היוצרים

היוצרים // חלק שני - מיון

"מה זאת אומרת לא?" שאלה בתקיפות ליסה, מסרבת להאמין למה ששמעה.

"לא!" הצהיר פרופסור סוואנד, מנהל הוגוורטס, שהיה נחוש בדעתו.

"אבל, אבל-" גמגמה ליסה, בפעם הראשונה בחייה לא יודעת מה לומר.

פרופסור סוואנד קטע אותה. "לכי, בינתיים. יש לך תלמידים לטפל בהם, לא?"

ליסה הנהנה ומיהרה לרוץ משם למלא את חובותיה כמדריכה ראשית. תלמידי השנה הראשונה התעכבו יותר מהרגיל. בזמן האחרון בית הספר בוחן כל מיני דרכים מיוחדות להביא אותם בשנתם הראשונה, ואם היא לא טועה הפעם זה היה על ספינה מרחפת. מגוחך, לדעתה. ליסה בכלל חשבה שרעיון הסירות באגם היה אמור לנצח כבר מזמן, אבל היו כמה מורים שהתעקשו שתעופה היא מה שצריך.

היא התיישבה לצד שאר תלמידי רייבנקלו בשולחן המקושט כחול ברונזה, וקיבלה במציאות כפיים סוערות את התלמידים החדשים, בוחנת אותם בביקורתיות. היתרון בספינה המעופפת לפחות היה שאף תלמיד לא נפל למים. בפעם ההיא שניסו אותה ליסה הייתה צריכה לטפל בכמה ילדים גסים במיוחד שהתהפכו עם הסירה שלהם לאגם. לא מומלץ.

סגן המנהל, הפרופסור גילקיין, שהכניס את התלמידים פנימה, נעמד לצד מצנפת המיון. ההוא לחש משהו שליסה לא שמעה, והמצנפת החלה לשיר.

"שמעו נא סיפור, משולש אהבה,

אז הקשיבו לסוף, אני מקווה.

היו היו סלאזר וגודריק, חברי נעורים,

שגדלו אי שם, רחוק בהרים.

הם פגשו נערה יפה, שמה רוונה,

היה לה כוח חוכמה ועליו היא הגנה.

סלאזר וגודריק חיש מהר בה התאהבו,

ובעקבות כך ניצוצות חברותם כבו.

היא בחרה בגודריק, אמיץ ונחוש,

וכך סלאזר נותר לבד נטוש.

לרוונה היתה חברה, שמה הלגה,

מלאות חמלה, אהבה ודאגה.

להלגה ורונה היה חלום,

להקים בית ספר, קסם של מקום.

הן התחברו עם סלאזר וגודריק,

והגו רעיון מבריק.

הם הקימו את הוגוורטס, אבל משהו לא הסתדר

בעיה נוצרה כשישבו ביחד בחדר.

כל אחד האמין שתלמידים אחרים צריכים להתקבל,

ובניסיונותיו של האחר הוא חיבל.

רוונה חשבה שיש לקבל,

את החכמים והלמדנים ביותר בתבל.

לעומתה גודריק הצהיר,

שלבית ספר להביא רק אדם אמיץ כאביר.

סלאזר טען מול כולם,

שהמקום שייך לשאפתנים שבעולם.

ולסוף הלגה טובת הלב,

רצתה שכל אחד בהוגוורטס יוכל להשתלב.

מסיבות אלו ואלו נפרדו הרביעייה,

עד שבסוף רעיון טוב גודריק הגה.

הם חילקו את בית הספר לבתים,

כן, אלו שאליהם אתם מתחלקים!

אז חבשו אותי, אני לא מסוכנת,

אל הבית המתאים אני תמיד מכוונת."

תלמידי בית הספר הריעו, בעיקר תלמידי השנה הראשונה שזו הייתה הפעם הראשונה שלהם לשמוע את מצנפת המיון שרה. הפרופסור גילקיין פתח מגילת קלף ארוכה יחסית, והחל להקריא בשמות.

"סאלי, ג׳ון!" הוא הכריז בקול רם.

