מגן הטירה

בס"ד

אז לפני כמעט שנה, הצטרפתי לאיזשהו פרוייקט חמוד של כמה משתמשים כאן שמטרתו לכתוב פאנפיק רב משתתפים, כשכל משתמש כותב פרק אחר. הקטע הוא שרק אני פרסמתי פרק בינתיים, לא כולל פרולוג שמהווה את המסגרת של הסיפור. אז אחרי שסיכמתי את זה עם מי שהגה את הרעיון, החלטתי להמשיך את הפרקים שכתבתי לפאנפיק אישי ומקורי משלי, בלי שום קשר למה שיפורסם שם.

אני יודע שהז'אנר שכתבתי הוא פנטזיה, אבל יהיו כאן עוד דברים. בכל זאת, אנשים, דינמיקות, העולם של הארי פוטר ותקופת המייסדים. צפו פגיעה. וכמו שאתם מכירים אותי, זה לא הולך להיות גרסה בנאלית של ההיסטוריה של הוגוורטס.

מעניין כמה זמן ייק עד שיאשרו לי את זה. אה כן אני בעצמי הנהלה. מקווה שיהיה לי זמן להמשיך את זה עם כל השטויות של הנהלה וצבא.

קריאה מהנה! ואל תשכחו להגיב!

אומרים שהבית הוא המקום בו הלב שלך מרגיש הכי בטוח, וזו באמת הייתה תחושתם של לנה וארצ'יבלד.

הם בנו את ביתם הקטן והצנוע בצל ההרים הגבוהים של מחוז מידלשייר; מחוז כה קטן ונידח עד שאף אחד לא זכר שהוא קיים, בטח שלא היכן הוא היה גאוגרפית. הוא היה מחוז הררי במיוחד ועשיר בשדות ירוקים ופורחים, כאילו האביב היה שם כמעט כל השנה. אלא שארצ'יבלד ולנה לא גרו בפסגות ההרים של המחוז אלא בשטח הנמוך ביותר, בין זוג הרים תמירים שרירותי בהחלט. הם סיפרו לכל מי ששאל שכך ביתם צנוע, שקט ונסתר מעיניהם של מזיקים שונים, בין אם הם אנושיים כמו שודדים או גנבים שהיו נפוצים במחוז באותה התקופה, ובין אם היו אלה שדים או דוקסי מזיקים שהיו נפוצים גם כן.

אלא שלארצ'יבלד ולנה היה סוד, והוא שארצ'יבלד היה בן שביעי לבן שביעי. כולם יודעים שבן שביעי של בן שביעי מקבל כוחות קסם רבי עוצמה, וכך למעשה הוא הסתיר את הבית מכל אותם אורחים לא רצויים, בעוד שאר בתי הקוסמים באי הבריטי היו נתונים למתקפות בלתי פוסקות. כי חרף טענתם של ארצ'יבלד ולנה, בית שבנוי על מורדות ההר, כשאין אף בית אחר סביבו, הוא בית בולט במיוחד הדרוש להגנה מיוחדת.

לארצ'יבלד ולנה היו שמונה ילדים, מה שאומר שאחד הילדים שלהם היה אמור להיות בן שביעי לבן שביעי לבן שביעי, מה שמשלש את כוחות הקסם שלו יותר מאי פעם. אך צאצאם השביעי לא היה בן אלא בת בשם הלגה, והיא דווקא לא חשה בנוח מהסתתרותם של בני משפחתה במורדות ההר.

"יום יבוא ואצא מכאן לעולם הגדול," הייתה הלגה מרבה לומר.

"העולם הגדול מסוכן," אמא שלה הייתה עונה לה, "אשרינו שזכינו בכוחות קסם חזקים המאפשרים לנו להתגונן."

"העולם הגדול נועד שיצאו אליו," הלגה אמרה, "העולם הגדול ראוי שיתקנו אותו."

"העולם הגדול מושחת, ועכשיו תשתקי ותסיימי לאכול מהצלחת," אמא שלה הייתה מסיימת את השיחה.

לשתוק ולסיים לאכול מהצלחת היה משפט קבוע בבית הצנוע שלהם. הלגה העריכה את הצניעות, אך לא את הדרך. נכון, כוחות קסם חזקים אינם משהו להתרברב בו, אך אינם משהו שצריך לשמור בסוד מפני העולם המושחת. בעוד הוריה ואחיה של הלגה טענו כי יש לנצל את כוחות הקסם להם זכו בהתגוננות, הלגה האמינה כי עליה להשתמש בכוחותיה החזקים לתיקון העולם המושחת. שאיפתה הסודית הייתה לחנך את העולם, ואולי גם להעניק לו מעט מהידע הרב שצברה בזכות כשרונה בקסם.

ולכן, כשהייתה בת 17 וחצי, היא ארזה תיק גדול, לבשה את גלימת המסעות הצהובה שלה, כתבה מכתב ארוך להוריה ויצאה מהבית עם אשמורת הבוקר.

המסע של הלגה מתחיל עכשיו.

		הפרק הבא