזאת, ולשני הוביטים זקנים אין שום סיכוי מולו.

הוא פנה במהירות בסמטה הבאה. גדר עץ רעועה חסמה לו את הדרך. הוא חייך בערמימיות וטיפס על הגדר במהירות.

"תחזור לכאן, פרחח!” צעק מאחוריו אחד ההביטים.

"היה נעים להכיר,” צעק אליהם פוליאן מבעד לגדר. הוא צחק בניצחון ופנה לרחוב הראשי. הוא היה סוער. מאות מכוניות חשמליות חלפו במהירות לאורך הכביש בלי להשמיע קול, והמדרכות היו עמוסות בבני אדם, הוביטים, גמדים ואורקים נוהמים.

הוא סרק בעיניו את שורת החניות בצידי המדרכה. שלט מוכר תפס את עיניו. הוא חייך ומיהר להיכנס אל מסעדת הסוס המקפץ.

אורקים נוהמים ישבו בפינות האפלות. פולטים גרגורים וזוללים את מנותיהם.

פוליאן העביר את מבטו על יושבי החנות. הוא עצר כשהגיע לנער נמוך וג'נג'י שישב בפינה המזרחית ותקע בו במט כועס.

פוליאן גלגל את עיניו ומיהרל התיישב לידו.

"היי גילמו, תפסיק להסתכל עלי ככה,” התרעם פוליאן.

"להתסכל עליך איך?” שאל גילמו הגינג'י בהרמת גבה.

"כאילו שאני גנב או משהו כזה...”

"אולי כי זה מה שאתה?” אמר גילמו ולא הסיר מפוליאן את מבטו.

"היי, אני לא גנב,” נעלב פוליאן. “אל תקרא לי ככה.”

"אה באמת? אז אולי תרצה לומר לי מאיפה השגת את השק כסף הזה?” גילמו חטף את השק מידו של פוליאן ונופף בו מול פניו.

"אה, יכול להיות שבטעות השאלתי את זה משני הוביטים זקנים,” מלמל פוליאן.

"ממש בטעות?” גילמו צמצם את עיניו. “ממש בטעות השאלת את זה משני ההוביטים?”

"בסדר,” נאנח פוליאן. “אז זה לא היה בהשאלה. זאת הייתה אממ... לקיחה על מנת להחזיר את הנלקח.”

"ברצינות?” לגלג גילמו. “לקיחה על מנת להחזיר את הנלקח? גנבה כבר נשמע יותר טוב.”

"טוב, ניצחת,” קרא פוליאן בכעס. “אז גנבתי מהם, אוקי? בן אדם צריך לאכול. ואתה צריך להודות לי, גילמו! זה לא אתה שרצת עכשיו בין החצרות וטיפסת על גדרות. עד כמה שהם נמוכים וזקנים ההוביטים האלה, הם יודעים לרוץ.”

"אני גמד, פול,” אמר גילמו. “זה לא התפקיד שלי לרוץ בין הסמטאות. התפקיד שלי זה לנזוף בחבר הכי טוב שלי אחרי שהוא גונב כסף בפעם העשירית לפחות.”

"אמרתי לך, אני אחזיר להם את הכסף הזה!” קרא פוליאן.

"אה, באמת פול? תחזיר להם את הכסף הזה בכסף שתגנוב מחר משני הוביטים אחרים?”

פול פתח את פיו לענות אך לפני שהספיק דלת הפונדק נפתחה בחבטה ושני דמויות נמוכות, זקנות ומוכרות פסעו בזעם פנימה. מלוות בשני אנשים לבושים במדים.

"האם הפרחח הבן-בלי-יעל פוליאן נמצא פה?” צרח בזעם ההוביט הזקן. שלמרות גובהו הנמוך קולו התגלגל בפונדק והגיע לאוזניו של פול המסכן שמיהר להתכווץ על מקומו.

		הפרק הבא