משנאה לאהבה

נמ הארי

"היי, פוטר, איך הצלקת? וואו, גריינג'ר - מי היה מאמין שהשיער הזה יכול להיות אפילו יותר מכוער מבדרך כלל?"

"מאלפוי, סתום." אמר הארי בתגובה והוא, הרמיוני ורון עקפו את מאלפוי, קראב וגויל שהמתינו להם ליד כיתת ההתגוננות בתקווה לעורר תגרה, כי הם כמובן ידעו שבמקרה שתפרוץ לא הם ייענשו, אלא השלישייה. 

הם נכנסו לכיתה, שם כבר היו כמעט כל התלמידים, סידרו את הקלפים, ספר הלימוד ועטי הנוצה שלהם, והמתינו לסנייפ.

"שלום לכולם" אמר סנייפ כשנכנס לכיתה בצעד יהיר.

"סליחה על האיחור, פרופסור" אמר מאלפוי, שנכנס לכיתה כמה שניות אחריו. 

"אנא השתדל יותר בפעם הבאה."

"ברור"

כרגיל, לסנייפ לא היה אכפת שמאלפוי, קראב וגויל נכנסו באיחור. הארי חרק שיניים, אבל הבליג. 

"היום נלמד על שימוש בהגנה עצמית בהקשר חוקי." אמר סנייפ וחיוך קטן (שאותו הוא כבש מיד) הופיע על פניו כאשר התלמידים נאנחו, שהרי הנושא הזכיר להם את מורתם השנואה מהשנה שעברה - אמברידג'.

"הכסילים שבינכם אולי חושבים שנושא זה הוא שולי ומשעמם", הוא המשיך וסימן מרכאות באוויר כשאמר את המילה האחרונה. "אבל תתפלאו לשמוע את כמות המקרים שבהם קוסמים שרק ניסו להגן על עצמם קיבלו בתמורה תא באזקאבן."

הארי הסיט את מבטו לעבר מאלפוי, ושנייה לאחר מכך היה מזועזע מעצמו, בגלל מה שהוא חשב עליו.

"פוטר, אתה חולם חלומות? שוב?" שאל סנייפ, והארי קלט שהוא בהה כמו מטומטם במאלפוי. הארי הזדקף והביט בסנייפ.

"ועכשיו, כשמר פוטר הואיל בטובו להסב את תשומת ליבו לשיעור, הבה נתחיל."

שאר השיעור היה די משעמם, אז הארי רק את עצמו מקשיב. לקראת סוף השיעור הרמיוני תחבה פתק לידו, ובו היה כתוב בכתב המסודר הרגיל שלה: "פגוש אותי מאחורי הפסל של הגובלין המעופף בקומה השביעית. בוא לבד."

אני ממש אשמח לתגובות, זה הפאנפיק הראשון שלי😉

		הפרק הבא