תאונות קורות

כל הזכויות שייכות לכותב המקורי ולג'יי קיי רולינג אני רק תירגמתי.

הרמיוני עמדה ובהתה למראה הקרב האחרון. השקט היה כל כך חזק שכמעט כאב. בכל מקום שהביטה היה מוות והרס. עיניה חיפשו את שני החברים הכי טובים שלה כדי לוודא שהם בסדר. היא יכלה לראות שהם חיים, אך היא נאלצה לראות אותם מקרוב כדי לוודא שהם בסדר. כל מה שהם התכוננו אליו בשנים האחרונות הגיע לסיומו הערב. היא עשתה את דרכה לעבר שני חבריה עוצרת בדרך להציע סיוע לאנשים. כשהתקרבה היא יכלה לראות את הנזק לחבריה. היא שמעה את הארי אומר כשמשך אותה לחיבוק, "הרמיוני, את בסדר?"

"כן. אני בסדר." היא הגיבה כשהסתכלה עליו. "אתה? זו כוויה בזרוע שלך? יש לך דם על הפנים. " ואז היא פנתה לרון "רון, אתה בסדר. תן לי לראות." "הרמיוני אנחנו בסדר." אמר לה רון כשחיבק אותה. כולם הסתכלו סביב על ההרס ואז הם הסתובבו בלי להשמיע לאן הם הולכים ופנו יחד לעבר קבוצת ראשים אדומים שהצטופפו יחד. כשהגיעו לקבוצה רצה אישה עם שיער אדום ותפסה את רון וחיבקה אותו בחוזקה ואז פנתה לשניים האחרים שהסתכלו עליהם והרמיוני ידעה שהיא בודקת לראות שהם בסדר, לפני שהיא מושכת אותם גם לזרועותיה."אמא, תני לנו ללכת." אמר רון כשהוא נסוג. "האם כולם בסדר?" המשפחה בעלת השיער האדום הייתה משפחתו. היו לו חמישה אחים גדולים ואחות צעירה אחת. "לביל יש פצע רע, אבל המרפאים אומרים שהוא יהיה בסדר. פרסי נפגע בקללה שהם לא יודעים מה זה היה. הוא בקדוש מנגו. כולנו בסדר. " אבא שלו אמר להם. "מוטב שנלך לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור כאן."

שנתיים לאחר מכן ...

הרמיוני ישבה ליד שולחנה ועברה על ניירת כשפרסי מיהר פנימה.

"הרמיוני, הייתה תאונה בחנות הבדיחות ופרד נמצא בקדוש מנגו. המשפחה נפגשת שם. את יכולה לצאת מהעבודה ולבוא? "

"כמובן. האם מישהו תפס את רון? " היא שאלה. היא יצאה עם רון בשנתיים האחרונות. מאז שהמלחמה הסתיימה.

"כן אני חושב. אבא שלח אותי אליך והוא אמר שהוא ילך למשרדו של רון ויביא אותו. פלר הייתה עם אמא כשג'ורג' יצר איתה קשר, אז היא הלכה אל ביל."

כמו תמיד, המחשבות הראשונות של הרמיוני היו על רון והארי ולכן היא שאלה, "מה עם הארי? מישהו הודיע לו?"

"אני חושב. אבא אמר שצריך להודיע רק לך ולרון. אני לא יודע מי יצר קשר עם צ'רלי וג'יני, אבל אנחנו יכולים לשאול כשנגיע לקדוש מנגו."

כשהגיעו לקדוש מנגו הם נשלחו לחדר ההמתנה, שם שאר בני המשפחה כבר התכנסו. ג'יני הייתה היחידה שעדיין לא הייתה שם. הרמיוני רצה אל רון והוא הושיט את זרועותיו ומשך אותה פנימה."

"מה קרה?" היא שאלה כשהוא שחרר אותה.

ג'ורג' הוא שהגיב רעד בקולו. "עבדנו על פריט חדש לחנות. לפרד היה רעיון והוא ירד לעבוד על זה. הוא לא היה שם הרבה כששמעתי פיצוץ. רצתי למטה והוא היה מחוסר הכרה. אני לא יודע מה הוא הוסיף. " הוא סיים בבכי. "הייתי צריך להיות איתו."

"בן, אם היית שם איתו שניכם הייתם כאן." אמר לו אביו תוך שהוא טופח לו על הגב. "בוא נחכה לראות מה המרפאים אומרים."

