ילדותו של הארי פוטר

הפאנפיק בשפה קצת עילגת במכוון. מקווה שיאשרו את זה... בכל זאת, ניסיתי להכנס לעולם של ילד בן שלוש וחצי. אל תדאגו, הוא יתבגר בפרקים הבאים...
תודה לשרה פוטר על הרעיון המגניבב
קריאה נעימה(;

שלום, קוראים לי הארי ואני בן שלוש וחצי. יש לי דודה שקוראים לה פטוניה - ודוד שקוראים לו ורנון. לדוד ורנון יש פרצוף סגול הרבה פעמים, וזה מוזר, כי אני לא רואה הרבה פעמים אנשים עם פרצוף סגול.

לדודה פטוניה יש עיניים כמו שלי, אבל יש לה צוואר ארוך... אז היא נראית קצת מוזר. 
וחוץ ממהם יש לי בן דוד שקוראים לו דאדלי. דודה שלי תמיד אומרת שאני מצומק כמו צימוק אבל לא אכפת לי כי אני יותר יפה מדאדלי. דאדלי אוהב לתת לי מכות, אז אני חושב שהוא טיפש. חוץ מזה, יש לו פרצוף ממש עגול והוא בלונדיני, אבל בגלל שהפרצוף שלו ממש גדול אני לא רואה הרבה את השיער. דודה פטוניה תמיד אומרת שדאדלי נראה כמו מלאך, אבל לדעתי הוא בכלל לא. לדעתי הוא לא יפה בכלל! אבל אני לא אומר את זה לדודה שלי פטוניה כי היא תכעס עלי.

