דמויות או לא להיות

הודעה חשובה, כל פרק הוא פרק בפני עצמו, ככה שמי שהתחבר פחות לפרק אחד יכול לעבור לפרק אחר ולנסות אותו, לא חובה לקרוא את כל הפרקים מי שפחות אהב,

קריאה מהנה!

היה הייתה פעם חיה קטנה וחמודה, היא הייתה כל כך קטנה וחמודה עד שלא היה מי שלא אהב אותה.

החיה הייתה קטנה. היה לה ראש קטן, צוואר קטן, בטן קטנה, רגליים קטנות, אוזניים קטנות... כל הגוף שלה היה קטן!

אך יום אחד משהו נורא קרה! החיה הקטנה נתקעה בגזע עץ חלול.
כל חברותיה באו והתחילו למשוך אותה החוצה ולמשוך אותה ולמשוך אותה, ככה מלא מלא זמן, עד שסוף סוף החיה יצאה.
אך כשיצאה, התברר שמשהו מוזר קרה! כשחברותיה משכו אותה ,צווארה התארך והתארך עד שנהיה ממש ממש ארוך!

מאותו היום הם קראו לה ג'ירפונזל.


בוקר אחד, כשג'ירפונזל התעוררה, היא גילתה שהיא לכודה במגדל גבוה.

היא קמה בבהלה, מפילה את השמיכה, (שהייתה מאוד נוחה), לרצפה.
ברגע שהיא גילתה שהיה לה לא נוח בלי שמיכה, היא מיד התעטפה בשמיכה בחזרה, והחליטה לקחת אותה איתה לכל מקום!
ג'ירפונזל התחילה להסתובב במגדל כדי לנסות לחפש דרך יציאה.

היא עברה בכל מיני חדרים:

במטבח, (עוגיות החמאה היו מעולות).

בחדר השינה, (המזרן היה קפיצי ומתאים לקפצוץ).

במקלחת, (היה כיף ללחוץ על ברווז הגומי שגעגע, עד שהיא גילתה שהוא לא מגומי...).

במרתף, (איך היא הגיעה למרתף? ממתי במגדל יש מרתף?).

בעליית הגג, (יותר מדי גבוה. היא החליטה בסוף לאחר מחשבה רבה שלא כדאי לקפוץ. בסופו של דבר, שלושה מטרים זה ממש גבוה!, כן, רעיון חכם אחרי הכל!).

ולסיום הגיעה לסלון שהיה ממש משעמם ולא היה בו שום דבר לעשות בסוגריים, (היא הרגישה ממש מאוכזבת).


לאחר שהתעייפה ונרדמה התעוררה לקול נקישה,
"ג'ירפונזלללל..., בבקשה תפתחי לי את הדלת."
היא שמעה, והתחילה לנסות לאתר את מקור הקול.
"סליחה, אבל אני לא יודעת איפה הדלת או מי את בכלל!"
הגיבה ג'ירפונזל בעצב מה.
"אל תהיי מצחיקולה ג'ירפולה! זו אני, פסקל! ואת יודעת שהדלת נמצאת מאחורי ארון הניקוי המזויף!"
עכשיו, כשג'ירפונזל חשבה על זה, היא באמת זכרה שהיה משהו מוזר בארון הניקוי. לא היו שם כלי ניקוי בכלל!
"נכון!, אני מיד באה, קול זר ונחמד בשם פסקל שגילה לי איפה היציאה! רק רגע!"
ג'ירפונזל קמה מהספה, עם השמיכה נוחה עליה, ופתחה את ארון הניקוי.
מעברו השני הייתה נערה צעירה, לבושה בבגדים ירוקים כששיערה צבוע בגווני ירוק ובלונדיני, שקפצה עליה.
"ג'ירפולה! התגעגעתי!"
ג'ירפונזל החליטה להמשיך עם ההצגה, לכן ענתה לה באותו האופן:
"גם אנייי!"
והמשיכה באופן זדוני ומרושע:
"את נראית לי קצת עייפה, רוצה ללכת לישון?"
"צודקת," ענתה הנערה,
"אני באמת מרגישה קצת עייפה. לילה טוב!".