נער בטוח בעצמו התקדם ולמה את התלמידים שעמדו לפניו. לפי הליכתו הבוטחת, ליסה הייתה די בטוחה שמקומו בסלית׳רין או ברייבנקלו. מה שבטוח, סביר להניח שהוא לא יגיע להפלפאף. הוא חצה את האולם וטיפס בקלילות על הבמה. ג׳ון התיישב על כסא העץ, ועל ראשו הונחה מצנפת המיון, יפה ונקייה כתמיד.

המצנפת לא התמהמה, וצעקה, "סלית'רין!"

ובכן, ליסה צדקה, כתמיד. היא ידעה לקרוא אנשים טוב מאוד.

השם הבא הייתה הנערה שפרופסור גליקיין כינה 'סייפלד, ג'יילה'. הליכתה לא הייתה מלאה בכבוד עצמי וגם לא חוששת ונזהרת מדי. היא עשויה להיות גריפינדורית, הם לא תמיד כאלה מלאים מעצמם, או רייבנקלואית. במחשבה שניה, אולי סלית'רינית, גם. ליסה בחנה את עינייה. היא ראתה ניצוץ סקרני אבל לא כל כך שאפתני או מחכה להרפתקה. טוב, רייבנקלואית.

"רייבנקלו!" קראה המצנפת לאחר התלבטות קלה.

שאר המיון עבר ביעף. ליסה השתעשעה בנסיון מושכל לניחוש הבתים של תלמידי שנה ראשונה, והריעה בקול הרם ביותר כשתלמידים התמיינו לרייבנקלו. היו לה בערך שלוש טעויות. טוב, צריך להשתפר קצת כדי להיות מצנפת מיון.

היא אספה סביבה את תלמידי שנה ראשונה כתמיד, וליוותה אותם אל מעונות רייבנקלו. הנשר שפותח את דלת מעונות רייבנקלו שאל את השאלה המתחלפת שלו וליסה ענתה בביטחון. כמה תלמידי שנה ראשונה הביטו בה בהתרשמות, אבל השאר נראו עסוקים מדי בבחינת הסביבה.

היא הסבירה להם עוד כמה פרטים שוליים יותר ושחררה אותם לנפשם, יוצאת החוצה ומתרסקת על אחת מכורסאות העור שניצבו במסדרון. תיאודור, ראש בית הפלפאף, עבר לידה.

"היי ליסה" הוא הפטיר לעברה, "מה קורה?"

ליסה משכה בכתפייה. "יום ראשון, תלמידים חדשים, כרגיל."

הוא הנהן בהסכמה והתיישב לידה. "דיברת עם פרופסור סוואנד?"

ליסה הנהנה באיטיות בלי לומר דבר.

"הוא, הוא סירב? למה?" שאל תיאודור, מפרש את תגובתה.

"הוא לא הסכים להגיד. מוזר" אמרה ליסה.

"אולי…" אמר תיאודור בנסיון לעודד אותה, "הוא אהב כל כך את הרעיון שרצה להציע אותו למישהו אחר כרעיון שלו!"

ליסה צחקה. "זה היה יותר סירוב בסגנון של 'אתם לא מספיקים חזקים בשביל משהו כזה' ודברים כאלה. בכל מקרה, אני די בטוחה שאנחנו מספיק טובים בשביל זה ו-"

תיאודור קטע אותה בצורה לא אופיינית. "התכוונת שניצור את זה לבד?"

ליסה הנידה את ראשה בחיוב, מובכת קצת. "כן…"

תיאודור חייך בעידוד. "אני התכוונתי שנבקש מהמורים לעזור לנו."

ליסה הנהנה שוב. "טוב, בכל מקרה פרופסור סוואנד לא הסכים, ואנחנו לא נעבור על החוקים."

סינדר וראיין התקרבו לאיזור, מחובקים. "מי אמר לעבור על החוקים?" שאל ראיין.

סינדר צחקקה, ואז הרצינה קצת. "באמת, למה שלא נעשה את זה בלי אישור?"

ליסה לא ידעה מה לענות. "לא עברתי על החוקים אפילו לא פעם אחת בכל שש שנותיי כאן!"

ראיין צחק. "תמיד יש פעם ראשונה."

הפרק הקודם