כל הקבוצה ישבה ודיברה בשקט וזה נראה כמו נצח לפני שמישהו סוף סוף יצא לתת להם עדכון. כולם בחדר ההמתנה קמו והקיפו את המרפאה כשנכנסה.

"אתם בטח המשפחה של פרד וויזלי?" היא אמרה שאלה בקולה, אך המשיכה. "אני המרפאה תומאס. הוקצתי לפרד. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא ערבב כשהוא התפוצץ, אבל נראה שהוא שאף חלק מהאדים לפני הפיצוץ. עברנו סוג כזה של תאונות בעבר ואני יכולה לומר לך שההחלמה שלו תימשך זמן רב. אין לנו שום שיקויים שיכולים להסיר את מה שהוא בלע. נשמור עליו כאן עד שיהיה יציב, אז אם יש לו מישהו שישמור עליו 24 שעות ביממה עד להחלמה מלאה הוא יורשה לעזוב. לא תהיה בעיה להשאיר אותו כאן, אבל שמנו לב עם טיפול ממושך, חלק מהחולים מחלימים מהר יותר בבית כשהם בסביבה מוכרת. אבל אני חייבת להדגיש שאם הוא ילך הביתה הוא יהיה צריך להיות במעקב מתמיד, אז תוודאו שהוא ממלא אחר ההוראות שניתנו לו. יש מטופלים שמרגישים שהם נרפאים והם גורמים לעצמם יותר נזק."

"ניקח אותו הביתה." אמו ענתה. "הוא יחלים החלמה מלאה, נכון?" כמה זמן הוא יהיה כאן לפני שהוא יתצב?"

"אני יכולה רק לנחש על התוצאה, אבל הייתי אומרת שהוא יחלים לגמרי. אבל אני חייבת להדגיש בפניך שזו תהיה דרך ארוכה להחלמה. הוא שאף משהו ששרף אותו מבפנים. הצלחנו לעצור את התפשטותו, אך הנזק הפנימי שלו יצטרך להחלים באופן טבעי. אם הוא אדם עקשן ומנסה לעשות יותר מדי מוקדם מדי זה יכול להיות הרה אסון. ראיתי חולים כאלה בעבר. הם אומרים לך שהם בסדר, ולמען האמת, הוא אולי מרגיש בסדר, אבל עליך לוודא שהוא לא מאמץ את עצמו. בלי מאמץ יתר בכלל. אני לא יודעת כמה זמן ייקח עד שהוא יתצב ויהיה מוכן לעזוב. הוא יצטרך למלא אחר ההוראות שלנו ולא לעשות שום דבר מאומץ עד שניתן לו את האות שזה בסדר. עכשיו אם תסלחו לי אלך לבדוק אותו ובהמשך אתן לכם להיכנס לראות אותו בזוגות."

"תודה." נאמר על ידי כולם.

ברגע שהמרפא עזב את הרמיוני יצאה החוצה.

"מה את עושה יקירתי?" שאלה גברת וויזלי.

"אני אעשה תרשים כדי שכולנו נעזור לטפל בפרד. אני צריכה שכולם יגידו לי את הזמנים שתהיו זמינים ואני ארכיב את זה ונוכל להתחלף כדי שנוכל לוודא שמישהו יהיה איתו כל הזמן כמו שאמרה המרפאה."

"זה כל כך נחמד מצידך. אנחנו יכולים לקחת אותו למחילה. " היא אמרה להרמיוני ואז הוסיפה "ג'ורג' יקירי, אם אתה רוצה לבוא להישאר איתנו, אתה יכול."

פרד היה בבית החולים במשך שבועיים לפני שהמרפאים ראו אותו בטוח מספיק כדי להשתחרר.

ביום ששוחרר פרד כולם היו במחילה בשלב זה או אחר. לוח הזמנים שעשתה הרמיוני היה תלוי על הקיר שבו כולם יכלו לבדוק את זה כדי לראות את זמנם.

זה הראה עד כמה הקשר המשפחתי היה חזק כשבחנת את לוח הזמנים מכיוון שכל בן משפחה כולל פלר, שהייתה בהריון עם ילדה הראשון, הרמיוני והארי שהיו על לוח הזמנים. הם אפילו הסתובבו ובילו את הלילה במחילה. מיטה נוספת הוכנסה לחדרו של פרד למי שהיה שם באותו לילה, כך שהם יהיו בקרבתו למקרה שהוא זקוק למשהו.