דודה פטוניה אומרת תמיד שדאדלי עומד להיות גדול כמו דוד ורנון, כי הוא אוכל הרבה. אבל אני לא רוצה להראות כמו דוד ורנון, כי דוד ורנון שמן. וגם יש לו לפעמים פרצוף סגול. אבל שאמרתי את זה לדודה פטוניה היא כעסה עליי והעיפה עלי מכה עם המחבת, אבל זה בכלל לא כאב לי כי היא בטעות העיפה על עצמה... ואחר כך היא האשימה אותי. אבל אני לא מבין איך עשיתי את זה בכלל. אבל בכל זאת היא שלחה אותי לחדר, כלומר ארון שלי. אבל לא אכפת לי, כי שם דוד ורנון ודודה פטוניה לא צועקים עליי.
יש לי חדר קטן, שהוא קצת כמו ארון, אבל דודה פטוניה אומרת שאסור לי להתלונן. אז אני לא מתלונן בקול ורק מתלונן בלב, כי אני לא אוהב עכבישים ויש שם המון עכבישים.
וחוץ מזה, אין לי בכלל משחקים אבל לדאדלי המעצבן יש חדר מלא משחקים! עשיתי חשבון ויש לו כאילו ארבע ארונות שלי. שביקשתי מדאדלי לשחק באוירון שלו הוא לא הסכים. אמרתי לכם, הוא מעצבן. 
אתמול היה בטלוויזיה תכנית של עולם קוסמים, אבל דודה פטוניה סגרה ואמרה שזה שטויות. אני חושב שזה שטויות מעניינות - אז למה לא לראות?
רוב היום אני לא עושה הרבה דברים. אני הולך לגן שלי שלמזלי הוא לא עם דאדלי. אני בגן הציבורי ובגלל זה דאדלי צוחק עליי. אבל כל הילדים בגן שלו מפונקים, ככה שמעתי את הגננת שלי אומרת. דודה פטוניה אמרה לי שאם היא אומרת ככה אז היא לא מחונכת. רציתי לומר לה שאם היא מנסה לתת לי מכות עם מחבת גם היא לא מחונכת, אבל זה לא יפה להגיד את זה כי היא נותת לי בגדים ואוכל.
אחרי הגן אני אוכל ארוחת צהריים, ולדאדלי תמיד נותנים יותר: אבל הוא בטח יהיה שמן כמו דוד ורנון ואני לא. וזה מזל, כי אני  לא רוצה להיות שמן.
אחרי הארוחה אני הולך לגן משחקים. אני לא כל כך אוהב ללכת לשם אבל דודה פטוניה אומרת שאני חייב. אבל אני חושב שהיא אומרת את זה רק כדי לא לראות אותי.
אני לא מבין למה היא לא רוצה לראות אותי, אז אתמול חשבתי שאולי זה בגלל שאני מכוער. הסתכלתי על המראה אבל אני לא חושב שאני מכוער. במיוחד אני אוהב את העיניים הירוקות שלי. לדאדלי יש עיניים כחולות קטנות, אבל לי יש עיניים ירוקות גדולות. עיניים ירוקות גדולות זה הכי יפה. אבל יש לי על הפרצוף צלקת אדומה גדולה. ששאלתי את דוד ורנון למה היא, הוא צעק שההורים שלי נהרגו בתאונה, אבל שראינו בטלוויזיה תכנית על מישהו שההורים שלו מתו אז הוא בכה שדיברו על זה. אבל אני לא בוכה כי אני ילד גדול, וילדים גדולים לא בוכים. וגם בתכנית אנשים פחדו לדבר על זה - כי הם פחדו שמי שההורים שלו מתו יפגע, אז אני לא מבין למה דודה פטוניה ודוד ורנון לא מתביישים לדבר על זה.
כל פעם שאני נוגע בצלקת יש לי כאב מוזר. הכאב מוזר רק כי אני פתאום מדמיין אור ירוק, אבל לא כמו של מנורה. אני לא חושב שזה אמיתי כי אין אורות ירוקים  כאלה בעולם. אני לא ראיתי לפחות.
אתמול שיצאתי לגן שעשועים גם דודה פטוניה הייתה שם, אבל היא התייחסה רק לדאדלי. אבל לא אכפת לי כי לפחות דאדלי לא הציק לי.
אבל מה שהיה מוזר זה, שמישהו התקרב אליי והסתכל עליי בהתפעלות, ואמר "הארי פוטר... מי היה מאמין.." ונעלם. אחר כך דודה פטוניה צעקה עליי שאסור לדבר עם אנשים זרים, אז ניסיתי להסביר לה שלא דיברתי איתו ורק הוא דיבר איתי, אבל אם דודה פטוניה מעוצבנת עליי היא בכלל לא מקשיבה לי. אבל אני יותר אוהב אותה מדוד ורנון - כי לדוד ורנון יש לפעמים ראש סגול. וגם נראה לי שהוא לא יודע לדבר בשקט כי הוא כל הזמן צועק. אבל דודה פטוניה גם לא מדברת אליי יפה אבל היא לא צועקת, וגם היא לפעמים עונה לי. אולי לא מה שרציתי לשמוע אבל היא לפחות עונה... אבל היא לא אוהבת לענות לי. פעם שאלתי אותה איך קראו לאמא שלי, היא הייתה נראית ממש מעוצבנת, והיא צעקה אבל בסוף איכשהו היא אמרה לי שלילי. היא בכלל לא רצתה לענות לי, וזה היה כאילו המילים יצאו לה מהפה בלי שהיא רוצה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל לפחות אני יודע שלאמא שלי קוראים לילי.
לא הצלחתי להבין איך קוראים לאבא שלי - אבל אני עוד ידע מתישהו. אני בטוח שהוא היה יותר גבר ממני. בטח אם הוא היה רואה את דודה פטוניה צועקת עלי הוא היה כועס עליה.
דאדלי אומר שאני ילד מוזר. אבל אמרתי לו שלו יש שם מוזר וגם הוא לא יודע לבקש דברים יפה אז גם הוא קצת מוזר, אבל אז הוא עשה רק כאילו הוא נעלב ובוכה ודודה פטוניה שוב לא דיברה אלי יפה אבל אני כבר רגיל לזה אז לא אכפת לי בכלל.
אני בטוח שיום אחד יתגלה שאני לא הילד המוזר שהם אומרים לי שאני. אולי יום אחד אני אפילו אהיה מפורסם.
אולי אפילו יום אחד מישהו יאהב אותי באמת.

		הפרק הבא