דרדס-נבוט

"גנדרני!". בר-מוח רקע ברגלו בחוסר סבלנות "אתה יכול לרגע להקשיב למה שאני אומר לך?".

"אני מקשיב" מילמל גנדרני בעודו בוחן בקפדנות נקודה זעירה וכמעט בלתי נראית על עורו, בעזרת מראתו העגולה והחביבה.

"אתה לא." רטן בר-מוח ושילב את ידיו. "ואם היית מבין עד כמה חשובה התגלית שלי היית מסכי להיפרד לרגע מהמראה המטופשת שלך ולהקשיב רגע".

"רגע... מה?" גנדרני העתיק את מבטו מהמראה והסתובב אל בר-מוח כשעל פניו הבעה מוכת תדהמה.

"הו, סוף סוף" אמר בר-מוח בהקלה ונשם נשימה עמוקה, מתכונן להתחיל ברצף דיבור שלא יפסיק כנראה בקרוב, אלא שגנדרני קטע אותו.

"א..אתה..אתה אמרת מראה מטופשת" הטיח בו גנדרני ותוך פחות משניה החל פורץ בבכי קורע לב מלווה ביפחות.

לא נראה היה שזה מהשבר-מוח ציפה שיקרה, והרי זה איום! בר-מוח הוא הרי כל יודע, האיך ייתכן כדבר הזה שהוא אינו צופה את העתיד?!. אז חיש אחת ושתיים יצא בר-מוח מביתו של גנדרני ורץ היישר אל ספריית ספריו של דרדס-אבא, כדי למצוא ספר המדבר על ראיית העתיד, בעודו נוטש את חברו למרר בבכי מול המראה הנעלבה.

"הו מראתי" קרא גנדרני והעבר עליה אצבע, מנקה אבק בלתי נראה "נכון שלא נעלבת? הו, נכון?". הוא שתק לרגע בנימוס, מחכה למראתו שתסיים לומר את דבריה, אלא שרעשים איומים מבחוץ הקשו עליו להבין את דבריה.

הוא נשא את המראה בעדינות אל החלון והם הציצו שניהים אל הרחוב הראשי בכפר הגמדים, מנסים להבין על מה המהומה והרעש.

עברו חמש דקות לפני שהם קלטו שמה שעורר את הראש האיום באמצע שעת צהריים זו הייתה חבורה של גמדיםם שכללה את דרדס-מגיף-תריסים, דרדס-מרגל, דרדס-אוכל-שולחנות, דרדם-מצוברח, ועוד המון המון דרדסים שרצו במהירות, קמים ונופלים ברחובות הכפר כשהם צועקים בקולי קולות את שמו של דרדס-אבא.

"היי אתם" צווח גנדרני וניסה להשתיק את המהומה, אך הצווחות של החבורה גברו על קולו. גנדרני לא התמהמה, חיבק ביד אחת את מראתו ורץ אל מחוץ לביתו.

מעשה אמיץ זה יזכר לעד בספרי הזיכון המדורדסים. שהרי נדרש לב עשוי ללא חת כדי לעשות את מעשהו האמיץ של גנדרני.

גנדרני, עם המראה בידו, זינק אל תוך לוע הארי היישר אל תוך הרחוב ולמול מסלול ריצתם של החבורה, הניף את ידיו (עם המראה כמובן) אל על ושאג בקול לא לו "עצרררררווווווווו".