ג'ירפונזל ההמומה והמבולבלת הלכה לישון על הספה, וזמן מועט לאחר מכן נרדמה.
___________________

"ג'ירפולה!"
שמעה ג'ירפונזל קול חודר מבעד לערפילי השינה,
"מה? את עדיין ישנה? קומי ותעזרי לנקות!" המשיך הקול.
ג'ירפונזל התמתחה, וגילתה אל מול עיניה אישה כבת שלושים לערך, שנראתה מאוד זועמת...
"סליחה, אבל מי את בדיוק?"
שאלה ג'ירפונזל בחוסר טאקט.
"מה זאת אומרת מי אני?"
שאלה האישה בקול נזעם,
"אני אמא שלך! שמי ידוע בעולם בתור 'אמא גותל!' מוכר?"
ספק אמרה ספק שאלה אמא גותל בתוכחה.
"אבל את לא היית פה אתמול בכלל! הייתה פה ילדה קטנה וחמודה שקראה לי גם ג'ירפולה, אבל בקול חמוד ומקסים!"
צעקה בחזרה ג'ירפונזל.

"קול חמוד ומקסים?! קול חמוד ומקסים?! את מנסה לומר שהקול שלי לא חמוד ומקסים?!"
קולה של אמא גותל כמעט ניפץ את זגוגיות החלון הצמוד...

"מה?" צווחה ג'ירפונזל בחוסר אמון,
"אני אומרת לך שאתמול מבחינתי לא היית קיימת, ובזה את מתמקדת?!"
שאלה באי הבנה מוחלטת מעורבת בקצת זעם...


לפתע אמא גותל נעלמה.


"אמא גותל?"
שאלה ג'ירפונזל טיפה בפחד,
"איפה את?"


"ג'יגי!, תתעוררי!"
שמעה ג'ירפונזל לפתע קול מוזר.
השמיים התערפלו, ולפתע גי'רפונזל מצאה עצמה מול ילד, שנראה בגילה.

"סליחה? מי אתה הפעם?"
שאלה כבר ללא כוח ג'ירפונזל.

"מה זאת אומרת מי אני?"
שאל הילד מבולבל,
"אני החבר הכי טוב שלך ג'יגי! את לא זוכרת אותי? קוראים לי פלין פיצהרברט! את לא זוכרת אותי?" חזר שוב על אותה השאלה.
"את לא זוכרת אותי? את לא זוכרת אותי?"
חזר הילד שוב ושוב ושוב...
"פלין אמרת? למה אתה חוזר על אותה השאלה שוב ושוב?"
ברגע שאמרה זאת, ג'ירפונזל הרגישה כאילו כדור נופל עליה מגובה רב, והיא התעלפה.

לפתע היא שמעה קול עצוב. עד כדי כך שהרגיש מצמרר.
"ג'ירפולהההה, למה שכחת אותיייי???"
שאל הקול.
ג'ירפונזל הסתובבה וראתה את... השמיכה שלה! השמיכה שהיא חשבה שהיא הכי נוחה בעולם!
"ג'ירפולההה,"
המשיכה שמיכי,
"למה נטשת אותייי?! למה בגדת ביייי???"
ייללה שמיכי בקול חסר אונים.
ג'ירפונזל, שלא הבינה מה מתרחש לנגד עיניה, התעלמה, ואמרה לעצמה:
"למה ג'ירפונזל? למה? תחזרי לישון! תקווי לקום במקום טוב יותר עוד מעט".

ועד היום, אם ג'ירפונזל הצליחה להתעורר אנו לא יודעים,
האם היא ערה? או שמא עכשיו היא מדברת עם הסוס מקסים?

______________________

תתעלמו מהחרוז הגרוע שבסוף...

		הפרק הבא