ג'ורג' בא לשבת עם פרד ברגע שסגר את החנות להיום, אם זה תורו להיות שם או לא. שאר בני המשפחה מצאו זמן לקפוץ לביקור מהיר מדי יום, בזמן כזה או אחר. כולם עשו כמיטב יכולתם כדי לוודא שגברת וויזלי לא תצטרך לעשות הכל.

כשביקרו את פרד כולם הביאו משהו אחר לעשות. רון שיחק איתו בדרך כלל שח. הוא היה צריך להעביר את החלקים עבור פרד. ג'ורג' דיבר על החנות והשליך רעיונות להמצאות. הרמיוני הקריאה לו. גברת וויזלי התעסקה בו והתנהגה אליו כאילו היה תינוק. פלר לימדה אותו צרפתית. מר וויזלי הביא גאדג'טים ועבד עליהם כשפרד נתן לו רעיונות. הארי סיפר לו הכל על אוכלי המוות שעדיין חופשיים ופרד עזר לו לתכנן כיצד לזרוק חלק מהם לשטח פתוח. ביל העביר לו שיעורים על שבירת קללות. צ'רלי סיפר לפרד על התוכנית שלו לקנות את ה"מאנריה הקסומה "ולעבור חזרה הביתה. הוא גרם לפרד להבטיח שלא יספר לאף אחד עד שיידע שהעסקה עומדת לקרות. פרסי היה זה שהכי הפתיע את פרד. בעודו נראה מחניק, הוא היה זה שהראה את הדאגה הרבה ביותר. הוא המשיך והמשיך כיצד פרד צריך להיזהר והוא הביא רעיונות לבטיחות עבור פרד. כמה מהרעיונות שלו לא היו גרועים למחצה, ופרד חשב שהוא וג'ורג' יכולים לעשות איתם משהו. אולי לשווק קו מוצרים הגנתי. ג'יני הביאה לו פרחים וניסתה להאיר את חדרו.

באחד מהימים של הרמיוני לשבת עם פרד, היא נכנסה ורככה את הכרית של פרד ושאלה אותו אם הוא רוצה שהיא תסובב את מיטתו כדי שהוא יוכל להביט דרך החלון או שהוא רוצה משהו לשתות. הוא אמר לה שהוא בסדר וביקש ממנה שתקרא ספר. "אני אוהב להקשיב לקול שלך. זה מרגיע אותי. " הוא סיפר לה.

הרמיוני הקריאה לפרד כשגברת וויזלי נכנסה. "הרמיוני, דודה מוריאל לא מרגישה טוב וחשבתי שאלך לבדוק אותה. יהיה לך בסדר כאן לבד?"

"כמובן. לכי. קח את הזמן. אנחנו בסדר, לא פרד?" היא שילבה את פרד בשיחה.

"כן אמא. נהיה בסדר." הוא אמר לה.

"זה לא צריך להיות יותר מדי זמן. ארתור יהיה בבית בעוד מעט וג'ורג' יהיה כאן בעוד כמה שעות. ארוחת הערב מתחממת על הכיריים, אבל אני מתכננת לחזור תוך זמן קצר."

"לכי, ואל תמהרי בחזרה. אם לא תחזורי עד ארוחת הערב אני חושבת שהנערים הגדולים האלה יכולים לשרת את עצמם, ואדאג לעזור לפרד בארוחת הערב שלו." אמרה הרמיוני לגברת וויזלי.

לאחר שעזבה הרמיוני נתנה לפרד את שיקויו שעליו לקחת כל אחר צהריים וכשהיא הביטה בו עיניו נראו קדחתניות, ולכן הניחה את ידה על מצחו. "אתה מרגיש טוב? העיניים שלך נראות קדחתניות."

"אני בסדר. תמשיכי לקרוא."

אז הרמיוני פתחה את ספרה והמשיכה בקריאה. כעבור זמן מה הרגישה שמישהו בוהה בה אז היא סגרה את הספר והביטה בפרד. היה לו מבט מוזר על פניו. היא שאלה אותו "הכל בסדר? אתה מסתכל עלי מוזר."

הוא הגיב בשקט "הרמיוני, אני אוהב אותך." ואז הוא נשען לאחור ועצם את עיניו.

		הפרק הבא