בובאטון

בס"ד

זה הפאנפיק הראשון שלי!
סליחה על הניסוח -מקווה להשתפר בפעמים הבאות.. אני יותר טובה בתור בטא מאשר לכתוב בעצמי :))

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג

ממש אשמח לתגובות ♥

עוד בוקר בחופש הגדול.
אלה התיישבה על מיטתה בשעמום. נמאס לה כבר מהמסכים.
"אולי תקראי ספר?" שאלה אותה אמה בתקווה.
"נו, אמא, אני לא ממש מעריצה של ספרים, את יודעת את זה. אני מעדיפה לעשות דברים אחרים."
"אבל אין לך מה לעשות. תנסי, מה אכפת לך?" שאלה אמה ונענעה בראשה. "באמת שזה מעניין לקרוא. בגילך, הייתי קוראת המון ספרים. למשל, הארי פוטר, זה מעניין מאד! יש לזה מאות אלפי מעריצים בעולם!"
"הארי פוטר זה ספר ארוך. חוץ מזה,"  אמרה בהתפלספות, "מאיפה יהיה לי את הספר הראשון?"
"יש לנו אותו. חכי שניה.."
אלה לא הייתה טיפוס של ספרים. וגם לא טיפוס של כדורגל. היא אהבה בעיקר ללכת עם חברותיה לבילויים, לטייל עם המשפחה, ואפילו – קצת בישול.  היא לקחה את הטלפון וניסתה בפעם האלף להתקשר לחברות שלה. לא זמינות. בטיולים עם המשפחה.
"בבקשה! הנה הספר!" קראה אמה בסיפוק והושיטה לה ספר די עבה, עם כריכה צבעונית ועליה ילד עם צלקת ושיער מבולגן על מטאטא. "זאת המהדורה שהייתה לי בגיל 17, אז יצאו הספרים של הארי פוטר – את יכולה לראות שהספר די משומש..."  אמרה וחייכה. "אבל אמא, זה ממש ספר עבה," אמרה.
"לא נורא.. את תשאבי לספר. וממילא, אין לך שום דבר אחר לעשות.."
אלה נכנעה. היא לקחה את הספר לידיה.
'אדון וגברת דרסלי, תושבי דרך פריווט מספר ארבע.." ממש מרתק, אין מילים! הרהרה. היא המשיכה לקרוא.
כך עברה לה שעה ועוד שעה. בסקרנות גוברת היא קראה עוד מילה, ועוד עמוד, ועוד פרק... לאחר שלוש וחצי שעות טרקה את הספר ורצה אל הטלפון, והתקשרה אל אמה.
"אמא, זה בקשר לספר..."
"כן, מה את אומרת עליו?"
"אולי יש לנו גם את הספר השני?"
מאותו היום, אלה נהייתה מעריצה מושבעת של הארי. כל ספר היה ליד השידה שלה, מסודר, נקי ומשומש. בפורים היא התחפשה להרמיוני – אחת הדמויות האהובות עליה – וחלומה הגדול היה, שיום אחד יבוא מורה מהוגוורטס ויספר לה שהיא קוסמת....
יום הולדת ה11 שלה התקרב. בידיעה שזה לא באמת יקרה, חיכתה למכתב.. עוד דקה.. חצי דקה.. עשר.. תשע.. שמונה.. שבע.. שש.. חמש. ארבע. שלוש. שתיים. אחת.
ולא קרה כלום.
היא חשה אכזבה על משהו שבכלל לא היה אמור לקרות-ויצאה לבחוץ. היא בדקה את תיבת הדואר. חשבון אחד מהחשמל, אחד על שיחות טלפון, אחד מס הכנסה, אחד מהוגוורטס, ואחד מדודה מרלין...
רגע, מה?!
"יששששש!!!" צרחה. אנשים ברחוב הסתובבו אליה בתמיהון-אבל לא היה לה בכלל אכפת. היא נכנסה בהתרגשות לחדרה וקרעה את המכתב.
"לכבוד איילה (אלה) בראון היקרה,
ברצוננו להודיעך כי נותר לך מקום בבית הספר הוגוורטס לקסמים וכשפים.
אנו מצטערים שלא נשלח אליך מורה הבייתה. הסיבות שמורות במערכת.
אנו מניחים שהכרת את השם מספריה של ג'ואן - זה סיפור מומצא שבאופן מפליא תאם את בית שם ספרינו. אבל לא, העלילה שם לא קרתה באמת.
רשימת ציוד:
3 גלימה שחורה פשוטה
כך הרשימה המשיכה ויחד איתה ההתרגשות של אלה גברה. לפתע היא חשה אכזבה - אבל - אין לה שום יכולות מיוחדות ... פתאום היא נזכרה שבמבחן האחרון שלה במתמטיקה – בלי שהתכוננה בכלל, קיבלה ציון 100; ולפני שלושה ימים, שניסתה לשחות בבריכה בלי שום ידיעה וכמעט טבעה, באורח פלא הצליחה לשחות בצורה מושלמת.
בקוצר רוח היא חיכתה לספר להוריה את החדשות המרעישות....

		הפרק הבא