אשת סוד

"ג'יני!

ג'יני!!"

דראקו צעק. 

עד שהוא קיבל את האומץ לבקש ממנה, הוא לא יכול לתת לה לברוח

ג'יני הסתובבה קלות לעבר דראקו וישר מבט מזלזל עלה על פניה

"מאלפוי? מה אתה רוצה"

"תקשיבי, אני חייב את עזרתך, את חברה טובה של הרמיוני נכון?"

"כן אני חברה טובה של הרמיוני, אבל אני לא עומדת לעזור לבן אדם כמוך, מצטערת." ג'יני אמרה והמשיכה ללכת בהליכה מהירה במסדרון, מתרחקת כמה שיותר מדראקו

"נו ג'יני חכי שנייה, זה באמת חשוב לי"

דראקו שמע את עצמו אומר, אבל הוא כבר לא היה בשליטה על מה שהוא מוציא מפיו.

"עזוב אותי דראקו."

היא אמרה ופנתה פנייה חדה במסדרון, 

דראקו התחיל לרוץ אבל זה היה אבוד, הוא לא יכול לראות איפה היא יותר

דראקו מעולם לא היה כל-כך מתוסכל

הוא היה חסר אונים, הוא היה צריך את עזרתה של ג'יני, ועד שהוא אזר אומץ לבקש, היא לא הסכימה אפילו לשמוע אותו.

דראקו התחיל לצעוד לעבר חדר המועדון של סלית'רין, השעה הייתה כבר 20:00 בערב 

בדרך למדרגות שמובילות אל המרתף, דראקו בעט בכל חפץ שראה, מרוב עצבים

כשהגיע לחדרו הוא השליך את עצמו על המיטה בכל הכוח, 

לא היה לו רצון ללכת לאכול, וגם לא היה לו תיאבון, הוא פשוט רצה להחזיר את הגלגל לאחור

זה לא פייר! הוא חשב לעצמו

לא היה לי מושג שזה יכול לקרות, לא היה לי מושג שאני אצטרך כל-כך את העזרה של אחד מהאויבים שלי, ואם הייתי יודע הייתי מתנהג שונה!

מאיפה יכולתי לדעת שיהיו לי רגשות להרמיוני??