אכפת לי. באמת.

פרד.

אם אתה היית חי היית בטח צוחק אבל גאה בי.

כולם פתאום כל כך מסתגרים ומרמורמרים. 

אני מבינה אותם באמת הרי גם אני מתגעגעת אבל.. צריך להמשיך הלאה. זה לא טוב להיות שקועים בזה.

אני עצמי מנסה לא לחשוב עלייך. זה מעט קשה בגלל שג'ורג' נראה בדיוק כמוך ולא רק הוא.

כל דבר מזכיר אותך. כל פעם שאבא מנסה להגיד בדיחה הפרצוף המשתדל שלו כל כך הזכיר אותך (מקווה שלא העלבתי).

לפעמים נידמה לכולם שלא אכפת לי. כבר כמה פעמים הארי שאל אותי אם רבנו פעם. 

הם לא מבינים. אני פשוט מרגישה אותך. אני לא מתגעגעת כי אני מרגישה אותך לידי.

טוב תצחק. אני כותבת לך מכתב למרות שאתה כבר לא חי.

אבל כמו שאמרתי בהתחלה אתה צריך להיות גאה בי. אני שומרת על השפיות.

אני ממש דואגת לג'ורג'. הוא כבר לא נראה כמו עצמו. הוא מסתגר בחדר והוא נתן לרון לנהל את החנות.

רגע. חכה. אני שומעת את ג'ורג' בוכה מעלי. אני הולכת אליו אחזור אלייך.

חזרתי. ג'ורג' פתח את הלב שלו אלי. הוא סיפר לי שהוא רוצה למות.

אני מפחדת עליו פרד. אני מפחדת שהוא יתאבד אם לא נשגיח עליו.

אני אמרתי לאמא להשגיח עליו אבל היא כל כך עצובה שהיא לא מצליחה לתפקד.

אוי פרד. מה אני אעשה. למה הלכת? 

אכפת לי. ממש אכפת לי.

ופרסי. מי היה מאמין. פרסי כמעט גרוע כמו ג'ורג'.

כל הזמן בוכה ומלא רחמים עצמיים.

פרד אילו היית כאן הכל היה בסדר.

אני מבטיחה לך. אני אשמור עליהם.

הם חושבים שלא אכפת לי. אבל זה לא נכון. אכפת לי. באמת.

אוהבת אחותך הקטנה- ג'יני.